פועלים פלסטינים שמחכים להיכנס לאזור התעשייה בברקן /צילום: רויטרס
הפיגוע הקשה בברקן לפני כשלושה שבועות, שבו רצח אשרף נעאלווה את שני הישראלים זיו חג'בי וקים לבנגרונד-יחזקאל, הדאיג מאוד את הרחוב הפלסטיני, בעיקר באזור טול כרם וסביבותיה והכפרים שמדרום לשכם, שאלפים מיושביהם עובדים באזור תעשייה זה.
הרבה יותר מבעבר, הגולשים הפלסטינים ברשתות החברתיות, יותר משהיללו את הפיגוע, הביעו דאגה של ממש לפרנסתם - ואפילו זעם על הרוצח. בפוסט בפייסבוק של תושב טול כרם נאמר בין השאר: "ארור תהיה יא אשרף, ארור יהיה מי ששלח אותך לגזול מזון מפי ילדינו".
הפוסט זכה למאות לייקים ושיתופים. בין התגובות היו כאלה שגינו את הכותב, אבל הרוב צידד בעמדה שהביע. עמדה זו משקפת את תמונת המצב התעסוקתית של הפלסטינים בשטחים ועמה את תלותם בעבודה בישראל, בתעשייה הישראלית ובמקומות תעסוקה אחרים בהתנחלויות ובאזורי התעשייה.
לישראל נכנסים באישור מדי יום יותר מ-80 אלף פועלים פלסטינים, אשר מקבלים לפי נתונים רשמיים שכר ממוצע של קרוב ל-5,000 שקל בחודש, עלייה של כ-10% לעומת הממוצע ב-2017.
השכר שמקבלים הפועלים הפלסטינים בישראל גבוה פי שניים מהשכר הממוצע של עובד פלסטיני בשטחי הרשות, המגיע ל-2,415 שקל בחודש בממוצע. לכן, לפי הערכות עוד כ-30 אלף פועלים עובדים בישראל ללא אישורים, ושכרם נמוך יותר מבעלי האישורים בגלל היעדר פיקוח, אבל עדיין גבוה בהרבה מזה בשטחי הרשות. עוד 25 אלף סוחרים פלסטינים הם בעלי אישורי כניסה ושהייה בישראל למטרות מסחר.
בתעשייה הישראלית בשטחים, שמרוכזת בעיקרה באזורים גדולים כמו בברקן, ובמקומות תעסוקה אחרים כמו בניין ומתן שירותים בהתנחלויות, עובדים עוד 32 אלף פלסטינים. שכרם הממוצע נמוך מאלה של העובדים בתוך גבולות הקו הירוק, ונע סביב 4,500 שקל בחודש. הם, כמו הפלסטינים שעובדים בישראל, זכאים לתנאים סוציאליים, ובכללם הפרשות מעסיקים לפנסיה ולגמל. בנוסף, ככל שעולה מספרם של העובדים הפלסטינים בישראל, קטנה האבטלה בשטחים. ברבע הראשון של שנת 2017 היה שיעור האבטלה בגדה 18.8%, ושנה אחר כך ירד ל-18.3%.
הצהרות לחוד ומעשים לחוד
ישראל אינה מעסיקה פלסטינים מסיבות אלטרואיסטיות בלבד. השיקול הביטחוני הוא מרכיב חשוב, כמובן. שיפור כלכלי מוריד את המוטיבציה לפיגועים, ולהפך. המראות מרצועת עזה מעידים על כך יותר מכל.
אבל ההיבט הכלכלי חשוב לא פחות. העובד הפלסטיני זול בהרבה בהשוואה לזה הישראלי, והוא עובד בעבודות שרוב הישראלים לא מוכנים לעבוד בהן. פועל פלסטיני הוא גם זול וזמין הרבה יותר מהפועלים הזרים המובאים לכאן מסין, מטורקיה וממזרח אירופה.
ויש גם את ההיבט המדיני. ההכנסות השנתיות מהעבודה בישראל מגיעות לגובה של 11% מתקציבה השנתי של הרשות הפלסטינית. המנוף שהעובדה הזו מעניקה לממשלת ישראל מול הפלסטינים הוא עצום. כך אפשר להבין את שיתוף הפעולה הפלסטיני בדרגים המקצועיים-כלכליים-תעסוקתיים-מסחריים עם ישראל.
זה גם מסביר את העובדה שלמרות ההצהרות הלוחמניות וההחלטות לסגת מכל ההסכמים הכלכליים והביטחוניים עם ישראל (החלטות שכבר התקבלו בעבר), אלה כנראה לא ימומשו בטווח הקרוב. הדרך הפלסטינית למסמס את ההחלטה מראה שהם בהחלט למדו דבר אחד או שניים מאיתנו - הוקמה ועדה שתבחן את אופן היישום ותעביר את המלצותיה בתוך שנה ליו"ר הרשות אבו מאזן.
בשורה התחתונה, התלות הכלכלית בישראל היא אחד מכלי הנשק החשובים ביתר שבידי ישראל אל מול הרשות. ואת מה שאבו מאזן וחבריו להנהגה יודעים, הרחוב הפלסטיני בוודאי יודע. גם סקרי דעת קהל בקרב הפלסטינים מאששים זאת. סקר מחודש יולי של מכון "אוראד" מרמאללה העיד על ירידה של ממש בתמיכת הפלסטינים במאבק מזוין נגד ישראל, ואפילו ברצועת עזה, לפי סקר חדש, 70% תומכים בהפסקת אש ארוכת טווח.
הסוף לתלות ב"ראיסים"?
למרות העובדה שמעבר הפועלים לישראל משתלם לכל הצדדים, המחסומים והמעברים לישראל הם נקודת התורפה. הם גורמים לפועלים סבל רב ומעכבים את הגעתם לעבודה.
אחת לכמה ניתן לראות דיווח בכלי התקשורת על התנאים הקשים במעברים, השעות הרבות הנדרשות כדי לעבור בהם ועל גם התשלומים שמשלמים הפועלים ל"ראיסים", המתווכים בינם לבין הקבלנים הישראלים מספקי העבודה.
בפרסום ראשון ב"גלובס", אנו מביאים את פרטי התוכנית של המנהל האזרחי למבנה תעסוקתי חדש לפלסטינים, לצד שיפורים טכנולוגיים מתקדמים במעברים, שיאפשרו בידוק מהיר יעיל יותר ואנושי יותר, והגדלה של מספר הפועלים היכולים לעבור בכל זמן נתון.
מקורה של התוכנית בהצעה של המנהל האזרחי לממשלה שאושרה כבר לפני שנתיים. כיום, קבלת העבודה בישראל מותנית בפנייה של מעסיק ישראלי למנהל האזרחי, המעסיק מקבל מספר אישורים ופונה למתווכים, ה"ראיסים", המספקים לו את הפועלים ובדרך גוזרים רווח נאה משכרם. מקצת המעסיקים, בעיקר בענף הבנייה, "סוחרים" בפועלים ומעבירים אותם למעסיקים אחרים, אם העבודה הסתיימה מוקדם יותר מהצפוי. לאחר דיווח על סיום ההעסקה, נאסר על הפועלים להיכנס לישראל.
לפי מבנה ההעסקה החדש, הפועלים יסווגו לפי הכשרתם המקצועית במאגר אינטרנטי ייעודי שיהיה פתוח לארגוני מעסיקים, כמו ארגון בוני הארץ של הקבלנים. הקבלנים יוכלו להזמין פועלים ישירות, והצורך ב"ראיסים" יתבטל. תקופת ההעסקה תהיה גמישה בהתאם להתקדמות הפרויקט. כאשר יסתיים הפרויקט, שמו של פועל בעל אישור יחזור למאגר, האישור שניתן לו לא יבוטל אוטומטית כפי שקורה היום, ובד בבד יוכל הפועל להישאר עוד תקופת זמן בישראל לחיפוש עבודה.
המנהל האזרחי, לפי התוכנית, אמור לפתוח בשיתוף עם הרשות הפלסטינית מסלולי הכשרה לפועלים פלסטינים, ומי שיסיים אותם בהצלחה יקבל הסמכה שתעניק לו עדיפות מול המעסיקים הישראלים. המנהל מתכנן לקיים מבחני מיון בדומה לאלה שמתקיימים במדינות המוצא של הפועלים הזרים, כדי שהמעסיקים יקבלו עובדים מתאימים ולא את מי שמתווך להם המאכער הפלסטיני.
שיפור מצב המעברים, שנראים לא אחת כדיר עיזים והתנאים בהם לא אנושיים, הוא כורח של ממש. במקצת המעברים, כמו אלה בחשמונאים ובאייל, ישנם מסלולי מעבר לפועלים המכונים "ספיד גייט", ובהם הבידוק דיגיטלי בעיקרו וקצב המעבר מהיר פי כמה מאשר במעברים הרגילים, שבהם בודקים חיילים את האישורים. המעבר בקלנדיה שעליו פרסם לאחרונה אוהד חמו מחברת החדשות כתבה מאוד לא מחמיאה, אמור לעבור לשיטת בידוק זו כבר בחודש דצמבר.
