הצבעה בבחירות לרשויות המקומיות / צילום: שלומי יוסף
1.
"אתם (העיתונאים) הלכתם אחרי פייק ניוז. לאף אחד מכם לא היה סקר. הייתה פה רשת שהוציאה איזשהו סקר קיקיוני שלא מתאים לבחירות".
(רון חולדאי, אחרי תוצאות הבחירות לרשויות המקומיות, על הסקר שהצביע על פער זעום בינו לאסף זמיר)
רון חולדאי הוא אולי איש בוטה ויהיר, אבל לזכותו ייאמר שרוב התושבים בעירו סבורים שהוא ראש עירייה טוב. גם אם לתושבי דרום תל אביב יש בטן מלאה עליו (ודי בצדק), תוצאות הבחירות אמרו את שלהן. בכל מקרה, בעניין הסקרים הוא צודק בהחלט. מדובר בבעיה חמורה, מאחר שנראה שאלה לא רק טעויות תמימות הנובעות מכך ש"סקרים הם בסך הכול סקרים" ולא מדע מדויק, אלא הטיה מכוונת, פייק ניוז המופצים בכלי התקשורת. לאורך כל התקופה האחרונה התקשורת הארצית, ודאי המקומית, הדגישה עד הרגע האחרון שמדובר ב"מרוץ צמוד" בת"א, וזה לא היה כך בפועל. האפשרות להפיץ סקר באופן שייצר באזז מסוים - זו כבר עליית מדרגה בעיוות המידע המתווך לציבור.
מאחר שאי-אפשר למנוע עשיית סקרים, אפשר להתייחס אליהם כמו אל חוות דעת משפטיות או כלכליות המוזמנות על ידי תאגידים או ארגונים. חוות דעת כאלה מיישרות בדרך כלל קו עם מי שמשלם עליהן, כלומר, כסף טוב קונה חוות דעות "טובות". כך גם עם סקרים: כסף טוב קונה סקרים טובים - למזמין כמובן. סטטיסטיקה היא כמו חוות דעת משפטית או כלכלית - בשני המקרים אפשר לשחק עם המספרים, עם ההנחות ועם הפרשנויות. גם במקצוע הסטטיסטיקה יש מספיק שרלטנים שיהיו מוכנים למכור סקר טוב תמורת כסף טוב. הבעיה היא עם מי שמפיץ הלאה, מתוך אינטרס להטעות את ציבור הבוחרים.
2.
אינפלציית המועמדים בבחירות לרשויות המקומיות המחישה עד כמה חזקים ראשי עיריות, במיוחד בערים הגדולות, יותר מחלק מהשרים בממשלה (הכוונה היא לא לשרים המרכזיים, כמובן). בעבר קראתי לזה "שלטון השריף". ראש העירייה נבחר אחת לחמש שנים (כהונה ארוכה יותר מזו הקצובה לראש ממשלה), ויש ראשי עיריות המכהנים יותר מעשר שנים, הרבה יותר משתי קדנציות - לפעמים גם 3, 4 ו-5. אין כיום הגבלה על תקופת הכהונה של ראשי רשויות הנבחרים בבחירה ישירה, והאופוזיציה לראש העירייה בקרב חברי המועצה די חלשה. חברי האופוזיציה בדרך כלל רחוקים מאור הזרקורים התקשורתי, אלא אם כן הם בערים גדולות או שהם נתונים בחקירות.
הכוח הכלכלי שניתן לראשי עיריות הוא בלתי נתפס. בשטח העירייה או המועצה שלהם, הם דומיננטיים הרבה יותר מכל איש במדינה. לא מפליא שכמעט כל החקירות מתמקדות בענף הנדל"ן - הסחרור בענף הנדל"ן, הכסף הגדול שזורם שם והחיכוך הצפוף בין העוסקים בנדל"ן למנגנון העירוני רב הכוח הם כר פורה ומפתה מאוד לשחיתות. עם זאת, צריך להיות זהירים בהכללות - יש תיקים שנסגרים, ויחסית למספר הרשויות, יותר מ-250, המספרים אינם חריגים.
חוקי מימון הבחירות בעיריות אמנם מגבילים תרומות ל-5,000 שקל, אבל יש מימון ישיר ויש מימון עקיף, ובמימון העקיף אפשר לעזור לראש עירייה בדרכים מגוונות, כולל סידור עבודה לילדים, למקורבים וכד'. לרוב ראשי העיריות יש גם השפעה, ישירה או עקיפה, על הוועדות המקומיות, המחליטות אם לאשר או לדחות בקשות לתוכניות בנייה בעיר, אם להפחית או להגדיל זכויות בנייה - החלטות ששוות הון תועפות.
לפיכך, ראש עירייה מחזיק בידיו כוח כלכלי עצום. מדובר לא רק בכוח הכלכלי של העירייה עצמה על תקציביה, אלא הכוח להשפיע על החלטות תכנוניות ששוות עשרות ומאות מיליונים, תלוי בהיקפי הפרויקט. להיות "שריף" פירושו גם להיות מסוגל "לסחוט" כפי יכולתך. למשל, רוצה אישורים סופיים לבנייה? תקן את התאורה או את המדרכה ליד ורק אז תקבל אישור. ככל שהעיר יותר חזקה, כושר ה"סחיטה" גדול יותר.
3.
מי שתוהה מדי בחירות למה צריך יותר מ-250 רשויות מקומיות, צריך להפנות את האצבע המאשימה לא רק למשרד הפנים, אלא למנגנון העוצמתי של מרכז השלטון המקומי. בפועל, מרכז השלטון המקומי הוא הלוביסט הכי עשיר והכי חזק במשק הישראלי. אין זה מפליא שלא התרחשו שינויים מהותיים בכל המנגנונים העירוניים וגם לא מפליא שהגוף הזה מייצג בעיקר את הרשויות החזקות. כיו"ר השלטון המקומי משמש חיים ביבס, ראש עיריית מודיעין-מכבים-רעות.
כיוון שהגוף הזה הוא עמותה שממומנת מכספי הרשויות, יש לה דוחות כספיים גלויים. הצצתי בהם השבוע (האחרונים הזמינים הם לשנת 2016), ומתברר שלא מדובר רק בלוביסט שמטרתו העיקרית היא לייצג את הרשויות המקומיות ולקדם את ענייניהן בפני הכנסת ומשרדי הממשלה השונים, אלא מדובר בסוג של תאגיד עסקי לכל עניין ודבר. לתאגיד הזה יש שורה של חברות בנות, כמו החברה למשק וכלכלה - חברה המרכזת ומתאמת מטעמן של הרשויות המקומיות רכישת מוצרים ושירותים תוך ניצול ההיקף הגדול של הפעילויות להשגת תנאים מועדפים עבורן; החברה לאוטומציה במינהל השלטון המקומי שעוסקת בפיתוח ויישום מערכות ממוחשבות לשימוש הרשויות המקומיות. החברה נמכרה כבר ב-2014 לוואן תוכנה בסכום מצטבר של כ-30 מיליון שקל; החברה למופעים - חברה שפועלת עבור רשויות מקומיות בתחומי התרבות והאמנות ומשמשת גוף הזמנות ייעודי שמטרתו לאפשר לרשויות מקומיות לרכוש באמצעות החברה הופעות אמנים לאירועי תרבות מסוגים שונים ברחבי הארץ. למעשה, זו אחת החברות הדומיננטיות בתחום ההזמנות למופעי תרבות. אגב, לא מעט אנשים בתחום התרבות מפנים אצבע מאשימה לחברה הזו בגלל כוח הקנייה העצום שלה, שמוריד מחירים לרצפה, ומשאירים בידיה את הרווחים העצומים. כיוון שהדוחות של מרכז השלטון המקומי אינם מפרטים את התוצאות של החברות הבנות, קשה להוכיח את הטענות הללו, אבל לפי קצב צבירת המזומנים והעודפים של המרכז, בהחלט ייתכן שכך הוא.
בנוסף, יש למרכז השלטון המקומי 6.5% ממניות בנק דקסיה, שסוכם על רכישתו על ידי דיסקונט לאחרונה ב-670 מיליון שקל במזומן. המניות הללו שוות, אם כן, כ-44 מיליון שקל. שימו לב למספרים העיקריים מהדוחות הכספיים: בקופת מרכז השלטון המקומי נחים, הן במזומנים והן בהשקעות בני"ע, כ-368 מיליון שקל (!). ההתחייבות לבנקים לזמן ארוך וקצר נעה סביב 60 מיליון שקל בלבד.
הכנסותיו של מרכז השלטון המקומי בשנת הדיווח נעו סביב 320 מיליון שקל, רובן בכלל מפעילות עסקית (כ-280 מיליון שקל) של החברות הבנות. העודף שנוצר לפעילות המרכז באותה שנה עמד על כ-30 מיליון שקל. בעמותות אין רווח, אבל מרכז השלטון המקומי צובר מזומנים בקצב יפה מדי שנה.
השורה התחתונה: מי יעז להתעסק עם גוף כה חזק, עם כוח פוליטי גדול ועם כוח קנייה הכי גדול במשק הישראלי. עכשיו אתם מבינים למה השלטון המרכזי מתבטל בפני השלטון המקומי.