לפני כשנתיים נפטר א'. פטירתו הולידה סכסוך משפטי מורכב בין שתי נשים שעמן היה בקשר בחייו, ואשר התייצבו משני צדי המתרס: מצד אחד עמדה ב', שניהלה עמו מערכת יחסים במשך 17 שנים, וביקשה מבית המשפט כי יקבע שהייתה בת הזוג הרשמית של א' המנוח והידועה בציבור שלו, ובתוך כך זכאית למחצית מן הרכוש שנצבר על ידו במהלך חייהם המשותפים; מן העבר האחר עמדה ג', רעיית המנוח מעל 40 שנה, ואף בשעת פטירתו, ואם ילדיו, אשר מבקשת כי בקשת ב' תדחה מכל וכל.
המשולש הרומנטי הזה הוליד בשבוע שעבר פסק דין של בית דין לענייני משפחה בקריית גת, אשר נדרש לשרטט את הגבולות בין מעמדה של "מאהבת" למעמדה של "ידועה בציבור", ולענות על השאלה לאיזה רכוש זכאית "מאהבת". התשובה לכך הייתה "לשום רכוש".
השופטת פאני גילת כהן בחנה את מערכת היחסים ארוכת-השנים בין א' המנוח ל-ב' וקבעה כי מדובר ביחסים של גבר נשוי עם מאהבת, ולא של ידועים בציבור, ועל כן ב' אינה זכאית לשיתוף ברכושו. "בפנותה לבית משפט זה ובמסגרת התביעה שהוגשה על ידה משליכה התובעת יהבה על משכו של הרומן אשר ניהלה היא עם המנוח ועל היותו ידוע לאחרים", כתבה השופטת.
השופטת ציינה בפסק דינה כי "אף כי צמד המילים 'ידועים בציבור' עלול להטעות את ההדיוטות שבינינו, הרי שהפסיקה יצקה לתוכו תוכן ונתנה בו סימנים. צא ולמד כי על מנת שאדם ורעותו ייחשבו בני זוג ידועים בציבור, לא די בכך שהם ינהלו קשר רומנטי אשר אינו מתקיים רק במחשכים והרחק מעיני הזולת, כי אם נדרשת עמידה שלו בשורת מבחנים, אשר במקרה דנא איננה מתקיימת".
הכירו בעבודה וניהלו מערכת יחסים
הסיפור הזה מתחיל עם פטירתו של א', אז הגישה ב', גרושה ואם לשני ילדים, לביהמ"ש לענייני משפחה, בקשה למתן פסק דין הצהרתי לפיו הייתה ידועה בציבור של המנוח מאז 1998, על אף שהיה נשוי אותה עת לאחרת. ב' והמנוח הכירו בעבודה וניהלו מערכת יחסים לאורך שנים, אשר לטענתה מזכה אותה במחצית מכלל הרכוש שנצבר על ידו בתקופת חייהם המשותפים וכן בזכויות הסוציאליות המוקנות לה עקב הזוגיות. ג' הייתה רעיית המנוח מאז נישאו לפני שנים רבות, ועד מועד פטירתו, ומנישואיהם נולדו להם מספר ילדים משותפים. המנוח נפטר לאחר סעודת חג עם ג' רעייתו, וילדיהם המשותפים, בחדר השינה המשותף בבית המשותף לו ול-ג'. ג' טענה כי א', שאכן ניהלה קשר אינטימי עם בעלה, הייתה מאהבת שלו ותו לא, ועל כן אינה זכאית לדבר.
ב' טענה שהמנוח והיא בני זוג ידועים בציבור במשך שנים וראו עצמם כבעל ואישה לכל דבר ועניין; המנוח היה שותף פעיל בגידול ילדיה והיה מעורב בחינוכם, לרבות במסגרות החינוך בהן למדו; המנוח והיא נהגו לבלות יחדיו כבני זוג, והגיעו יחד לאירועים שונים, טסו לחופשות משותפות בחו"ל; התגוררו יחד עד שהתגלה לפני מספר שנים כי המנוח חלה במחלה קשה, ולצורך ההחלמה ממחלתו הוא נדרש לשוב לביתם המשותף שלו ושל ג', אך למרות זאת לטענתה, המשיך המנוח ללון בביתה לסירוגין. לגרסתה, עובדת היותם בני זוג הייתה ידועה לכל. ב' אף צירפה לכתב התביעה תמונות משותפות שלה ושל המנוח ואסופת מכתבים אשר לטענתה נכתבו לה ועבורה ע"י המנוח, בהם, בין השאר, הוא מכנה אותה "אשתי" ומצהיר על אהבתו העזה כלפיה ועל רצונו לנהל עמה חיי זוגיות עד אחרית ימיו.
מנגד טענה ג', הרעיה, כי יש לראות ב-ב' לכל היותר פילגשו של המנוח, מערכת היחסים שנרקמה בין ב' והמנוח איננה עומדת בקריטריונים שנקבעו בפסיקה להכרה בבני זוג כידועים בציבור, שעה שהם לא התגוררו יחד, לא ניהלו משק בית משותף ולא הוכחה כל כוונת שיתוף ביניהם.
לאחר שבחנה את המבחנים להכרה בבני זוג כ"ידועים בציבור", בהם קיום אורח חיים משותף כבני זוג נשואים לכל דבר ועניין (ראו מסגרת), ציינה השופטת פאני גילת כי מתוך הראיות שהונחו בפניה עולה בבירור כי התובעת והמנוח ניהלו רומן במסגרתו נסעו יחדיו לטיולים בחו"ל, השתתפו באירועים שונים הקשורים במקום העבודה המשותף אותו חלקו בעבר ובאירועים המשפחתיים של התובעת, ואשר כלל גם שהייה ובילוי של המנוח בבית התובעת. ואולם, ציינה, קשר זה לא עלה לכדי מערכת יחסים של ידועים בציבור.
"שוכנעתי כי הקשר שנרקם והתפתח בין המנוח והתובעת נשא אופי של מערכת יחסים בין אדם נשוי ופילגשו, בלא כל היבט שיתופי שהוא, וזהו האופן בו ראו אותו המנוח והתובעת עצמם והמעגל החברתי והמשפחתי הסובב אותם", כתבה השופטת.
השופטת ציינה כי כפי שנקבע בפסיקה בעבר, "עצם היות המנוח נשוי לנתבעת אין בה כשלעצמה לשלול האפשרות כי מערכת היחסים בינו ובין התובעת הייתה של ידועים בציבור". עם זאת, הוסיפה כי בנסיבות המקרה שלפניה שוכנעה כי "במקביל לקשר שניהל עם התובעת המשיך המנוח לנהל חיי משפחה תקינים ורגילים עם הנתבעת ועם ילדיהם המשותפים, תוך שהוא רואה בתובעת מאהבת, נהנה מיתרונות הקשר עמה ומקפיד לבלום שוב ושוב ניסיונותיה להפוך קשר זה לקשר מחייב".
"המנוח נהנה משני העולמות אותם ברא לעצמו"
בין היתר ציינה השופטת כי המנוח לא עשה שום מהלך שהוא לקראת גירושים מן הנתבעת, חרף הפצרותיה ובקשותיה הרבות של התובעת כי יעשה כן; המנוח אמנם התלווה לתובעת לאירועים שונים הקשורים במקום העבודה המשותף שלהם ובאירועים המשפחתיים שלה, ואף סייע בארגון מסיבת בר המצווה של בנה אך מנגד נמנע מלהופיע עם התובעת באירועים המשפחתיים שלו; בחגי ישראל בילה המנוח בחיק משפחתו עם הנתבעת ועם ילדיו ולא עם התובעת.
עוד צוין כי בצוואת המנוח אשר נחתמה בשנת 2013, במועד בו לשיטת ב', היה הקשר בין השניים כבן 15 שנה, הוא בחר לצוות את מלוא עיזבונו לרעייתו ולילדיהם המשותפים, תוך הדרה מוחלטת של ב'; וחרף העובדה כי במקום העבודה שלהם לא הוסתר ע"י המנוח הקשר שלו עם התובעת, הוא עשה כל שלאל ידו לשם הסתרתו מעיניהם של בני משפחתו - הנתבעת וילדיהם המשותפים.
השופטת הוסיפה כי "עיון במסמכים הנחזים כמכתבים שנכתבו ל-ב' ע"י המנוח מעלה כי יכול בהחלט שהמנוח נהג בתובעת בחוסר הגינות, עת נטע בלבה תקווה כי ביום מן הימים תהפוך לרעייתו ובתוך כך ציפה כי תנהג כלפיו באורך רוח ותתחשב במצבו, אך בד בבד, עם זאת, התנהגותו העקבית והברורה מלמדת כי הוא ראה בה מאהבת שלו בלבד".
על כך כתבה השופטת כי "נהיר כי המנוח נהנה משני העולמות אותם ברא לעצמו - עולם גלוי ומעשי ובו רעיה, ילדים, חיי משפחה ושיתוף רכושי מלא ולצדו עולם סמוי, אף אם נחשף לעתים לעיני הציבור, אליו נהג לחמוק מעת לעת בו מאהבת פנויה המצפה לו ומקבלת אותו בזרועות פתוחות, ובו נתן דרור למלים וליצירת אשליות, תוך הקפדה עקבית על הדרתה מעולמו האחר".
השופטת הוסיפה כי האופן בו ראתה ב' את הקשר ביניהם אינו אלא "משאלת לב" שלה בלבד, עת מנגד ראה בכך, כאמור, המנוח "סידור נוח, בו ממלאת התובעת אחר מאווייו השונים במסגרת קשר בלתי מחייב המאפשר לו להגן על מקומם של רעייתו ושל יתר בני ביתו בחייו בהם ראה משפחתו האמיתית והיחידה".
בשורה התחתונה, נקבע, שיתוף כלכלי שרר בין המנוח והנתבעת בלבד ובכלל, עפ"י אבני הבוחן לצורך בחינת השאלה האם היו המנוח והתובעת ידועים בציבור, התשובה היא בשלילה, וחרף משאלתה כי בבוא היום יהפכו לבני זוג לכל דבר ועניין, גם ב' הבינה היטב שהמנוח רואה בה מאהבת שלו בלבד.
המבחנים להכרה כ"ידועים בציבור" - תנאי הסף: ניהול זוגיות וניהול משק בית משותף
השופטת פאני גילת הזכירה בפסק הדין את המבחנים להכרה בבני זוג כ"ידועים בציבור", וציינה כי "ידועים בציבור הם בני זוג שהחליטו לקשור גורלם זה בזה, לקיים אורח חיים משותף כבני זוג נשואים לכל דבר ועניין, אך מטעמים השמורים עמם נמנעו מלמסד את יחסיהם הזוגיים בנישואים דתיים או אזרחיים. ההכרה המשפטית בבני זוג כ'ידועים בציבור' נועדה להשוות את מעמדם של בני זוג החיים יחד כנשואים, למעמדם של בני זוג נשואים. ההלכה הפסוקה קבעה שני תנאי סף לקיומה של מערכת יחסים של ידועים בציבור: האחד - חיי משפחה והשני - ניהול משק בית משותף".
חלק מהפרמטרים שנקבעו בפסיקה לצורך ההכרעה בשאלת הידועים בציבור, הם: מגורים משך שנים ארוכות תחת קורת-גג אחת; יציאות ובילויים יחד לבד ועם אחרים; דאגה האחד למשנהו מי במימון ומי בביצוע מטלות הבית; וכן העובדה כי מדובר במבחן סובייקטיבי ודינמי ("אין לך מתכונת אחת של 'חיי משפחה' ב'משק בית משותף' המצויה אצל כל הזוגות הנשואים. שונים הדברים מזוג לזוג לפי השוני בגילם, השכלתם, מזגם, השקפת עולמם, ארץ מוצאם, הרגלי חייהם, מקצועם, מצבם הכספי, מצב בריאותם וגורמים אחרים שלא נצליח למנותם ולמצותם", נכתב בפסיקה).
ההשלכות - "מערכת יחסים אינטימית ארוכת-שנים לא תהפוך בהכרח את בני הזוג לידועים בציבור"
האם מעתה כל מאהב או מאהבת המצויים בקשר ארוך-שנים עם בן זוג או בת זוג נשואים צריכים לוודא שבן הזוג הנשוי מוריש להם כספים בצוואתו, בהסכם או מתגורר עמם ומנהל עמם משק בית משותף טרם מותו? האם יש להם יכולת להבטיח את זכויותיהם מראש, לאחר שהקדישו את מיטב שנותיהם לקשר רומנטי עם אדם המצוי בסטטוס "לא פנוי", באופן רשמי או שאינו רשמי?
עו"ד דלית יניב-מסר, בעלת משרד עצמאי לדיני משפחה וגירושים, מבהירה כי ללא הסכם שיסדיר את מערכת היחסים הכלכלית בין בני זוג, שאחד מהם נשוי, במקרים רבים בן הזוג של אדם נשוי עלול להיוותר מול שוקת כלכלית שבורה בעת הפרידה או מוות.
לדבריה, "בין זוגות הנשואים שנים רבות קיימת לעיתים הסכמה שבשתיקה שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה מחוץ לבית, אבל בסופו של יום התא המשפחתי לא יתפרק, מתוך שיקולים כאלה ואחרים. לפיכך מתעוררת השאלה, מהו ההבדל בין ידועה בציבור לבין מאהבת, והאם כל מערכת יחסים אינטימית המתנהלת בין בני זוג הופכת למערכת יחסים משפטית המקימה מערכת זכויות וחובות - והתשובה לכך שלילית".
הסיבה לכך היא שמלבד הדרישה למגורים משותפים ולניהול משק בית המשותף, אחד הפרמטרים שבוחנים על מנת לקבוע האם זוגות יוכרו כידועים בציבור, או כ"סתם" בני זוג, הוא כיצד הם עצמם ראו את הקשר ביניהם. עו"ד יניב-מסר מסבירה: "בוחנים האם מדובר בסידור נוח או האם מדובר בקשר מחייב. פער בין התפישה הסובייקטיבית בין בני הזוג, יוביל לכך שהם לא יוכרו כידועים בציבור, סטטוס משפטי לכל דבר ועניין. המשמעות היא, שמערכת יחסים אינטימית ארוכת-שנים לא תהפוך בהכרח את בני הזוג לידועים בציבור, ומנגד, על פי הפסיקה, העובדה שהגבר יהיה נשוי לאחרת אינה שוללת את האפשרות שבני הזוג יוכרו כידועים בציבור".
האם בני זוג חייבים להתגורר יחד על מנת להיחשב ידועים בציבור? לא די בכך שבן הזוג יממן את המגורים של בת הזוג (או להפך)?
עו"ד יניב-מסר: "במהלך השנים הכירה הפסיקה בבני זוג כידועים בציבור, גם שעה שלא לנו יחד מדי לילה, וכן בבני זוג חד מיניים. גם אם המאהב הנשוי (או אפילו אם אינו נשוי) מממן את דירתה של המאהבת ואת הוצאותיה, אין בכך כדי להעיד על רצונו הסובייקטיבי בחיים משותפים ומחייבים עמה מלבד רצונו לפנק אותה ולהעניק לעצמו בעקיפין מקום מפנק. גם לידת ילדים אינם הופכים בהכרח את הזוג לידועים בציבור ולמאהבת לא קמות זכויות ברכוש שצבר".
"התוצאה היא", מסבירה עו"ד יניב-מסר, "שמרומן בן שנים רבות נותרים בעת פרידה או במועד פטירת בן הזוג עם שברון לב בלבד, בעוד שממערכת יחסים בה בני הזוג מוכרים כידועים בציבור בן הזוג זכאי בעת פרידה או מוות לחלק ברכוש, מכוח הלכת השיתוף החלה על ידועים בציבור".
ומה אפשר לעשות כדי להימנע מהמצב הזה? להגן על הזכויות במהלך מערכת היחסים. עו"ד יניב-מסר: "על מנת להגן על הזכויות מוטב לערוך הסכם חיים משותפים ולעגן בו באופן ברור את כוונת בני הזוג באשר לאופי מערכת היחסים ובאשר לזכויות ולחובות אותן הם מבקשים לקבל על עצמם, או לדחותן".