לא ערבים זה לזה?בשבוע האחרון הוקדשו מאות שעות שידורים בטלוויזיה וברדיו, ועמודים רבים בעיתונות, לניבוי התוצאות לפני יום הבחירות, ולניתוחן אחריו. היו שם מאות אייטמים עם עשרות מרואיינים, אך עם התייחסות כמעט אפסית לבחירות ברשויות המקומיות הערביות, שבהן חיים חמישית מאזרחי המדינה. וזה לא בגלל שהיה שם משעמם ואין מה לדווח? ממש לא!
מכיוון שהתקשורת העברית לא עשתה את עבודתה, אנחנו נחלצים לעזרתה ומגישים כאן 4 כותרות עיקריות שמעניין לדעת על הבחירות ברשויות הערביות. אם לדעתכם יש לזה מקום גם בתקשורת המרכזית, תייגו כאן למטה (המאמר פורסם במקור בפייסבוק) עיתונאים שאמורים לסקר את הסיפורים הללו:
הדרמה והמהפכים בערים הגדולות
ברוב הערים הערביות הגדולות היו דרמות של ממש: רק ראשים מכהנים של שלוש עיריות הצליחו להיבחר שוב. השאר הודחו או נגררו לסיבוב שני. גם מאזן ר'נאיים, ראש העיר של סח'נין, יו"ר מועדון הכדורגל בני סח'נין לשעבר, שהיה גם יו"ר הוועד הארצי של ראשי הרשויות הערביות, הודח ע"י יריבו הצעיר, ד"ר ספואת אבו-ריא.
הדרמה גדולה התרחשה בעיר הערבית המאוכלסת ביותר: נצרת, שבה נבחר לקדנציה שנייה, ראש העיר עלי סלאם. סלאם, דמות פרובוקטיבית, התמודד לבדו מול חזית רחבה של כוחות פוליטיים ומקומיים, בהשתתפות חד"ש ובל"ד, ונבחר ברוב עצום של 70%, ועקף בפער של 12 אלף קולות, את יריבו וליד עפיפי.
גם באום אל-פחם, העיר הערבית השנייה בגודלה, הייתה דרמה גדולה: אלה היו הבחירות הראשונות מאז הוצאת התנועה האסלאמית הצפונית מחוץ לחוק. בשני העשורים האחרונים, המועמדים של האסלאמית הצפונית, נבחרו בהליכה ללא תחרות רצינית. הפעם העיר הולכת לסיבוב שני, שבו מתמודדים ראש בראש שני מועמדים המזוהים עם התנועה האסלאמית.
אחוזי מעורבות גבוהים במיוחד
גם בבחירות מוניציפליות אלה, עלה אחוז ההצבעה ביישובים הערביים למספרים גבוהים יותר מביישובים היהודיים. ברוב המקומות הוא עבר את ה-70%, ובחלק אף הגיע לכ-90%! בדרך-כלל המעורבות הגבוהה מיוחסת ללחצים חברתיים ולכוחה של החמולה - אבל זה ניתוח שטחי! בעיני התושבים הערבים, הרשויות המקומיות הערביות הן מקור של כוח רציני, בעיקר בשל היותן מקום התעסוקה הכי גדול ביישובים, שלרוב אין בהם אזורי תעשייה או מקומות עבודה. הרשויות המקומיות נותנות לתושבים הערבים תחושת שייכות, לעומת שאר מוסדות המדינה.
הישגים מרשימים בערים המעורבות
הישג מרשים במיוחד נרשם לתושבים הערבים ברוב הערים המעורבות, והם יזכו בחמש השנים הקרובות לייצוג גדול ומכובד יותר: ההישג המשמעותי ביותר היה בלוד, שם נבחרו 6 חברים ערבים למועצת העיר, 5 בעכו, 4 ברמלה, 3 בנצרת-עילית, 2 בחיפה, ו-2 בת"א-יפו.
גורמים רבים עומדים מאחורי עלייה זו. אחד המרכזיים שבהם הוא דווקא הקמפיינים המסיתים של הימין, בעיקר של הליכוד והבית-היהודי. הסתה, שגרמה לתושבים הערבים להרגיש מאוימים, ולפעול במאסיביות כדי להילחם על מקומם ברשות המקומית.
עלייה בייצוג הנשים
סוגיית ייצוג הנשים ברשויות המקומיות הערביות, זכתה בחודשים האחרונים להתייחסות רחבה. ארגונים פמיניסטיים ערביים הובילו קמפיינים לעידוד המעורבות של נשים בבחירות. בסופו של דבר, נבחרו 14 נשים לחברות במועצות היישובים הערביים. אמנם מדובר בעלייה קטנה, אך התחזקות השיח על ייצוג נשים מבשרת שינויים יותר משמעותיים בעתיד.
ההתעלמות הבוטה של התקשורת הישראלית ממה שקורה בחברה הערבית, היא טעות קשה - גם במובנים המקצועיים וגם במובני האחריות החברתית. יחס זה מחזק את תחושת ההדרה והניכור שסובלת ממנה החברה הערבית, וגם פוגע בזכותם של האזרחים היהודים - שרובם תלויים בתקשורת - להבין מה באמת קורה ביישובים השכנים שלהם. אסור להשלים עם זה - תייגו אנשי תקשורת, העבירו להם את המסר הזה, ודרשו מהם סיקור הוגן והולם של החברה הערבית בכלל והבחירות במיוחד!
■ הכותב הוא מנהל התקשורת הערבית בעמותת "סיכוי", ממקימי פרויקט "אקט" לייצוג ערבים בתקשורת, שם פורסם המאמר לראשונה.
