אתר הבניה בו התרחשה התאונה בבית שמש/ צילום: "איחוד הצלה"
1.
קשה להגיד שהופתענו שהשביתה הגדולה בוטלה. עם יד על הלב, מתי נתקלתם בשביתה ערכית בישראל? אבל גם בלי שהמשק יעמוד מלכת, פועלי הבניין הרוויחו, לפחות על הנייר. לראשונה שר האוצר של מדינת ישראל, והאיש החזק בתחום הבנייה במדינה , נאלץ לפנות את לוח הזמנים שלו ולעסוק בתנאי הבטיחות באתרי הבנייה. בימים האחרונים נפגש משה כחלון בעצמו עם יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן, כשבמקביל התקיימו דיונים בין דרגים מקצועיים בשני הגופים, במטרה לשפר דרמטית את התנאים שבהם עובדים הפועלים. בסיום אחד מסבבי השיחות התייצב אתמול השר כחלון מול המצלמות ואמר שמצב הבטיחות באתרי הבנייה עגום וכי ברור שכל הגורמים מחויבים לפתור את העניין ולכן מהבחינה הזו, כך הסביר, "השביתה מיותרת". מילים גבוהות, וטוב שנאמרו, רק חבל שהצהרות שכאלה ניתנות רק כשחרב ענקית מונחת על הצוואר של כלל הציבור, בעוד שמוות עבור פועלי הבניין הוא כבר שנים רבות איום יומיומי. מהבחינה הזו עיון ברשימת ההבטחות שסיפק כחלון לניסנקורן הערב, ושהביאה להסרת איום השביתה היא חצי מהפכה. בין היתר הוחלט על שימוש בפיגומים מתקדמים, הכנסת סעיפי בטיחות למכרזי בנייה, מיסוד ענף המנופים ועוד ועוד. אבל איך הגענו בכלל למצב הזה?
2.
בדיונים בין ההסתדרות לאוצר, המילה המרכזית היא 'כסף'. שהרי הפתרונות לכאוס הבטיחותי באתרי הבנייה ידועים כבר שנים. לכולם. ה"מה" צריך לעשות כדי להוריד דרמטית את כמות הנפגעים לא מצריך בירור או ועדת חקירה. למעשה, אחת כזו כבר התקיימה. באפריל 2014 הגיש האלוף במיל' אודי אדם לשר הכלכלה דאז נפתלי בנט (שמשרדו אז היה אמון על הטיפול בתחום) דוח המלצות של ועדה שבראשה עמד ואשר נועדה לקדם את הבטיחות והבריאות התעסוקתית בישראל. בין ההמלצות - הקמת רשות לאומית לבטיחות ולבריאות תעסוקתית, יצירת תמריץ כלכלי להשקעת מעסיקים בבטיחות, הגברת החקירה בנושא והקמת מרכז מידע לאומי. "לכל עובד קיימת הזכות לבטיחות במסגרת עבודתו - תאונות עבודה ותחלואה תעסוקתית אינן גזירה משמים והם ניתנים למניעה", אמר בנט במעמד העברת הדוח לידיו. אז אמר. מאז 2014 נהרגו בישראל כ-200 פועלים באתרי בנייה והרוב המכריע של ההמלצות נותר על הנייר בלבד.
3.
כדי להבין עד כמה דרמטי, ויש יאמרו מרגש, הצעד שנקטה ההסתדרות בשבועות האחרונים, די אם נזכיר שלא מדובר בשביתה, אליה הורגלנו בעבר, שמיטיבה עם סקטור מאוגד וחזק דוגמת המורים או הנמלים. למעשה המאבק הציבורי נגד התאונות באתרי הבנייה מתקיים עבור אוכלוסייה שחלק גדול ממנה כלל אינו חבר בהסתדרות, ורבים מהם אינם תושבי ישראל. המאבק בנגע תאונות העבודה באתרי הבנייה החל בסוף 2015 על ידי שני פעילים חברתיים - הדס תגרי וראובן בן שמעון. כל אחד מהם הקים קבוצת פייסבוק שבה החלו להתקיים דיונים ערניים בנושא. אך החשיבות האמיתית של הקבוצות הללו באה לידי ביטוי באיסוף איכותי של נתונים שהיו כה חסרים בתחום כמו מיקום התאונות, מספר התאונות ושמות ההרוגים שהחלו להתפרסם בעזרתם. לא עבר זמן רב ובעזרת הפעילות בדפי הפייסבוק נרתמו כלי תקשורת רבים לסיקור שוטף של התחום, ארגונים חברתיים כמו 'קו לעובד' הקצו משאבים, וכמה חברי כנסת החלו לפעול בנושא באופן קבוע, תוך שמתקיימות ישיבות תכופות יחסית בנושא בוועדת העבודה הרווחה והבריאות בכנסת בראשות ח"כ אלי אלאלוף. ולמרות כל הפעילות הענפה הזו, העובדה שאנשים מסיימים את חייהם בתאונות מחרידות, או נשארים משותקים לכל חייהם, הייתה רחוקה מלעלות על סדר היום הציבורי.
4.
על רקע הפעילות הענפה הזו של פעילים חברתיים, חברי כנסת וסיקור מסיבי בתקשורת, השאלה שצריכה להישאל איננה 'אז מה עושה כאן ההסתדרות?', אלא 'למה רק עכשיו?'. כאמור לא מדובר בחברי הסתדרות, אך כארגון שזכויות עובדים הן נשמת אפו, מישהו שם היה צריך להתעורר כבר מזמן לנוכח העובדה שעשרות פועלים בשנה מתים באתרי בנייה.
האסימון נפל אצל ניסנקורן רק בקיץ האחרון, אז יצאו מכיוונו הודעות, מעורפלות משהו, על אפשרות לשביתה כללית במשק אחרי תקופת החגים. זאת במידה ודרישות שונות לשיפור דרמטי במצב לא יתקיימו. בין הדרישות - לחייב קבלנים להשתמש בפיגומים בעלי תקן אירופאי, וכך לשפר בצורה ניכרת את יציבותם ולהקטין את כמות הנפילות מגובה באתרים. כן דורשים בהסתדרות להכניס למכרזי בנייה ציבוריים נספחי בטיחות שיחייבו חברות להתייחס לעניין ולקבל עליו אחריות. בנוסף עלו דרישות שמטרתן למסד ולבסס את תחום המנופים והמנופאים באתרי בנייה. למרות ההצהרות של ניסנקורן, רבים הופתעו כשלפני מספר שבועות הכריזו בהסתדרות על סכסוך עבודה במשק, שמאפשר כידוע לצאת לשביתה כללית בתוך שבועיים. האיום בן-רגע הפך למוחשי יותר, ועדין גורמים בממשלה לא ממש הפנימו שהפעם לא מדובר באיומי סרק. גם לא כשלפני כמה שבועות יצאה ההסתדרות בקמפיין פרסומי רחב היקף שמלווה את המאבק.
5.
אז לראשונה תאונות הבנייה אכן נמצאות על סדר היום הציבורי, ובגדול, אבל זה לא מספיק. די במבט אחד בסטטיסטיקת המוות הנוראית כדי להפנים שמספר ההרוגים כאן לא יורד, למרות המודעות בשנים האחרונות בקרב מקבלי ההחלטות וחלק מהציבור. על כן אסור להוריד את הרגל מהגז, ויש לבחון בצורה מדוקדקת את פירות המאבק שאליו הצטרפה כעת ההסתדרות: אם הסעיפים הרבים עליהם התחייב הערב כחלון ימולאו, זו תהיה בשורה ענקית לפועלים וחסכון עצום בנפגעים. מנגד, אם הסחבת תחזור, כמו שההיסטוריה לימדה לא אחת, הרי שסתם בזבזנו זמן יקר בו פועלים המשיכו למות באתרי הבנייה לשווא.