משחק פוקר / צילום: Shutterstock / א.ס.א.פ קריאייטיב
אורי מילר, תושב ישראל, הוא שחקן פוקר מקצועי המתפרנס מזכיות בטורנירים של פוקר הנערכים ברחבי העולם. בתחילת דרכו המקצועית, בין השנים 2010-2012, הוא זכה במספר טורנירים שהתקיימו בחוץ לארץ. הזכויות הללו העשירו את כיסו בכמה מיליוני שקלים, אבל גם הובילו אותו אל שולחן הדיונים מול רשות המסים, כשעל השולחן מחלוקת סביב השאלה כמה מס עליו לשלם, והאם יוכרו גם הוצאותיו על טיסות, שהייה במלונות בחו"ל ודמי השתתפות בטורנירים.
אתמול (ג') הכריע בית המשפט המחוזי בתל-אביב במחלוקת, לאחר שקבע כי יש להכיר בהוצאותיהם של שחקני פוקר במסגרת התחרויות שלהם בעת חישוב המס שעליהם לשלם. נקבע כי מההכנסות החייבות במס של שחקני הפוקר המקצועיים יש להפחית הוצאות טיסה ושהייה, דמי השתתפות בטורנירים והוצאות אחרות.
ההוצאה יחידה שלא הוכרה לשחקן הפוקר אורי מילר הייתה "עמלת מממן" - נתח ששילם מזכייתו לגורם שמימן את נסיעתו לטורנירים, וזאת לאחר שלא הצליח להוכיח כי אכן שילם את העמלה האמורה.
ההכרעה ניתנה לאחר שלאחרונה הכריע בית המשפט העליון בשאלה העקרונית, האם משחק פוקר הוא מקצוע - או שמדובר בזכייה כספית מ"הגרלות והימורים". נקבע כי בנסיבות מסוימות שחקני פוקר מקצועיים ידרשו לשלם מס על זכיותיהם במשחקים כ"הכנסה מעבודה", ואין מדובר בהכנסה שהתקבלה בהגרלה או הימור, אלא ממשלח-יד.
בתחילת הדרך סבבה גם המחלוקת בין אורי מילר ורשות המסים סביב השאלת מהו הסיווג הנכון של מקור ההכנסה מהזכיות במשחקי פוקר - האם מקור ההכנסות מהזכיות הוא ממשלח-יד של מילר כשחקן פוקר מקצועי - ולכן חייבת במס הכנסה בשיעור שעשוי להגיע ל-45%-50% מס; או מ"הימורים או הגרלות" - הכנסה שממוסה בשיעור של 25%.
היות והשאלה הזאת כבר הוכרעה בעליון במהלך הדיונים בתיק של מילר - ונקבע כאמור כי הכנסות שחקני פוקר מקצועיים מטורנירים יסווגו כהכנסה ממשלח-יד - נותרה בין רשות המסים למילר מחלוקת אחת: האם על רשות המסים להתיר בניכוי הוצאות שהוצאו לשם הפקת ההכנסות מהזכיות.
המחלוקת הגיעה אל בית המשפט המחוזי לאחר שמילר ערער על החלטת פקיד השומה שלא להכיר בהוצאותיו. אחת ההוצאות העיקריות שהיו שנויות במחלוקת בין הצדדים היא הוצאה שכונתה "עמלת מממן" - סכום ששילם מילר לכאורה לממנים של הטורנירים שלו.
מילר טען כי השתתף בחלק מהטורנירים בחסות "גורמים מממנים", אשר שילמו עבורו את הוצאות השתתפותו בטורניר, לרבות הוצאות טיסה, שהייה ודמי השתתפות במשחקים, וזאת בתמורה לקבלת חלק הארי מכספי הזכייה. כך, מילר טען למשל כי בטורניר פוקר שהתקיים במלון MERIT בקפריסין בתאריך באוגוסט 2010, במסגרתו זכה בכ-780 אלף שקל (כ-207 דולר), הוא קיבל לידיו רק 10% מכספי הזכייה (כ-56.6 אלף שקל), כאשר יתרת כספי הזכייה הועברה לידי הקזינו שמימן את השתתפותו בטורניר. לטענתו, לא ניתן לחייבו במס על מלוא כספי הזכייה, כאשר הוא קיבל לידיו רק 10% מהסכום.
מנגד, פקיד השומה טען כי מילר לא הביא אסמכתאות משכנעות להוכחת טענתו כי השתתפותו בטורנירים הייתה בחסות מממנים כאלה ואחרים, וממילא לא הוכיח כי חלק הארי מסכום הזכייה שולם לאותם מממנים ולא הגיע לידיו.
עוד טען פקיד השומה כי מילר לא ניהל ספרים כנדרש, לא ערך תיעוד בסיסי בזמן אמת של הכנסותיו והוצאותיו, והתנהל רק במזומנים, באופן שלא אפשר נתיב ביקורת ראוי והתחקות אחר הכנסותיו האמתיות - ועל כן אין להכיר בעמלת מממן כהוצאה המפחיתה את חבות המס שלו.
פקיד השומה דחה גם את בקשתו של מילר להכיר בהוצאות טיסה ושהייה ודמי השתתפות בטורנירים, כיוון שלטענתו מילר לא הוכיח כי עמד בהן. בנוסף הוטל על מילר קנס בגין אי-ניהול ספרים באופן שהגדיל באופן משמעותי את שיעור המס החל על הכנסותיו.
השופטת ירדנה סרוסי ציינה כי "נישום זכאי לנכות את ההוצאות הכרוכות והשלובות בתהליך הפקת הכנסתו. זכות זו משקפת את עקרון היסוד בדיני מסים שהוא מיסוי אמת, דהיינו, מיסוי הכנסתו האמיתית של הנישום לאחר שנוכו ממנה ההוצאות שהוצאו לשם הפקתה".
סייג להכרה בהוצאות, ולעיקרון הבסיסי של גביית מס אמת, הוא שההכרה בהוצאה אינה נוגדת את תקנת הציבור - כאשר לפי ההלכה הפסוקה, ניתן לאסור על ניכוי הוצאות הכרוכות בעבירה על החוק.
בעניין מילר, השופטת ציינה כי אין מחלוקת בשאלת ההיבט החוקי של התרת ההוצאות שהוצאו לשם השתתפות במשחקי פוקר, מטעמים הקשורים בתקנת הציבור.
בשורה של פסקי דין קבעו בתי המשפט כי משחק פוקר הוא "משחק אסור" - משחק שבו עשוי אדם לזכות בכסף, בשווה-כסף או בטובת הנאה לפי תוצאות המשחק, והתוצאות תלויות בגורל יותר מאשר בהבנה או ביכולת - ואולם בעניינו של מילר ההכנסות משחקי פוקר הופקו בטורנירים שנערכו מחוץ לישראל, במדינות שבהן משחק פוקר לא רק שאינו אסור בדין הפלילי, אלא נחשב לסוג של ספורט אשר העוסקים בו זוכים ליוקרה וכבוד על הישגיהם.
בנסיבות, ציינה השופטת, "לא ניתן לצאת מנקודת הנחה כי הכנסת המערער מעיסוקו בפוקר אינה כשרה באופן המאפשר או מחייב אי הכרה בהוצאות שהוצאו במסגרת עיסוקו משיקולים של תקנת הציבור. מה גם שעסקינן בהוצאות אשר לא דבק בהן כשלעצמן רבב בלתי חוקי".
כפועל יוצא, השופטת קבעה כי בשאלת האיזון הראוי בין תוצאת מס אמת, המביאה בחשבון את ניכוי ההוצאות בהן עמד מילר לשם הפקת הכנסותיו, לבין הגשמת ערכים אחרים הגלומים במונח "תקנת הציבור" - יד העיקרון בדבר גביית מס אמת תהא על העליונה.
השופטת דחתה את גישת פקיד השומה, לפיה מילר לא הוכיח כי הוצאותיו מומנו על-ידי גורם מממן אשר לו שולמה עמלה מהזכיות, ובמקביל לא הוכיח את תשלום הוצאותיו בעצמו. "גישה שאינה מכירה בעלויות מימון של גורם מממן ובאותה נשימה אינה מתירה למערער לנכות את הוצאות הטיסה והשהייה בגין הטורנירים בהם השתתף בחו"ל, אינה סבירה על פניה ואינה יכולה להתקבל. המשיב אינו יכול לטעון כי המערער אינו זכאי להוצאות מימון, מהטעם שלא קיבל מימון מגורם מממן, ובה בעת לטעון כי הוא לא עמד בהוצאות הטיסה והשהייה באופן אישי. אם המערער לא קיבל מימון של הוצאות נסיעותיו לחו"ל ואף לא שילם אותן מכיסו, איך המשיב מסביר את השתתפות המערער בטורנירים בחו"ל שאת הזכיות בהן הוא מבקש למסות במסגרת השומות?", כתבה בפסק הדין.
השופטת סרוסי ציינה עוד בפסק הדין כי "המערער אמנם חייב בתשלום מס על רווחיו, אך רק על רווחיו האמיתיים לאחר שנוכו מהם ההוצאות בהן עמד, ולא מעבר לכך".
השופטת אף ביקרה את פקיד השומה על כך שערך למילר שומה לפי מיטב השפיטה, אך בחר להכיר רק בהכנסות במסגרת השומה ולא הכיר בשום הוצאה. "המשיב הוציא למערער שומה על-פי מיטב השפיטה בהסתמך על פרסומים באינטרנט (שאושרו על-ידי המערער) על זכיותיו במשחקי פוקר בחו"ל. ברם, המשיב לקח בחשבון במסגרת השומה אך ורק את הכנסות המערער וסירב להכיר לו בהוצאותיו באופן גורף, לרבות הוצאות טיסה, שהייה ודמי כניסה שהוצאו לצורך השתתפותו בטורנירים (המשיב חזר בו מעמדה גורפת זו רק בשלב הסיכומים)", ציינה והוסיפה: "שומה על-פי מיטב השפיטה איננה יכולה להתעלם מהמציאות ואינה יכולה שלא להכיר באופן גורף בהוצאות שהיה על המערער לעמוד בהן לצורך הפקת הכנסותיו".
מהעובדות שהוצגו בפני בית המשפט עלה כי סך הוצאותיו של מילר עמדו על כמיליון שקל, וזאת במסגרת מספר טורנירים שנערכו בלאס וגאס, ברצלונה, קפריסין, גרמניה, רומניה, צרפת מדריד והאיים הקריביים. השופטת סרוסי קבעה כי שומת מס ההכנסה שהוצאה למילר תתוקן, כך ששחקן הפוקר ישלם מס רק לאחר ניכוי הוצאות בסך 128 אלף שקל על טיסות וכ-700 אלף שקל דמי השתתפות בטורנירים.
עם זאת, השופטת קבעה כי למרות שעדותו של מילר הותירה בה באופן כללי רושם אמין, והיא אף תואמת את גרסתו הראשונית במסגרת הודעתו בפני חוקרי מס הכנסה, לא ניתן להכיר בהוצאת המימון שלו, שלא הוכחה כנדרש. כך, מילר דרש הכרה בהוצאות מימון בסך של 190,000 דולר מתוך הכנסה של 207,000 דולר, וכל זאת מבלי שהוכחה באופן משכנע, ומבלי שניהל ספרים או ערך תיעוד בזמן אמת של הכנסותיו והוצאותיו בגין המשחקים. דרישה זו נדחתה.
עו"ד שרון פישמן מפירמת דורון טיקוצקי קנטור גוטמן ועמית גרוס, שייצגה את שחקן הפוקר, מסרה: "בית המשפט הורה לפקיד השומה לקבל את עמדת מרשנו, המערער כי לאור פסיקת בית המשפט העליון לאחרונה בפרשת אמית שיש לסווג הכנסות ממשחק פוקר כהכנסות מעסק או משלח-יד, הרי שמנגד יש להכיר גם בכל ההוצאות הנובעות מייצור ההכנסות. בית המשפט מתח ביקורת על התנהלות פקיד השומה, אשר ביקש לאחוז בחבל מ-2 קצותיו - מחד למסות את המערער על מלוא הכנסותיו בגין זכיותיו בטורנירים, ומנגד לא לאפשר לו קיזוז הוצאותיו. בית המשפט גם הטיל על המדינה את הוצאות המשפט, עת קיבל את מרבית טענות המערער. פסק הדין מהווה תקדים לכל שחקני הפוקר המקצועיים המבקשים להסדיר דיווחיהם לרשויות המס, אם קדימה בצפייה לפני העתיד ואם בדיעבד".