גם עבור חברה למודת תלאות ומשברים כמו כים ניר, השבועות האחרונים נראים כמו טיסה בגובה נמוך במיוחד, רגע לפני התרסקות. חברת התעופה הוותיקה המפעילה צי של מטוסים ומסוקים המבצעים ריסוס חקלאי מהאוויר וכיבוי אש אווירי, לא שילמה כבר חודשיים משכורות ל-120 עובדיה, ועוד לפני כן חדלה להפריש עבורם את ההפרשות הפנסיוניות. כל חברי הדירקטוריון שלה התפטרו, ובאמצע השבוע הגיעה התפתחות דרמטית נוספת כשמנכ"ל החברה, תא"ל במיל' אודי זהר, הודיע על הפסקה כמעט מוחלטת של פעילות הטיסה של החברה משיקולי בטיחות. "אני בהחלט רואה קשר ישיר בין היעדר התשלום (לעובדים) למצב הבטיחות בחברה", הוא כתב במכתב שבו הודיע כי מטוסים ימריאו רק לצורך פעולות מצילות חיים.
עוד לפני כן, בסוף אוקטובר, הוציא בית המשפט צו להקפאת הליכים, ומינה לה נאמנת, עו"ד ניצה פוזנר, שהשבוע אושר לה באופן רשמי לנסות למצוא לכים ניר רוכש חדש.
על פניו, קשה להבין מי ירצה להכניס את ראשו למיטה החולה הזו, וההערכה הסבירה אמורה להיות שהחברה תימכר או תימסר בחלקים. "כמו פגר", מתאר זאת בבוטות גורם המקורב לנושא. אבל דווקא מי שמכירים את ההיסטוריה של כים ניר, לא ממהרים להספיד אותה. "החברה הזאת היא כמו עוף החול", אומר גורם. "בכל פעם שהיא מגיעה לסף קריסה, נמצא פראייר אחר שמשקיע בה".
כשמנסים להבין איך זה קורה, מדוע חברה שמנוהלת בצורה לא יעילה ופועלת בתחום קשה, נותרת בחיים עשרות שנים למרות חוסר ההצדקה הכלכלית מקבלים טיעונים שמזכירים את עולמות הספורט והתקשורת. "זה טיס ואנשים נמשכים לתחום הזה", מסביר גורם שמכיר את הענף. "זה כאילו תחום 'סקסי', אז בכל פעם מגיע 'טרזן' אחר שחושב שיצליח לעשות מה שהאחרים לא עשו. בסוף, כמו כולם, הוא מפסיד את הכסף".
גם כעת, מתברר, יש מתעניינים למרות האופן העגום שבו מתאר אותו גורם את התחום. "זה ענף קשה, אתה מתעסק עם כימיקלים, עם סיכונים. זה שוק סגור, והאווירה החברתית היא נגד חברות כאלה, שלכאורה מזהמות ומסכנות. בגלל זה המוסדיים למשל לא מתעניינים. בכלל, כל התחום הזה של הריסוס החקלאי מהאוויר מנוהל כמו קנטונים (כלומר, בחלוקה לפי אזורים), היו הרבה 'שירקעס' עם החקלאים, וחומרי ההדברה עולים המון כסף. ומצד שני, הרגולציה מחמירה איתך כאילו מדובר בחברה בסדר גודל של אל על".
אז אין סיכוי להעביר את כים ניר לפסים רווחיים?
"לדעתי, אין סיכוי להבריא את החברה. זו חברה שלא נוהלה באופן עסקי. אני אתן לך דוגמה: הגיע לשם גוף מסוים לפגישה ומולו מתייצבים מעל עשרה אנשים. זה נשמע הגיוני? כולם מנהלים וכולם עם מכוניות. מה שקורה איתם עכשיו זה פרפורים בתוך הדייסה".
שכר מנופח, משרדים מפוארים
כים ניר הוקמה לפני 60 שנה כתאגיד לריסוס חקלאי מהאוויר. כיום היא פעילה גם בתחומים נוספים, אחד מהם בעל חשיבות לאומית: החברה מפעילה את מערך הכיבוי של המדינה, כקבלן משנה של אלביט, שזכתה במכרז להקמת טייסת הכיבוי. בבקשה שהגישה החברה להקפאת הליכים נכתב בהקשר זה כי "המשך סדיר של הפעלת טייסת הכיבוי הוא צורך לאומי מן המדרגה הראשונה, בעל חשיבות מכרעת ליכולתה של מדינת ישראל להתמודד עם איומי השריפות העומדים לפתחה ואשר משמעותם דיני נפשות ממש". הפעילות הזו מכניסה לחברה 20 מיליון שקל בשנה.
אפיק פעילות נוסף הוא תעופה אזרחית ומסחרית: טיסות פנים-ארציות במגזר הפרטי - הובלת נוסעים, ביצוע סיורים אוויריים לתיירים וכן הובלת ציוד, וגם פעילות תחזוקת קווי הולכת חשמל - בסדר גודל של כ-2 מיליון שקל בשנה. לטענת החברה, היא גם מעניקה את שירותיה לתעשיות הביטחוניות על-ידי העמדת מטוסיה ומסוקיה לביצוע טיסות ניסוי לבדיקת מערכות חדשות בטרם הרכבתן והפעלתן המבצעית.
בפנייה לבית המשפט תיארה כים ניר את היקף פעילותה ונכסיה: בבעלותה ארבעה מטוסים ושבעה מסוקים, היא חוכרת שישה מטוסי ריסוס ומסוקים נוספים, ומפעילה עבור אלביט מערכות את 14 מטוסי טייסת הכיבוי הלאומית. הכנסותיה מתחום התעופה החקלאית, כך עולה מהמסמכים שהגישה, מסתכמות ב-23 מיליון שקל בשנה.
הבעיות מתחילות במבנה החברה, שנדמה שאין מחלוקת על כך שהיא כוללת מספר גבוה מהנדרש של עובדים. כ-120 עובדי החברה, שגילם הממוצע הוא מעל 60, מאוגדים בלא פחות משלושה ועדים: טייסים, צוותי קרקע, ומכונאים. ריבוי הוועדים מביא גם לריבוי אינטרסים. "כולם עושים מניפולציות על כולם", מיטיב לתאר זאת גורם מקורב לחברה, "מרוב מניפולציות הם בעצמם כבר לא מבינים מי מפעיל מניפולציה על מי". גורם אחר קובע: "זה פשוט מצב בלתי נהיל".
ערב התפטרותו מהדירקטוריון, יחד עם שאר החברים, ציין יו"ר החברה, צבי קנור, כי יש לפטר 35 עובדים כדי להגיע למצבת עובדים של 90-85 בלבד. גורמים אחרים מצביעים על ניהול כושל, המתבטא בין היתר במשכורות מנופחות, צי של עשרות מכוניות, חלקן ג'יפים, ומשרדים מפוארים, "כאילו מדובר בחברת הייטק".
התוצאות הכספיות הן כאמור בהתאם: ב-2016 רשמה החברה הפסד של 1.5 מיליון שקל, וגם את 2017 היא סיימה בהפסדים. בחברה טוענים כי בוצעה תוכנית התייעלות שייצבה את מצבה, אך חובות העבר והצורך בהזרמת כספים נוספים המשיכו להכביד עליה.
העובדים טוענים בפנייתם לבית המשפט, באמצעות עורכי הדין גלילה ואלון הורנשטיין, כי לכים ניר יש חוב של 40 מיליון שקל, ובנוסף היא נושאת על גבה הלוואת בעלים בהיקף של 25 מיליון שקל. מעבר לזה, מלאי החלפים אזל והחברה לא יכולה להמשיך ולתחזק את המטוסים כמו שצריך.
החברה עצמה, בבקשה להקפאת הליכים שהגישה באמצעות עורכי הדין יריב ישנובסקי וכרמי לייבוביץ', מתארת את הנסיבות שהביאו למצבה הבעייתי באופן הבא: בעל הבית הנוכחי, אלכס אכטמן, רכש את החברה בשנת 2011 מכונס נכסים ללא בדיקת נאותות, ורק לאחר מכן התברר כי החברה מצויה בחובות כבדים.
הוא נאלץ להזרים כספים רבים כדי לייצב את החברה, אך לא הסכים להזרים הון נוסף לצורך השקעה בכלי טיס והכשרת כלי טיס נוספים. הוצאות התחזוקה הלכו וגדלו. במקביל, המשבר בענף החקלאות ושנות הבצורת - שהשפיעו לרעה על ההכנסות מתעופה חקלאית - דרדרו את החברה להפסדים בסוף 2016 ובמהלך 2017. החברה החלה בתוכנית הבראה, שכללה בין היתר צמצום בכוח אדם, אלא שחובות העבר והצורך בהזרמת כספים נוספים, עדיין הכבידו.
הטענה המרכזית של החברה היא, שהיא עמדה על סף מכירה לגורם אחר, וכישלון העסקה הוא בגדר הקש ששבר את גב הגמל. על-פי הטענות, בפברואר האחרון נחתם הסכם מול חברה בשם טומהוק, שבעליה הוא עמית אברמוביץ', המתגורר בלונדון. זו הייתה אמורה להעביר לקופה 28 מיליון שקל כבר במארס, אך אלה לא הועברו עד היום - לטענת כים ניר בגלל הגבלות למניעת הלבנת הון - וכך נקלעה החברה למצבה הנוכחי.
בענף מתייחסים לסיפור עסקת המכירה בפקפוק רב, טוענים שהסיפור ממילא גדול על אברמוביץ', ומזכירים שבעבר נקלע בעצמו להליכי פשיטת רגל. מקורבים לאברמוביץ' טוענים מנגד כי הוא דווקא מגיע מתחום עסקי התעופה, וכי בכל הקשור לכים ניר מי שמנע את העברת הכסף היא דווקא החברה עצמה. בכל מקרה, לפני כשבועיים שלחה החברה לאברמוביץ' הודעת ביטול לגבי העסקה שנחתמה ולא יצאה לפועל, ועורך דינו, עו"ד ירון סהר, אומר כי לאור זאת, הוא בוחן כעת את צעדיו.
הסיפור של הבעלים הנוכחי, אכטמן, נשמע חריג וכיום הפך לעצוב. מדובר באדם בן 90 שכבר השקיע בחברה עשרות מיליוני שקלים, ולדברי מקורבים נותרו בחשבונו 2 מיליון שקל בלבד. כיום הוא נתון לפיקוחם של אפוטרופוסים, גל גוטזגן ובלנש קיי, שמונו לו בחודשים האחרונים לבקשת אחותו, כשסיבת מינויים, כפי שמתארת החברה בפנייה לבית המשפט, היא "גריעת כשירותו המשפטית".
את החברה הוא רכש כאמור ב-2011 תמורת 8.7 מיליון שקל, לאחר שהיה בעבר מבעלי חברת כנפי העמק, שהפכה בהמשך לחברת ישראייר. על-פי גורמים המקורבים לנושא, בימים שבהם היה פעיל בחברה, "בכל פעם היו מגיעים אליו בבקשה שישים עוד כסף, שיחתום על צ'קים, והוא חתם על כל מה שהגישו לו. הבינו שיש כאן כיס עמוק, ובכל פעם שרצו מימון, באו אליו. הכסף שלו התאדה".
המנכ"ל לעובדיו: "נותרתי לבד"
למרות הכול, כפי שכבר הזכרנו, גם כיום נראה כי יש לא מעט מתעניינים בכים ניר. "פונים לקבוצה מספר לא מבוטל של מתעניינים ברכישתה", נכתב בפנייה שהגישה החברה לבית המשפט, "על מתעניינים אלו נמנות חברות מסחריות מוערכות שהביעו רצינות ברכישתה".
בין המתעניינים, חברת כנפיים, בעלת השליטה באל על, המבקשת להלוות לחברה 5 מיליון שקל, עם אופציה לרכישה. "מטרתה של ההלוואה", ציין המנכ"ל אודי זהר במכתב לעובדים, "היא לשלם בראש ובראשונה את שכר העובדים ובכללם החובות הסוציאליים אחורנית, לשלם לרשויות המס, ולהמשיך לפעול קדימה. במהלך החודשים הללו המלווה יבחן את הרכישה של החברה או שהיא תימכר לגורם אחר (יש התעניינות רבה של גורמים)".
מתעניינת נוספת היא חברת הציוד החקלאי גורן, המחכירה לכים ניר ארבעה מטוסי ריסוס, ולכים ניר חובות של מאות אלפי שקלים כלפיה. באחרונה דרשה גורן כי בשל מצבה, כים ניר תחדל להשתמש במטוסיה. "אין זה סביר, הגיוני ואחראי להמשיך בהפעלת המטוסים באמצעות עובדים ששכרם אינו משולם מזה תקופה. מלאי החלפים בחברה אזל ואין באפשרות להמשיך לתחזק כראוי את המטוסים", כתב באחרונה עורך דינה של החברה, נמרוד טפר, לכים ניר. גורן לוטשת עיניים לכים ניר מתוך מחשבה שניתן יהיה לייצר סינרגיה בין פעילות החברות.
מתעניינת נוספת היא תלם, מתחרתה של כים ניר בתחום התעופה החקלאית, שמחזיקה בכמעט מחצית מהענף. תלם הוקמה בשעתו על-ידי ד"ר אודי גרף, לשעבר מנכל HP ישראל, ומשקיעים נוספים, בעת אחת מנקודות השפל של כים ניר. המשקיעים העריכו אז כי כים ניר קרובה לסיים את פעילותה, וחשבו שבתוך זמן קצר הם ייוותרו הגוף היחיד שפועל בענף.
בין תלם לכים ניר ניטשת כיום מלחמה בתחום הריסוס החקלאי, כשכל צד טוען שהמתחרה הורידה את המחירים בענף. מה שברור הוא שכיום המחירים שבהן פועלות החברות בתחום החקלאי נחתכו בחצי בהשוואה לעשור הקודם.
שתי החברות גם התמודדו במכרז שקיימה המדינה ב-2012 על הקמת טייסת כיבוי לאומית, מכרז שבו זכתה לבסוף אלביט, שבחרה בכים ניר כקבלן המשנה להפעלת הטייסת. מדובר בטייסת כיבוי הכוללת 14 מטוסים והיא מופעלת על-ידי קריאה של נציבות הכבאות, באותם מקרים שבהם יש צורך בסיוע כיבוי מהאוויר כדי להשתלט על השריפה. כפי שפורסם ב"גלובס", בתלם כבר פנו לאחרונה לבית המשפט בבקשה להעביר לידיה את טייסת הכיבוי במקרה שכים ניר תפסיק את פעילותה. אגב, דווקא באירועי השריפות בחודשים האחרונים בעוטף עזה, טייסת הכיבוי לא נטלה חלק משמעותי על רקע העובדה שהטיסה בגובה נמוך סמוך לגבול יוצרת סיכון ממשי לפגיעה בטייסים.
אז מה יעלה בגורלה של כים ניר, ששרדה אינספור תלאות וטלטלות לאורך עשרות שנותיה? "אני עושה לילות כימים למציאת מענה למצב בו החברה נמצאת", כתב באחרונה המנכ"ל זהר - שנותר בודד בצמרת החברה - לעובדים. "האפוטרופוסים לא מינו דירקטוריון אחר תחת זה שהתפטר ואני נותרתי לבד... מסביב האדמה גועשת, רבים בעלי האינטרסים השונים מחוץ לחברה ובתוכה, שרואים את עצמם ולא את טובת החברה ועובדיה ולעיתים מנסים לנצל את מצבה... יש גם גורמים בחברה שפועלים להחלשתה ולהחלשת מעמדה מתוך אינטרסים אישיים, ולבצע מהלך של השתלטות עליה כאשר טובתם היא המרכיב המרכזי".
בימים או בשבועות הקרובים נדע ידם של אילו גורמים הייתה על העליונה.
טיסה לא נעימה | לאורך השנים החליפה כים ניר לא מעט ידיים בעסקאות שסיומן נע בין טרגדיה למפח נפש
זו לא הפעם הראשונה שכים ניר נקלעת לקושי תזרימי חמור, ובעבר היא אף נכנסה להליך של כינוס נכסים. כל בעלי השליטה לדורותיהם יצאו ממנה בשן ועין, אחדים מהם הורשעו בגניבה מהחברה, ואחד, עומר לבבי, אף שם קץ לחייו ערב תחילת ריצוי עונש המאסר שהוטל עליו.
לאורך 60 שנותיה החליפה כים ניר בעלי בית רבים. באחד מגלגוליה, לפני כשני עשורים, היא פיתחה פעילות מסחרית בהודו, מה ששכנע בזמנו את גילעד אלטשולר, מבעלי השליטה באלטשולר-שחם, לרכוש את השליטה בה תמורת 2 מיליון שקל. כמו בעלי השליטה שבאו אחריו, גם הוא יצא ממנה כעבור כמה שנים בהפסד, או כפי שהוא הגדיר זאת "יותר חכם ופחות עשיר".
בהמשך, במהלך שנת 2002, כשכים ניר הייתה חברה ציבורית, רכשו את השליטה בה דן קריב, שהיה מועסקו של אלטשולר וגם שותפו לעסקים; דודו של אותו קריב, מישה קרקובסקי; ולבבי. בדיעבד, התברר שלצורך רכישת השליטה הם נטלו הלוואות בהיקף של מיליוני שקלים, בין היתר בשוק האפור.
במהלך השליטה המשותפת, התפתח מאבק שליטה בין קריב לבין קרקובסקי, שבמסגרתו החליפו השניים זה לזה את המנעולים בחברה בניסיונות לקבוע עובדות בשטח. בשלב כלשהו, המסחר במניות החברה הושעה, לאחר שמבקר מיוחד שמונה על-ידי דירקטוריון החברה בדק היעלמותם של כספים במיזמים של החברה בחו"ל, ומצא יתרות חובה בגובה 700 אלף דולר.
האירועים הללו הובילו לכך שבדצמבר 2005 פתחה רשות ני"ע בחקירה, שהולידה בהמשך כתב אישום נגד שלושת בעלי השליטה (לבבי כבר לא היה אז שותף, אלא רק נושא משרה) ונגד נועם רייך, ששימש סמנכ"ל בה. לפי כתב האישום, זמן לא רב לאחר שרכשו את החברה, החלו שלושת השותפים למשוך מאות אלפי דולרים מקופת כים ניר, לצורך השבת ההלוואות שנטלו, תוך יצירת רושם כאילו ההלוואות הן לצורכי החברה. ארבעת הנאשמים הורשעו. בשלב הטיעונים לעונש של קריב, העיד אלטשולר, כעד אופי מטעמו, וסיפר כי קריב עשה מה שעשה מתוך מצוקה גדולה. באפריל 2015 גזר בית המשפט 17 חודשי מאסר על לבבי, שחודשיים לאחר מכן, אחרי שבית המשפט הסכים לעכב את ריצוי העונש, שם כאמור קץ לחייו.
מי שהחליף את שלושת הבעלים שהסתבכו כבעלים של כים ניר היה דייויד גולן, טייס קרב בעברו, שרכש מהם את החברה עוד ב-2005. גם גולן, כמו אחרים, השקיע כספים רבים בחברה, שבשנת 2007 נמחקה מהמסחר, למעט 4% שעדיין היו בידי הציבור. גם גולן לא רווה נחת מהשקעתו ולימים יטען, בתביעה שהגיש נגד עורכי הדין שייצגו אותו בעסקה, כי התרשלו בייצוגו ברכישת החברה ונמנעו מלמסור לו מידע לגבי אי הסדרים בה, ולגבי חקירת רשות ני"ע שנפתחה סביב ההתנהלות בחברה.