מטוס ממריא / צילום אילוסטרציה: שאטרסטוק, א.ס.א.פ קריאייטיב
יריד התיירות העולמי WTM שהתקיים השבוע בלונדון הביא עמו שורה של בשורות שחברות התעופה שחררו זו אחר זו. בין היתר, אל-על הודיעה כי תחזור להפעיל קו של טיסות ישירות בין תל-אביב למנצ'סטר אנגליה, ותחליף את מטוס 767 המיושן המשמש אותה בטיסות בקו תל-אביב-יוהנסבורג. חברות אחרות, בעיקר במדינות אסיה, הודיעו על הרחבת שיתופי-הפעולה ביניהן במסגרת הסכמי קוד שייר (שותפות קוד). מה זה אומר? מדובר בהסכם בין שתי חברות תעופה אזרחיות (ולפעמים אף יותר משתיים), לפיו הן "חולקות" את אותה הטיסה.
היתרון לחברות: תפוסה מלאה וחידוד התחרות
המצב הזה, שגדל בשנים האחרונות, מעניק לחברות התעופה כמה יתרונות. ראשית, הן יכולות למנוע מצב של תפוסה חלקית בטיסה ליעד שאליו טסה גם חברה מתחרה. לולא ההסכם, שני מטוסים של שתי חברות היו יוצאים מאותה הנקודה לאותו היעד עם תפוסה חלקית בלבד. איחוד המטוסים (ממש כמו באוטובוסים של טיול שנתי) חוסך עלויות לא מבוטלות, במיוחד בתקופה שבה מחירי הדלק ממשיכים לשבור שיאים. הוא גם מאפשר לחדד את התחרות על קו מסוים מול חברות אחרות - ובעיקר הלואו קוסט - שכן הוא מוצע כ"מונופול".
יתרון אחר שמאפשר הסכם הקוד שייר הוא הצגה של לוח טיסות עשיר לכל חברה, הן ביעדים (לרבות בטיסות המשך) והן בשעות הטיסה. כך למשל, במסגרת קוד שייר שיש לאל-על עם חברת התעופה תאי איירוויז התאילנדית, מוכרת האחרונה טיסות בקו לתל-אביב - יעד שהיא עצמה לא טסה אליו. באותה מידה, הסכם שיש לאל-על עם חברת התעופה הפורטוגלית TAP מאפשר לאחרונה להציע לנוסעיה טיסה ישירה לכאן, עוד לפני שהיא תתחיל להפעיל בעצמה טיסות לתל-אביב ב-1 באפריל 2019.
להסכמים הללו יש משמעות נוספת עבור אל-על שלא טסה בשבתות ובחגים. כך היא יכולה בעקיפין להציע לנוסעיה טיסות בשבת מבלי להרגיז את הדתיים ושומרי המסורת.
היתרון לנוסע: צבירת מיילים ויותר אפשרויות
גם מבחינת הנוסעים יש להסכמים הללו יתרונות. ראשית, האפשרות לצבור מיילים/נקודות במסגרת מועדון הנוסע המתמיד גם אם הטיסה מבוצעת על-ידי חברה אחרת. כמו כן כאמור, לטובת הנוסע עומד לוח טיסות גמיש עם מבחר שעות גדול יותר. החיסרון נעוץ בתחושה שעלולה להתעורר אצל חלקם להטעיה מצד חברת התעופה או סוכן הנסיעות שדרכו רכשו את כרטיס הטיסה. כך למשל, במקרים שבהם נוסע רכש כרטיס של חברה אחרת אבל גילה בעת ההמראה שמדובר דווקא בחברה שלא רצה לטוס עימה - ולהפך.
איך תוכלו לדעת על כך מראש? ברוב אתרי המכר, עוד בשלב החיפוש, תמצאו פירוט בנוגע לחברה שמפעילה את הטיסה בפועל - בין שעל-ידי הלוגו שלה ובין שבכיתוב ברור המודיע כי "טיסה זו מבוצעת על-ידי חברה זו וזו".
דרך אחרת לדעת שרכשתם טיסת קוד שייר היא על-ידי מספר הטיסה. בעוד שטיסות סדירות כוללות בדרך-כלל קוד של 3 ספרות לצד קוד של חברת התעופה, טיסות קוד שייר מונות 4 ספרות: לדוגמה, קוד הטיסה של יונייטד בטיסה מתל-אביב לסן פרנסיסקו הוא UA955, בשעה שקוד הטיסה המופיע על טיסת קוד שייר של יונייטד עם לופטהנזה מלוס אנג'לס לפרנקפורט מונה 4 ספרות - UA8844. טיסה זו נמכרת על-ידי יונייטד אך מבוצעת על-ידי לופטהנזה.
במקרה של עיכוב בטיסה, החברה שאמורה לפצות את הנוסעים היא זו שעל שמה הכרטיס מכורטס.
לבדוק דרך איזו חברה יותר משתלם
קיימים אינספור הסכמי קוד שייר בכל העולם, וככל שהתחרות בענף התעופה מחריפה - כך הצורך של החברות לשיתופי-פעולה הולך וגדל. אל-על למשל, שאינה משתייכת לברית תעופה (Alliance), צריכה לרשת את עצמה עם כמה שיותר הסכמי קוד שייר שיעניקו ערך מוסף לה ולנוסעים. ההסכמים הללו הולכים ומתרבים והם כוללים את קוונטס האוסטרלית, אירו מקסיקו, אמריקן איירליינס והסכם טרי מהעת האחרונה עם וייטנאם איירליינס.
עם זאת, הסכם הקוד שייר לא מבטל את התחרות שקיימת בין שתי החברות שבהסכם, והיא יכולה לבוא לידי ביטוי גם בפערים במחירים על אותה הטיסה. כך למשל, בטיסת קוד שייר שמפעילה אל-על עם החברה תאי בטיסות לבנגקוק, המחיר, כפי שמוצג באתר אל-על לטיסה ב-8 באפריל, מתחיל ב-1,000 דולר (הלוך ושוב). באתר של תאי, לעומת זאת, המחיר קפץ ל-1,100 דולר לאותה הטיסה בדיוק. הפערים במחירים, נציין, משקפים את היצע המושבים שנותרו לכל אחת מהחברות בקו מסוים ואת התמחור שהן קובעות לקו.
דוגמה נוספת היא טיסת אל-על/סוויס מתל-אביב לציריך. באתר של אל-על תשלמו על טיסה ב-21 בנובמבר החל מ-215 דולר לכיוון (כולל מזוודה), ואילו באתר של סוויס - שגם תבצע את הטיסה בפועל - המחיר ההתחלתי עומד על 428 דולר.
המסר לנוכח הבדיקה הזו הוא שכבר בשלב החיפוש שווה לעצור רגע ולבדוק דרך איזו חברה משתלם יותר להזמין את הטיסה.
הסכם אחר שקיים בין חברות תעופה, המכונה "אינטרליין", מאפשר לשתי חברות לגשת להזמנות האחת של השנייה, למכור הזמנות ליעדי הבית של כל חברה, להנפיק כרטיסי עלייה למטוס האחת של השנייה ולהעביר ביניהן כבודה. הכבודה היא נושא חשוב בהסכמים כאלה, משום שזו דרך להבטיח (עד כמה שניתן) שהיא לא תלך לאיבוד, מאחר שבדרך-כלל הסכמי אינטרליין כוללים עצירת ביניים.
השבוע הכריזה ארקיע על הסכם כזה עם חברת וייטנאם איירליינס, שיאפשר לה למכור טיסות למדינה. מדובר בטיסה שמבוצעת עם ארקיע עד לבנגקוק, ומשם יכולים הנוסעים להמשיך להאנוי או לסייגון עם החברה הוייטנאמית. במצב כזה הנוסע מבצע את ההזמנה דרך ארקיע, כשהמחיר מגלם גם את טיסת ההמשך ליעד הסופי. ההבדל בין טיסה כזו לטיסת קונקשן רגילה הוא שבנמל התעופה שבו עצרתם בדרך צריך לבצע צ'ק-אין ולפעמים אף להוציא את המזוודה ולמסור אותה מחדש.