דונלד טראמפ /צילום: רויטרס Leah Millis
פלורידה - ועמה ארה"ב כולה - כבר היו בסרט הזה. הביקורות היו נוראיות אבל אין אמריקאי שלא ראה קטעים מהדרמה הזו בטלוויזיה. בבחירות לנשיאות ארה"ב בשנת 2000, התפלגו הבוחרים בפלורידה לשני מחנות כמעט זהים בגודלם: המחנה האחד הצביע בעד ג'ורג' בוש הבן (רפובליקאי); האחר לאל גור (דמוקרט). רק כמה אלפי קולות הפרידו בין השניים.
רצה הגורל, ופלורידה הייתה לשון המאזניים באותן בחירות. ניצחון במדינת הקיץ הנצחי היה מבטיח לזוכה מספיק קולות אלקטורים כדי לזכות בבחירות הארציות וממילא במפתח לבית הלבן. ההבדל הזעום בין מספרי הקולות שניתנו לבוש וגור חייב מניין חדש של כרטיסי ההצבעה, על פי החוק במדינה.
לאחר ספירות חוזרות של הקולות - ידנית (עם פקידים חמושים בזכוכית מגדלת, ספקטאקל שנעשה חלק מהפולקלור האמריקאי) ובאמצעות מכונות - הפער בין שני המתמודדים דווקא הצטמצם. הכרעה נראתה רחוקה מתמיד. בעקבות תביעה של הרפובליקאים, קיבל על עצמו בית המשפט העליון לשמש בורר סופי. הוא הורה להפסיק את הספירות החוזרות ששיגעו את אמריקה וברוב של חמישה שופטים (שמרנים) מול ארבעה (ליברלים), סלל את הדרך לכניסתו של בוש לבית הלבן על חודם של 572 קולות, שבריר אחוז ממספר הבוחרים. מעטות היו פסיקות בית המשפט העליון שעוררו מחלוקת עזה כל כך כמו הפסיקה הזו (למעט הפסיקה על חירות ההפלות).
גורלם של מאות אלפי הקרבנות של מלחמת עיראק השניה, שתחל ב-2003 ביזמתו של בוש הבן, נחרץ אז. אבל זה סרט (רע) אחר לגמרי.
ועתה, אחרי 18 שנה, מתחיל לרוץ על המסכים הרימייק. שוב, הבדלים ליליפוטיים מפרידים בין רפובליקאי לדמוקרט. שוב סופרים את כרטיסי ההצבעה מחדש. שוב אנו עדים להפגנות של אוהדים דמוקרטים ורפובליקאים במאיימי. שוב עטים עורכי דין מניו-יורק על מוקדי ספירת הקולות כמו ציפורי טרף. שוב נשמעות טענות מתלהמות על "גניבת קולות" מצד אחד ועל "מאמצים לקבור קולות לגיטימיים" מהצד האחר. שוב, הבחירות הארציות, שעלו לכולם על העצבים, מוסיפות לזורוע מרירות, וקיצן טרם מסתמן באופק.
כמובן, הפעם הנפשות הפועלות שונות. גם המירוץ העכשווי לא הרה גורל כמו הדרמה המקורית; וכנראה- אם כי לעולם אי אפשר לדעת - בית המשפט העליון לא ייכנס לתמונה. למעשה, יש לפנינו עתה שני מירוצים נפרדים שיוכרעו בספירות חוזרות: האחד הוא ההתמודדות על מושב של הסנאט בוושינגטון בין הסנאטור הדמוקרטי הוותיק ביל נלסון, שמנסה לשמור על כיסאו, לבין מושל מדינת פלורידה, ריק סקוט, שמבקש לעבור לוושינגטון; והמירוץ האחר הוא התמודדדות על משרת מושל מדינת פלורידה בין הדמוקרט אנדרו גילאם, ראש עיריית טלהאסי הבירה, לבין הרפובליקאי רון דסאנטיס.
לכאורה, מדובר בהתנצחויות פוליטיות שצריכות לעניין, אם בכלל, רק את תושבי פלורידה. לאחר הכול, גורל נשיאות ארה"ב כבר הוכרע ב-2016 ודונלד טראמפ אמור להוסיף לשבת בבית הלבן עוד שנתיים (אלא אם כן התובע המיוחד רוברט מולר מכין לו הפתעה). גם גורל הסנאט הוכרע בבחירות הביניים ביום ג' שעבר. הוא נותר בידי הרפובליקאים. תוצאות ההתמודדות בפלורידה רק יגדילו - או יקטינו - את הרוב הרפובליקאי, אך לא יסכנו את עצם קיומו.
אבל המשטמה בין דמוקרטים לרפובליקאים בבחירות 2018 - שנאה חוצת מעמדות ומשפחות - הפכה אפילו את ההתמודדויות המקומיות האלה לאירוע לוהט בעל חשיבות כלל-ארצית וממילא למוקד עניין גלובלי. "בכל שנותיי בארה"ב, לא ראיתי משטמה כזו בין שני המחנות", אמר לי השגריר ברוך בינה, דיפלומט ותיק שכיהן כסגן ראש שגרירות ישראל בוושינגטון, הקונסול הכללי בשיקאגו ושגריר בדנמארק. "הפער בין הצדדים בארה"ב מצטייר כבלתי ניתן לגישור בשלב זה".
וכך, ערוצי החדשות מלווים בדבקות כל התפתחות במלחמת העולם הפלורידיאנית - רק הדיווחים על הדליקות הקטלניות בקליפורניה קוטעים את הרצף - כשהערוצים בעלי הגוון הפוליטי, פוקס ניוז מימין, MSNBC בשמאל, מתיזים נפט על גחלי הג'יהאד ההדדי.
ואת השנאה הזו מלבה ויכוח שהתלקח מיד לאחר בחירות הביניים: האם היה גל דמוקרטי שהציף את ארה"ב בבחירות 2018, או שמא הייתה זו אדווה בלבד, שבקושי לחלחה את החופים הרפובליקאים? בשעות הראשונות לאחר סגירת הקלפיות היה נדמה כי הגל הדמוקרטי לא התממש. בשעתיים הראשונות אפילו לא היה ברור אם הדמוקרטים יצליחו להשיג רוב בבית הנבחרים. אבל עתה, פחות משבוע לאחר הבחירות, מתברר שגל דמוקרטי אנטי-טראמפי חזק אכן הלם ברפובליקאים. הרוב הדמוקרטי בבית הנבחרים הולך וגדל מרגע לרגע.
מניין הקולות באזורי בחירה רבים טרם הסתיים, אך, כשהקלפיות ייחתמו סופית בימים - או בשבועות - הקרובים, יתברר שהדמוקרטים הוסיפו בין 35 ל-40 מושבים בבית הנבחרים, על פי הערכות של מקצועני בחירות משתי המפלגות שמצוטטים במדיה בארה"ב. זה ההישג הדמוקרטי הגדול ביותר מאז הבחירות ב-1974, אחרי פרשת ווטרגייט, שבעקבותיה התפטר ריצ'ארד ניקסון. אז הצליחה המפלגה להוסיף 49 מושבים. נוסף לכך, הוסיפו הדמוקרטים למחנם שבע משרות מושל ומאות מחוקקים בבתי מחוקקים ברמת המדינות.
הרפובליקאים הצליחו לשמור על הרוב שלהם בסנאט ואפילו להגדילו. בסנאט היוצא, הם שלטו על 51 מושבים. הדמוקרטים החזיקו ב-49. בסנאט הנכנס יהיו לרפובליקאים בין 52 ל-54 מושבים - וזה מסביר מדוע הם נאבקים בשיניים ובציפורניים כדי להבטיח שמועמדם יעבור בשלום את מירוץ המכשולים בפלורידה.
וזה אינו מירוץ המכשולים היחיד. באריזונה מתנהל קרב איתנים בין צירת בית הנבחרים הרפובליקאית מארתה מקסאלי לבין הפוליטיקאית הדמוקרטית קירסטן סינימה. כמו בפלורידה, הסתמן יתרון למקסאלי אחרי סגירת הקלפיות, אבל ככל שחלפו השעות והימים הלך יתרונה והתכווץ עד שהוא נעלם כליל. נכון ליום א' בבוקר, שעון ישראל, יש לסינמה יתרון של 20,203 קולות, ומאות אלפי כרטיסי הצבעה טרם נספרו. אם המועמדים הרפובליקאים בפלורידה ואריזונה יפסידו, יוכלו הרפובליקאים להצביע על תוספת של מושב אחד בלבד בסנאט בהשוואה לכל הישגי הדמוקרטים. זה יהיה סימן נוסף לעוצמתו של הגל שאמריקה התכוננה לקראתו.
מעבר לכך, פלורידה, ובמידה פחותה גם אריזונה, יהיו מדינות מפתח במירוץ לנשיאות ב-2020. לזהותו הפוליטית של מושל מדינה יש חשיבות עצומה בשרטוט אזורי הבחירה וביצירת תנאים מקלים אחרים למפלגתו שלו.
מה, אם כן, מצבו של הרפובליקאי סקוט בהתמודדות בפלורידה? נכון ליום א' בבוקר יש לו יתרון של 0.15% - 12,562 קולות - על הדמוקרט נלסון. זו שחיקה משמעותית מיתרון של רבבות קולות שממנו נהנה סקוט לפני לפני יומיים, שלושה. אך מה שנראה כניצחון בטוח הלך ונשמט מידיו בהדרגה. מדוע? מנגנוני ספירת הקולות בשני מחוזות בדרום פלורידה - ברווארד ופאם-ביץ' - שבהם יש ריכוז דמוקרטי כבד, התפרסמו כבלתי יעילים, מסורבלים, מועדים לטעויות ובעיקר כאיטיים. לכן, זרם הקולות הדמוקרטים משני המחוזות האלה הגיע למוקד הבחירות המרכזי של פלורידה באיחור רב, לאחר שנמנו הקולות מרוב אזורי הבחירה האחרים. זה קרה גם ב-2000 ובמידה פחות חמורה גם בבחירות אחרות.
אבל בעיני הרפובליקאים, העיכובים האלה לא נראו כסימן לשלומיאליות אלא כסימן מובהק לזיופים, ליצירת כרטיסי הצבעה דמוקרטים יש מאין ובקיצור לשחיתות דמוקרטית שנועדה לסכל את רצון הבוחרים. ללא שום הוכחה, הזהיר סקוט ביום ה' מפני "הונאת בחירות נרחבת" וקרא לרשויות לאכיפת החוק בפלורידה לחקור את המחוזות השנויים במחלוקת. (הרשויות הודיעו כי לא נמצא שום סימן להונאה). אחר-כך קרא סקוט ליריבו הדמוקרטי "להכיר במציאות ולחסוך מהמדינה את ההוצאות של מניין חוזר"
טראמפ לא החמיץ את ההזדמנות לחרחר ריב ומדון וצייץ לעולם ביום ה': "מיד כאשר הדמוקרטים שלחו את גנב הבחירות הטוב ביותר שלהם, עו"ד מארק אליאס, ראו זה פלא: הם החלו למצוא כרטיסי הצבעה של דמוקרטים. אל תדאגי, פלורידה: אני ושלח עורכי דין טובים הרבה יותר כדי לחשוף את ההונאה!"
ולמחרת: "מנסים לגנוב שתי בחירות גדולות בפלורידה! אנחנו עוקבים מקרוב!"
תשובתו של נלסון הייתה חד-משמעית: "לתהליך הזה יש מטרה אחת בלבד. לוודא שכל כרטיס הצבעה נספר כיאות ולהבטיח זכותו של כל תושב פלורידה להשתתף בדמוקרטיה שלנו".
וכאמור, במקביל להתכתשות הזו, מתנהלת בפלורידה הדרמה סביב מערכת הבחירות על משרת המושל בין גילאם (שחור) לדסאנטיס (לבן) שנוגעה בהתבטאויות גזעניות מפי האחרון. דסאנטיס דאג לפזר לבוחריו מילות מפתח טעונות שמטרתן להזכיר לשומעים מה יקרה אם ימונה שחור למושל פלורידה. גם היתרון של דסאנטיס על גילאם הלך והצטמצם וכעת הוא עומד על 33,600, בערך רף מחצית האחוז שמחייב ספירה חוזרת באמצעות מכונה.
מצב דומה קיים בג'ורג'יה, שכנתה של פלורידה מצפון. פוליטיקאית שחורה, סטייסי אברמס, מנסה לעקור מכיסאו את המושל הלבן של המדינה, בריאן קמפ. גם כאן יש לקמפ יתרון של כמה רבבות קולות, אך אברמס מסרבת להודות בתבוסה וקוראת לערוך סיבוב שני, כמתבקש מספר החוקים של מדינת ג'ורג'יה במקרה שהפער בין מתמודדים על משרת המושל קטן מ-0.5%. אברמס טוענת שמניין הקולות טרם הסתיים ושהפער בינה לבין קמפ ירד לרף הקריטי. גם בפלורידה וגם בג'ורג'יה תיעשה היסטוריה אם שחור ימונה למושל שם.
נכון לעכשיו, ספירות חוזרות של הקולות מתנהלות בהתמודדויות על המושב בסנאט ועל משרת המושל בפלורידה, ובהתמודדות על הסנט באריזונה. ניצחון של המתמודדים הדמוקרטים בכל אחד מהם יהיה קצפת על עוגת הישגיהם ב-2018, וזריקת עידוד לבחירות ב-2020. ניצחון רפובליקאי בכל אחד מהם ימתיק את הגלולה המרה של אבדן שליטתם על בית הנבחרים.