הרכבת הקלה בתל-אביב \ צילום: איל יצהר
בשנת 2030 תהיה תל-אביב סופסוף עיר עם תחתית. זו השנה שבה אמורים, לפי התוכנית, לצאת לדרך שלושה קווי מטרו מתחת לגוש דן. אל תבלבלו את המטרו עם הקו האדום שנבנה בימים אלה בפתח תקווה, בת ים ומרכז תל-אביב. פרויקט המטרו גדול מפרויקט הקו האדום פי 10 בתקציב, ופי 100 במורכבות ובאתגרים. המטרו הוא הדבר האמיתי, ממש כמו בלונדון, פריז ובעצם כל עיר גדולה אחרת בעולם. אפילו בקהיר, להזכירכם, נוסעת רכבת תחתית כבר שלושה עשורים. אז למה אתגר המטרו גדול עלינו בכמה מספרים?
● התוכנית הכלכלית שמאחורי פרויקט המטרו בתל-אביב נחשפת - המדינה תממן 50%, הציבור ובעלי העסקים - את היתרה
● 8 שנים בלי לקוחות: מי יפצה את בעלי העסקים בתוואי המטרו?
● "המטרו במטרופולין תל-אביב - אחד מעשרת הפרויקטים הגדולים מסוגו בעולם" - ראיון עם גרנוט שטרובה, בכיר בחברת מקינזי
נכון שהפעם נדמה שבאוצר ובמשרד התחבורה הפיקו לקחים. נכון שהפעם נדמה שמכינים את שיעורי הבית כמו שצריך. אבל האם זה יספיק? האם הדרגים המקצועיים בשני המשרדים יצליחו לגרום למערכת "לשנות דיסקט"?
האתגר נראה גדול ממידותינו, כי לפחות עד היום קידום התשתיות במדינת ישראל היה ביטוי לכל התכונות הרעות של הישראלים - מחובבנות, חוסר אמון, הסתמכות על פיתרון בעיות באלתור במקום בתכנון מסודר ומפורט מראש. בקידום הפרויקטים בתשתיות הופגנו יכולות ניהול וביצוע נמוכות, התערבות בלתי פוסקת ומסרסת של רגולטורים, משפטיזציה מוגזמת וסכסוכים בלתי פוסקים וחוסר גיבוי ותמיכה פוליטית. עד שהשילוב הקטלני הזה לא יטופל, אין למטרו סיכוי להתרומם.
את מחדלי פרויקט הקו המהיר של הרכבת לירושלים לא צריך לחזור ולהסביר. גם לא את הסיבות שבגלל התעכבה בשנים הקמת הקו האדום בגוש דן. אבל הנה דוגמה פחות מוכרת: הכפלת החניון בפרויקט הנתיב המהיר במחלף שפירים. הנתיב המהיר הוא פרויקט שבוצע בזכיינות ושלא עלה כסף למשלם המסים. הוא מוריד מדי בוקר 2,000 כלי רכב מהכניסה מכביש 1 לתל-אביב. בעלי כלי הרכב משאירים אותם בחניון החנה וסע וממשיכים לתל-אביב בשאטלים. הכפלת החניון הייתה מאפשרת להוריד מהכביש עוד 2,000 כלי רכב, אבל בניית הקומה הנוספת תקועה כבר חמש שנים. למה? מנסחי הסכם הזיכיון לא חשבו על הרחבת החניון והשאירו את ההסכם פתוח, ועדות התכנון גררו רגליים באישור הקומה נוספת. החשב הכללי באוצר לא נותן אמון בזכיינים, וגם הזכיינים אינם פראיירים והריב ביניהם אינו מסתיים. וזאת, כאמור, דוגמה פשוטה וקלה יחסית.
כעת מגיע המטרו ומזמן אתגרים חדשים ובלתי מוכרים - המדינה לא תוכל לממן את המטרו מהגירעון התקציבי, ויהיה צורך להטיל אגרות ומסים. איזה פוליטיקאי יסכים לכך? שר התחבורה ישראל כ"ץ הרי לא מוכן לשמוע על הטלת אגרת גודש בכניסה לתל-אביב. כיצד יסכימו 24 ראשי רשויות שבשטחן יעבור המטרו לשתף פעולה? ומה לגבי שומרי הסף והרגולטורים? ועורכי הדין?