סקי משפחתי/ צילום:שאטרסטוק
נסענו לשם פעמיים. בדצמבר 2016 עם הבן גדול, שהיה אז בן 10, ושנה אחר כך עם אחיו הצעיר, אז בן 6. הגדול אמר לי השבוע שיהיה מוכן לחזור. השני - לא. אשר לעצמי, אחרי שנתיים, לא תזיק לי הפסקה מהסקי, ליהנות מהחיסכון של מעל 15 אלף שקלים, עלות חופשת הסקי בת השבוע באיטליה.
לחברה שדרכה הזמנו את החבילה, אחת הידועות בתחום, הגענו דרך המלצה מחברים. שיחת טלפון בשלהי הקיץ למוקדנית המכירות היעילה של החברה הסתיימה בהזמנת שבוע בחנוכה באתר פאסו-טונלה באיטליה. למה איטליה? איטליה נשמעת לי יותר ידידותית לילדים. אוכל שילדים אוהבים, אנשים סימפטיים ומדינה מסודרת יחסית. בולגריה נשמעה לי טיפה מאתגרת מדי לנסיעה לבד עם ילד.
ההכנות והנסיעה
מה כלול (ומה לא): ההכנה לנסיעת סקי היא תהליך שעלול לעלות ביוקר אם אתם לא מספיק מנוסים. קצת כמו בעסקי החתונות, גם ענף הסקי בארץ שורץ כרישים שמצפים שמישהו חסר ניסיון ייפול להם לבריכה. מחיר החבילה שקנינו כלל טיסה, העברות ו-7 לילות במלון ארבעה כוכבים. 2,718 אירו, שהיו אז 11,800 שקלים. לקראת הנסיעה התברר שנצטרך להוסיף על קייטנת סקי לילד, שיעורי סקי לאביו, ביטוחים וציוד סקי לשנינו - וכך נפרדנו מעוד 2,500 שקלים והתקרבנו כבר ל-15. לא זול. וזה ממש לא הכול.
הציוד: ציוד הסקי שעליו שילמנו לחברה כלל מגלשיים, מקלות, נעליים וקסדה, אך את הביגוד - חליפת סקי, כפפות, גרביים ומשקפיים - כולם ייעודיים לסקי, גטקעס וגופיות תרמיים - נאלצנו להשלים לבד. את הביגוד החיצוני הכי טוב לקחת מחברים. אם אתם מעדיפים חדש, כדאי לנצל נסיעה לחו"ל ולרכוש בפרוטות, להזמין באינטרנט או לבקר בדקאתלון.
כדאי לדעת שחנות היבואן של קולומביה נמצאת מכל המקומות שבעולם במושב קלחים שבנגב, ומחוץ לעונה (בעיקר בקיץ) אפשר למצוא בה חליפות וציוד סקי בהנחות של 20%-70%.
כך או כך, הכי גרוע זה לחכות לרגע האחרון. רשת חנויות הספורט קולומביה שאליה הפנו אותנו מהחברה שדרכה נסענו מציעה סחורה משובחת במחירים שווים לכל אוליגרך או הייטקיסט עם אופציות עמוק בתוך הכסף. 250 שקל, למשל, שילמנו על גופייה תרמית אחת, אחרי הנחה של 15%. בחו"ל אפשר למצוא חליפות סקי סבירות ב-50 אירו. בארץ המחירים מתחילים מ-1,500 שקל.
החברה הציעה סידור משתלם, שמאפשר לשכור למהלך הנסיעה חליפה ב-100 שקל בחלק מחנויות קולומביה. הסידור הזה כנראה לא משתלם במיוחד למשאילה, שמעמיסה על העסקה תנאים לא פשוטים: את החליפה חייבים להזמין חודש מראש לפחות, אחרת אין. אם כבר הצלחתם לשים יד על חליפה, תיאלצו להפקיד בחנות סכום בגובה מלוא השווי, שיוחזר לכם רק אם תחזירו את החליפה בזמן, מכובסת, מקופלת וללא כתמים או שריטות חדשים - לשם כך מחתימים בקולומביה על תשריט של החליפה, ממש כאילו מדובר בהשכרת רכב.
הכנה לסקי: חוץ מההצטיידות, חשוב לעשות לילד הכנה למה שמצפה לו על המדרונות המושלגים. החשש שלי היה מהחלקה ביום הראשון ונפילה כואבת שיגרמו לילד להכריז שזהו, הוא עם הסקי גמר ומעכשיו ועד סוף החופשה חפשו אותו במלון.
ברשת סקימולטור אפשר לקחת שיעורי הכנה בגלישה על מדרון מלאכותי. גם שם לא פרייארים: המחיר לא זול, שעת הדרכה היא נטו רק 30 דקות, ואם תבטלו באיחור או שסתם תאחרו, כספכם לא יוחזר לכם. אבל ההכנה הוכיחה את עצמה, ושני הילדים גלשו בקלילות באלפים האיטלקיים וחזרו בריאים ושלמים.
טיסה והעברות: סיימתם את ההכנות ועליתם בשעה טובה למטוס? תגלו שהדרך למלון היא חתיכת סיוט. ארבע שעות טיסה בלואו-קוסט מנתב"ג לשדה התעופה מלפנזה במילאנו ומשם, מיד עם הנחיתה, העברה לאתר. עוד 5-4 שעות (תלוי בפקקים) של נסיעה באוטובוס בכבישים פתלתלים עם הפסקה אחת בלבד, 15 דקות על השעון, לשירותים והתרעננות. קשוח. המלווים של חברות התיירות, צעירים אחרי צבא, בדרך כלל הם לא בדיוק האנשים שיודעים איך להקל על משפחות עם ילדים קטנים. מצד שני, חולקו בנסיעה כמה צ'ופרים נחוצים: sim בגודל חצי ג'יגה שהספיק לנו לארבעה ימים וחבילת שי עם צעיף וקרם הגנה לעור ולשפתיים.
החלק האחרון והמעצבן במיוחד במסע החישול הזה התרחש עם ההגעה למלון. בשעת לילה קרובה לחצות, מותשים מ-12 שעות של נסיעה רצופות, התבקשנו באדיבות אך בתקיפות להיכנס לחדר האוכל לארוחת הערב. מכיון שהספקנו לנצל את ההפסקה הקצרה בדרך לקחת סנדביצ'ים, הרעיון של ארוחה איטלקית דשנה ממש לפני השינה, כשלמחרת מצפה לנו בוקר גדוש משימות, לא נראה לי.
בדיעבד, התברר שבארוחת הערב הלילית חולקו האורחים לפי שולחנות קבועים. כשהגענו לארוחת הבוקר וניסינו לבחור לעצמנו שולחן, זכינו למטר צעקות מרב המלצרים הזועף. עוד התברר, שארוחת הערב שהחמצנו היא גם הזדמנות נאותה לשלשל לכיסו של רב המלצרים טיפ שמן - שימון שמסייע במהלך השבוע למילוי בקשות מיוחדות מהמטבח כמו חביתה לילד. מתברר שזה הכרחי או לפחות רצוי מאוד.
המלון והעיירה
המלון: בחרנו במלון היקר מבין האפשרויות שהחברה הציעה, מירמונטי. זה מלון גדול יחסית, המצויד בספא חדש ובבריכת שחייה מחוממת - קומפקטיים אך נעימים. גם הצוות חביב למדי, מלבד רב המלצרים האימתני. היתרון הגדול של מירמונטי הוא במיקום - הכניסה לאתר הסקי נמצאת ממש ממול, מעבר למגרש החניה. חנות ציוד הסקי ומשרדי האתר, גם הם במרחק הליכה קצרה וגם הרכבלים לאתרי גלישה אחרים ולעיירה הסמוכה.
האוכל: בצד החסרונות בולט קודם כול האוכל, אוכל של מלון במובן הכי רע והכי לא נוסטלגי של המילה. ארוחת הבוקר דלה וענייה. ארוחת הערב (החברה מחייבת לקחת חצי פנסיון) מציעה בחירה בין שתי מנות איטלקיות "קלאסיות", עמוסות בשומן ובקמח. הבשר לעיס, אבל לא הרבה יותר מכך. שלוש ארוחות ערב כאלה במירמונטי הספיקו לנו לקבל החלטה אמיצה ולוותר על התענוג החינמי המפוקפק הזה לטובת Alpi, פיצרייה ביתית מצויינת שנמצאת ממש ממול. זה לא תרם ליחסינו עם רב המלצרים השתלטן, אבל בהחלט שיפר את חוויית האוכל ואת איכות השינה.
החדרים: הבעיה השנייה של מירמונטי היא החדרים. המלון שיפץ לאחרונה את אחד מאגפיו, אבל החדרים האלה היו עבורנו, נוסעי "החבילה", מחוץ לתחום. החדר הראשון שקיבלנו, בקומה הראשונה, נראה כמו חדר בבית הבראה הסתדרותי מימי מוסוליני. שדרוג לחדר מרווח יותר בקומת הכניסה הפך את החוויה לקצת יותר נסבלת, אבל עדיין, לא תרצו להישאר בחדר יותר זמן מההכרחי.
האתר: פאסו טונלה היא אחת מעיירות הסקי הגבוהות באיטליה. 1,883 מטרים בדיוק מעל פני הים, על גבול מחוז לומברדיה ואלטו-אדיג'ה. עיירה זעירה ונטולת מרכז שמשתרעת לאורך רחוב וחצי. כמה חנויות לבגדי סקי וציוד, מזכרות, מכולות ושתיים-שלוש מסעדות, בתי קפה ופאבים - וזהו. אם אתם גולשים כל היום, אז ממש לא בטוח שצריך יותר. אם לא, כדאי שתחפשו עוד אפשרויות.
מה עוד אפשר לעשות שם? חובבי היסטוריה יגלו בכניסה לעיירה ממש מול מלון מירמונטי אתר זיכרון מרשים בצורת מצודה קטנה שמעליו מתנוסס הדגל האיטלקי ובין חומותיו טמונים שרידיהם של 858 חיילים איטלקים שנהרגו בקרבות עם האוסטרים במלחמת העולם השנייה. כמות חללים שמספיקה אצלנו למלחמה וחצי הייתה לא יותר מתקרית גבול בקרבות החזית האיטלקית-אוסטרו הונגרית. מיליון איש נהרגו בארבע שנות המלחמה רק בחזית הזו, שמעטים בישראל שמעו עליה.
בשנים האחרונות, עם התחממות כדור הארץ ונסיגת הקרחונים, מתגלות עוד ועוד גופות חיילים מהמלחמה הארורה ההיא שזוכות כל אחת לטקס הלוויה באיחור של 100 שנים. חיילי יחידת האלפיניסטים האיטלקית שמתאמנים בסביבה מוסיפים נופך צבאי עכשווי יותר.
מפאסו טונלה אפשר להגיע ברכבל ל-Pontedilegno, עיירה קצת יותר גדולה ועשירה על הדרך לברשיה. בדרך למטה נמצאת האטרקציה העיקרית בכל האזור: העלייה לקרחון Presena באמצעות רכבל במסלול קצר יחסית ותלול. פסגת ה-Presena (3,069 מטרים) והדרך אליה משופעות בנופי אלפים מרהיבים ושלגי-עד. לגולשים ממתין מסלול אדום יפהפה שמתחיל בפסגה ומסלול כחול בעמק הקטן שמתחתיה שמסתיים בתחנת הרכבל הראשונה. משם אפשר לגלוש במסלול שחור בחזרה לכביש הראשי.
הסקי
ב-2012 בחר האינדיפנדנט הבריטי להכתיר את פאסו-טונלה בתואר ההולם "אחד מאתרי הסקי הסבירים ביותר באירופה". האתר מציע 100 קילומטרים של מסלולים, 12 כחולים, 23 אדומים ו-6 שחורים. החיבור ל-Pontedilegno מאפשר לגלוש למטה ולחזור בגונדולה או באוטובוס וניתן להמשיך לעיירות נוספות. כמה עשרות תותחי שלג מאפשרים תנאי גלישה במסלולים המרכזיים באתר גם כשאין שלג טבעי, כל עוד הטמפרטורה נמוכה מספיק. הקרבה של המלון לאתר והצפיפות היחסית של המסלולים מתאימות למתחילים.
שיעורי סקי: עבור ילדים, אחת הדרכים הטובות ללמוד היא באמצעות הקייטנה שמציעה חברת התיירות - שישה ימים גדושי פעילות מ-09:00 עד 15:00 בקבוצה קטנה של פחות מעשרה ילדים ובליווי מדריך ישראלי ומדריך מקומי.
מבחינתכם, זה אומר להלביש את הילד בלוח זמנים צפוף. אחרי ארוחת הבוקר יישארו לכם כמה דקות לשים עליו גטקס, גופייה תרמית, חליפה, גרבי סקי ארוכים, קסדה, צעיף ומשקפי גלישה, למרוח את המקומות על עורו שנשארו גלויים ולשגר את האסטרונאוט הצעיר אל הקור שבחוץ.
מההתרשמות שלי, המדריכים של החברה אמינים למרות גילם הצעיר, נמרצים וידידותיים. ההשקעה בקייטנה משתלמת, הילדים לומדים לגלוש ואתם חופשיים לפחות עד שלוש. אם אתם ממש נהנים מהחופש, אפשר לקבל עוד שעתיים ולאסוף אותם מחדר המשחקים במלון בחמש, כשהם תשושים ורעבים. אם הגעגועים לא נותנים מנוח, אפשר לקבוע באתר בשלוש ולגלוש ביחד. תענוג אמיתי.
למבוגרים מציעה החברה שקנינו דרכה את החבילה שיעורי לימוד סקי יומיים בקבוצה עם מדריך מקומי. חוויה לא הכי מוצלחת למי שאין לו כישרון טבעי. השיעורים הראשונים יעלו לכם בשרירים תפוסים למכביר ובהחלקות מביכות. מעבר לכך, הדרכה קבוצתית עם מדריך שאנגליתו רצוצה לא ממש תעזור לכם לשפר את הסגנון - ועלולה אפילו להזיק. בבית הספר לסקי של האתר גובים 40 אירו על שעת הדרכה פרטית. עדיף בהרבה לקחת שעה אחת בבוקר ולתרגל לבד, בקצב שלכם, במשך היום.
באתר עצמו יש בית קפה אחד לגולשים, שיכול להיחשב ברמה קרובה לזו של אתרים באוסטריה או בצרפת. על אפרה סקי אין הרבה מה לכתוב בפאסו טונלה, אבל אם הגעתם עם ילדים קטנים אז במילא לא יישאר לכם כוח או חשק או רצון לחגוג. הרי לא באמת באתם ליהנות.