אדם רוכב על קורקינט של BIRD / צילום: רויטרס
מי שמסתובב בחודשים האחרונים בתל-אביב לא יכול להתעלם ממאות הקורקינטים החשמליים שזרוקים בכל פינה - בשדרה, בפארק, בים ועל מדרכות. מי שעומדת מאחוריהם היא חברת "בירד", שאתמול הודיעה על הרחבת פעילותה גם לרמת-גן. המשתמשים מאתרים קורקינט באמצעות אפליקציה, נוסעים ליעד המבוקש ושם הם נוטשים אותו, ללא צורך בתחנת עגינה. לפי נתוני החברה, קיימים בישראל למעלה מ-25 אלף משתמשים ייחודיים, עם טווח נסיעה ממוצע של 2.4 קילומטר.
לבחירה להפעיל מערך השכרת קורקינטים בלי תחנות עגינה יש מחיר: לא ניתן להטעין את הקורקינטים כשהם לא בשימוש. על הפער הזה מגשרים "צפרים", משתמשים שאחראים לאסוף את הקורקינטים לביתם במהלך הלילה, להטעין אותם ולהחזירם לנקודות מפתח ברחבי העיר בין השעות 4 ל-7 בבוקר. בתל-אביב יש קבוצה של עשרות צפרים, שאמנם מתחרים זה בזה, אבל גם פעילים בקבוצת ווטסאפ משלהם, שם הם חולקים חוויות ומידע ועוזרים זה לזה.
כמו מקורות פרנסה אחרים במה שמכונה "כלכלת החלטורות", הצפרים אינם עובדי החברה אלא "נותני שירות", שלא מובטחת להם הכנסה קבועה, והם אלה שנושאים בהוצאות, אך בתמורה הם מקבלים גמישות. דוגמה אחת ל"כלכלת חלטורה" היא נהגי אובר, שהנתונים מראים שהם עוזבים את החברה אחרי שישה חודשים בממוצע. בניגוד לאובר, נראה שהקורקינטים הם עסקה משתלמת יותר: בישראל קיימים מי שמתפרנסים באופן בלעדי, או מרכזי, מאיסוף, הטענה ופיזור של קורקינטים.
בבירד לא חושפים נתונים אודות הצפרים, אך מבירור שערכנו עולה כי מאות נרשמו להיות צפרים; עשרות עושים זאת באופן קבוע ואוספים קורקינטים מדי יום או מדי שבוע ומרוויחים אלפים בודדים בחודש; וצפרים בודדים מתפרנסים מכך באופן בלעדי או כפרנסה מרכזית, ואוספים עשרות קורקינטים מדי יום, שמכניסים להם למעלה מ-10,000 שקל בחודש.
"זה כמו לקבל כסף על משחק פוקימון גו"
"ההבדל הכי גדול בין צפר מתחיל לצפר מנוסה הוא היקף הזמן שהוא משקיע באיסוף של כל כלי", אומר שלמה גורן (36), בשיחה עם "גלובס". גורן עובד כצפר מאז אוגוסט ואוסף עשרות קורקינטים מדי יום, בהשקעה ממוצעת של 4-5 שעות של איסוף ופיזור. "כשהייתי צפר מתחיל בזבזתי המון שעות על הגעה לקורקינטים רק כדי למצוא שהם נעולים במחסן, למשל. עכשיו אני יודע להבין את המפה טוב יותר, ולהבין איזה קורקינט שווה לצוד ואיזה לא, אז אני מבזבז פחות זמן בחיפוש אחרי כל קורקינט", הוא מספר.
גורן, דמות מוכרת בקרב הצפרים, מתגורר ברחוב דיזנגוף בתל-אביב ומנהל חנות משחקי מחשב בשם 'דומינטור', גם היא ממוקמת באותו רחוב. רוב הפעילות של איסוף ופיזור הקורקינטים מתרחשת באזורי הצפון הישן ומרכז תל-אביב, וגורן מתגורר ועובד בלב ההתרחשות. לאחר סגירת החנות ממלא אותה גורן בקורקינטים עד אפס מקום.
איסוף הקורקינטים מתבצע באמצעות אפליקציה ייעודית, כאשר קורקינטים הזקוקים להטענה, או כאלה שאבודים ופגומים, מופיעים במיקומים שונים, עם סימון צבעוני: ירוק לקורקינטים שמחירם הוא הנמוך ביותר, צהוב לתמחור הביניים ואדום לאלה ששווים 50 שקל ומעלה. הצפרים מסתכלים על המפה ומחליטים אילו קורקינטים לאסוף לפי שווי כל כלי, מרחק, והמועד האחרון שבו עודכן מיקומם.
גורן ואני מסתכלים על המפה. "הקורקינט הזה שווה הרבה כסף, ויש לו אחוז נמוך", הוא אומר ומצביע על נקודה במפה. "המיקום האחרון שלו מה-GPS היה לפני 20 דק', והפעם האחרונה שרכבו עליו הייתה לפני 15 שעות. מה הסיכוי שהוא היה ברחוב 15 שעות, ושהוא שווה כל-כך הרבה כסף, ואף צפר אחר לא אסף אותו? הוא כנראה נעול איפשהו. לא הייתי יוצא בשבילו מהבית", הוא פוסק.
אנחנו ממשיכים לבחון את המפה שמתעדכנת כל הזמן. הנקודות מרוכזות בעיקר באיזור הצפון הישן בתל-אביב, אבל מגיעות גם פנימה לתוך ערי גוש דן. לפתע גורן מתמקד בנקודה על המפה, מרחק דקות בודדות מאיתנו. "זה כבר נראה יותר לעניין: אחוז הבטרייה שלו גבולי והמיקום שלו עדכני, אבל לא רכבו עליו מאז אתמול. נראה כמו קורקינט של טכנאים שהיה תקול, טכנאי תיקן אותו והחזיר אותו לרחוב ממש עכשיו".
גורן מגדיר את עצמו כגיימר ומספר שאיתור ואיסוף הקורקינטים "משחק על הצורך לגיימינג". אלא שבניגוד למשחקים בהם הוא יושב על הספה מול המסך, המשחק הזה מתרחש בעיר. "זה כמו לשחק פוקימון גו ולקבל על זה כסף. הקורקינטים הוציאו אותי החוצה וחוויתי את הרחובות של תל-אביב כמו שלא חוויתי אותם בחיים שלי, אני נהנה מהעיר הזו כפי שלא ידעתי שאפשר: לנסוע עם קורקינט בטיילת בשקיעה, או לנסוע בבוקר לפזר קורקינט בגן העצמאות ולראות איך השמש רק מתחילה לעלות".
עמית גרנט (18), סיפר שהוא אוסף כ-15 קורקינטים ביום באופן קבוע, ומכניס מהאיסוף כ-4,000 שקל בחודש. את הקורקינטים הללו הוא מביא לבית הוריו ברמת-אביב, שם הוא מתגורר, ומטעין אותם במשך הלילה. "בהתחלה הם היו נגד הרעיון, אבל אז הם ניסו את השירות בתור לקוחות ונהנו מאוד מהחוויה". בירד מגבילה את גיל הצפרים ל-18 ומעלה, וגרנט הוא אחד מהצעירים שבצפרי תל-אביב.
נציגי בירד מסרו ל"גלובס" כי החברה אינה אוספת סטטיסטיקות אודות זהות הצפרים, אך על בסיס היכרות אישית הם מעריכים כי טווח המקצועות שמאפיינים צפרים רחב מאוד. הם מספרים כי בין הצפרים קיימים בעלי חנויות מובייל, סטודנטים, נהגי מוניות ואף עובדי הייטק.
לפי הערכות הצפרים עצמם, המבוססות על הרכב קבוצת הוואטסאפ והנוכחים במפגשי צפרים שערכה החברה, רובם המוחלט של הצפרים הם גברים בגילאי 20-30, מרביתם סטודנטים. צפרים צעירים נמצאים לרוב ברמת הכנסה של אלפי שקלים בודדים, והצפרים שמגיעים להכנסה של למעלה מ-10,000 שקל הם בני למעלה מ-30, ולרוב נעזרים באדם נוסף, מעין קבלן משנה, לאיסוף הקורקינטים. הם שוכרים מחסנים ומשתמשים בעגלות לצורך איסוף מספרים גדולים של קורקינטים.
כשצפר מזהה קורקינט שהוא מעוניין לאסוף, הוא צריך לנסות להגיע אליו מהר ככל האפשר, לפני שייאסף על-ידי צפר אחר. "זה מאוד תחרותי", מתארת טל קשי (22) את אופי העבודה. קשי השתחררה משירותה הצבאי לפני שנתיים, וכיום היא עובדת ב"חלטורות", לדבריה, ומטיילת בעולם. העבודה בבירד נועדה לממן לה טיול של חודש בויאטנם, במקביל לעבודה נוספת בקייטרינג ועוד אחת כברמנית. איסוף הקורקינטים מכניס לה בין 2,000 ל-3,000 שקל בחודש, ועד היום היא אספה 200 קורקינטים בסך-הכול.
בשיחה עם "גלובס" היא מספרת על התסכול שחשה כשרק התחילה לעבוד כצפרית, ולא הצליחה להגיע בזמן לקורקינטים שאיתרה: "בפעם הראשונה שהלכתי לאסוף, הגעתי למקום שאמור היה להיות בו קורקינט, והקורקינט לא נמצא, עוד מקום והוא לא נמצא, באחת הנקודות ראיתי צפר אחר אוסף את הקורקינט שבאתי לקחת. הוא הסתכל עלי ואמר לי 'וולקם טו דה גיים'".
האגרנים: מחביאים קורקינטים לשם רווח כספי
גיא (55), רואה חשבון במקצועו, ביקש להופיע בשמו הפרטי בלבד, וסיפר כי הוא עובד במקביל לאיסוף הקורקינטים במשרה חלקית וגמישה, שמאפשרת לו לפנות זמן גם לצפרות. "אני כבר הרבה שנים לא במקצוע ראיית החשבון, וכמו הרבה אנשים מעל לגיל 40 הייתי לא מועסק, מה שנקרא 'בלתי עסיק'", הוא מספר. הוא מתגורר ברמת החייל ואוסף את הקורקינטים "על הדרך", "כשאני מקפיץ את הבת שלי לבית הספר או יוצא לעבודה".
גיא מספר כי ביום ממוצע, הוא מוצא את עצמו מסביר לא אחת למתעניינים מה הוא עושה: "בירד לא עשו פרסומות כשהם הגיעו לארץ, והכול היה מפה לאוזן. חלק מהמטרה היא שאנחנו אלה שעושים להם יחסי ציבור. אנחנו אנשי השטח, אנחנו מסתובבים ברחוב ופוגשים אנשים ששואלים 'מה זה?' ומסבירים להם. אנשים עוד לא מכירים, כך שישנם אנשים טובי-לב שרואים קורקינט ברחוב ואומרים 'ילדים השאירו אותו' ולוקחים אותו הביתה לשמור עליו, אבל הם לא מבינים שזו המטרה - שהוא יהיה ברחוב".
ההתמודדות עם בעיות לא צפויות היא חלק בלתי נפרד מהעבודה כצפרים, ונראה שהתמיכה שהם נותנים זה לזה, בעיקר בקבוצת הוואטסאפ, הכרחית על-מנת להתמודד עם חלק מהמקרים שקורים בעבודה מסוג זה. "אתמול אספתי קורקינט ולא היה לי איפה להחזיר אותו בזמן", מספרת קשי. כדי להיות זכאי לתשלום, צפר צריך להחזיר את הקורקינט שהטעין לאחד ה"קינים" (כינוי לנקודות הפיזור המיועדות) המסומנים על המפה, עד השעה שבע בבוקר. כשקשי נתקעה עם קורקינט טעון, דקות בודדות לפני שבע בבוקר, בלי אף "קן" פנוי בסביבתה, היא פנתה לעזרת הקבוצה: "כל הקבוצה נחלצה לעזרתי ותפסה את כל הקנים - כשאתה תופס קן אחד, אחר נפתח - וככה נפתח קן ליד הבית שלי והצלחתי להחזיר את הקורקינט בזכותם".
משיחות שקיימנו עם צפרי בירד עולה כי סיבה נוספת לקיום הקבוצה, היא פיצוי על קצרים בתקשורת עם החברה עצמה. "בירד נמצאים בשלב הזה עם מנגנון מצומצם מאוד בארץ ועם מעט מאוד מענה לנו, הצפרים. אני מניח שהפוקוס שלהם זה שיווק ופריסה מול הלקוחות ופחות בקטע התפעולי, אז אנחנו עוזרים אחד לשני", אמר אחד הצפרים שביקש ששמו לא ייחשף. התלונה על מענה לא מספק מצד החברה חזרה בקרב צפרים רבים איתם שוחחנו.
כך למשל, גרנט מספר ש"היה שבוע שבו הפסקתי להטעין, משום שהשירות שלהם לא עבד ולא היו שום תשובות לשום שאלה. אני לא עושה את זה למטרה מסוימת אלא נטו לכיף, כי יש משהו במרדף אחרי הקורקינטים ובהסברה לאנשים שהוא מאוד נחמד, מה גם שהתחבורה הזאת לגמרי יכולה לכבוש את תל-אביב ולפתור הרבה מהבלגאן של כלי רכב שקורה בעיר".
הצפרים משתפים בקבוצה מידע כמו הודעות שהחברה שולחת לצפרים, ומועברות גם בקבוצה כדי לוודא שהגיעו אל כולם, מעבירים מידע שימושי שנצבר מניסיון בשטח, ודנים על מדיניות החברה הנוגעת לתנאי העבודה שלהם.
כך למשל, בבירד מציגים את משימת האיסוף ככזו שמתרחשת בלילה, החל מ-10 בערב, השעה בה כל הקורקינטים נסגרים לשימוש הציבור הרחב ומופיעים על גבי מפת הצפרים. אלא שקורקינטים שהיו בשימוש והסוללה שלהם נגמרה במהלך היום יופיעו על המפה עוד קודם לכן, והם נאספים עוד בשעות הצהריים. הצפרים מספרים שמי שיחכה לשעות הערב, כנראה לא ימצא הרבה קורקינטים זמינים לאיסוף על גבי המפה.
נושא נוסף שעלה בקבוצת הוואטסאפ הוא נושא השינוי בתמחור הקורקינטים, שבירד יזמה בחודש שעבר. מחיר הקורקינט משתנה לפי פרמטרים שונים וככל שכלי נמצא רחוק יותר, בעל אחוזי בטרייה נמוכים יותר, או שלא נעשה בו שימוש זמן רב יותר, בירד מתמחרת אותו באופן אוטומטי במחיר אטרקטיבי שיעודד צפרים לאסוף אותו ולהחזיר אותו לשימוש.
לאחר פיילוט בו החברה תמחרה קורקינטים בטווח שבין 30 ל-60 שקל, התמחור השתנה למחיר מינימום של 20 שקל, והמקסימום עלה ל-75 שקל. כך, צפרים שמתפרנסים מאיסוף של מספרים גדולים של קורקינטים שהם "טרף קל", הרגישו בחודש האחרון פגיעה ברמת ההכנסה שלהם. לעומתם, ישנם צפרים המתמחים באיסוף קורקינטים בעלי ערך גבוה - כאלה הממוקמים בשולי גוש דן, או שלא נעשה בהם שימוש זמן רב כיוון שהיו אבודים, גנובים או פגומים. צפרים אלה דווקא נהנים מהעלייה בתמחור המקסימלי.
אלא שלצד הצפרים ה"איכותיים", יש גם כמה צפרים בודדים שמשחקים מלוכלך, וגם הם נהנים מהשינוי בתמחור. הם מכונים אגרנים, ובמקום לאסוף קורקינטים, להטעין אותם ולהחזיר אותם מיד לרחוב, הם אוגרים - או מחביאים - מספר גדול של קורקינטים למשך ימים שלמים, מבלי לסרוק את הקוד המיועד לכך, ורק כאשר התמחור שלהם עולה כיוון שלא היו בשימוש זמן רב - הם סורקים אותם, מטעינים אותם, ומחזירים לרחוב תמורת התשלום המקסימלי.
ביום רביעי, הצפרים קיבלו מייל מחברת בירד העולמית שהתייחס לנושא ה"אגרנים", שהפך לתופעה בעייתית לא רק בישראל. "כולנו מודעים לכך שישנם כמה מטעינים שלא אוהבים לשחק לפי הכללים", נאמר בפתח ההודעה. "על אף שמדובר במיעוט (...) ככל שקהילת המטעינים גדלה וצומחת, הפתרונות לאתגרים הללו צריכים לצמוח איתה", נכתב בהמשך.
לאורך ההודעה פורטו צעדים שנקטה בירד כדי להילחם בתופעה באופן אוטומטי, כמו זיהוי של איסוף קורקינטים בכמויות חריגות ושל תזוזה של קורקינטים בקנה מידה גדול. בנוסף, החברה קראה לצפרים לדווח על קורקינט שנראה חריג, כדי לעזור "להילחם בהונאות בקהילה", והבטיחה כי היא מתייחסת לדיווחיהם ברצינות.
האיום החדש: רגולציה, בטיחות ותחרות
מעבר לתופעת ה"אגרנים", בירד מתמודדת עם הגבלות רגולטוריות במקומות שונים בעולם וכך גם בישראל. התוכנית להגברת הבטיחות של רוכבי האופניים החשמליים והקורקינטים הממונעים שגיבש לאחרונה משרד התחבורה, אושרה פה אחד וצפויה להיכנס לתוקף כבר ב-1 בינואר. על-פי התוכנית, תיאסר רכיבה על אופניים או קורקינט חשמליים על מי שאין ברשותו רישיון נהיגה או שטרם עבר את מבחן הקורס הייעודי או שלא ניתן לו אישור כשירות. בנוסף, הקנס בגין רכיבה על אופניים חשמליים או קורקינט ממונע ללא קסדה, עלה מ-250 שקל ל-1,000 שקל.
כיום לא מוטלים כמעט קנסות בפועל, ולא ברור באיזו מידה תיושם התכנית. עם זאת, בבירד כבר מתכוננים לשינוי, ועם השקת השירות ברמת-גן החברה ביצעה חלוקה של קסדות בעיר. יניב ריבלין, מנכ"ל בירד ישראל אומר: "כבר חילקנו 50 אלף קסדות ברחבי העולם ונמשיך עם זה בישראל. בדצמבר נחלק קסדות לכל הצפרים".
עם זאת, חלוקת קסדות לצפרים אינה הנושא המרכזי בבטיחות הצפרים, שנוהגים להערים את הקורקינטים זה על גבי זה ולנסוע עליהם ברכבי העיר. "זה מאוד יקשה על הצפרים, כי אנחנו צריכים להסתכן ולנסוע עם 7-8 קורקינטים על הכביש", אומר גרנט. לדבריו, שינוי החקיקה יוביל לכך שיהיה עליו לצאת לאסוף קורקינטים עם רכב, "זה מסובך יותר כי צריך העמסה, ויש מקומות שאי-אפשר לעמוד בהם בתוך העיר, ואני לא בטוח שאוכל להמשיך להרוויח סכומים כאלה, ולא בטוח שאני ארצה".
עוד התמודדות עבור בירד היא התחרות הגוברת, הן מצד חברות השכרת אופניים, והן מצד חברות השכרת קורקינטים מתחרות: חברת ליים, המתחרה בבירד, עתידה להציע את השירות שלה בישראל במהלך השבועות הקרובים.
בבירד מספרים שהם לא מודאגים מהתחרות, אבל רבים מהצפרים איתם שוחחנו סיפרו שהם כבר נרשמו לספק שירותי הטענה דומים גם לליים, ברגע שזו תתחיל להפעיל את השירות שלה בישראל. "הקטע בבירד, כשאתה לוקח קורקינט, אתה צריך להחזיר אותו בין ארבע לשבע בבוקר, זה קשוח", אומרת קשי, שנרשמה גם היא לספק שירות הטענה לליים. "היום אני קמה ב-4 וחוזרת לישון. בליים, ברגע שתגיע ל-100% תוכל להחזיר אותו, שזה הרבה יותר שווה".