יצחק וקנין / צילום: איל יצהר
ח"כ יצחק וקנין (ש"ס) ואשתו ציפורה מחזיקים במושב יערה בצפון לול של מטילות, לייצור ביצים למאכל. הוא נהנה ממכסת גידול של מועצת הלול ומתפרנס מהעסק הזה במשך שנים ארוכות. גם אחד מאחיו של ח"כ וקנין מחזיק מכסת ביצים, ויש לו קרובי משפחה וחברים במושב ובמושבים סמוכים שמייצרים ביצים ומגדלים עופות לפטם.
אלא שמתברר כי ח"כ וקנין לא ממש מפריד בין ענייניו האישיים לבין פעילותו הפרלמנטרית. ל"גלובס" נודע כי וקנין מיצב את עצמו כמייצג החקלאים, ובהיותו חבר בקואליציה וראש ועדת האתיקה של הכנסת, הוא זוכה לאוזן קשבת בכנסת ובמשרדי הממשלה. היום (ד') הוא יהיה הדמות המרכזית בוועדת הכלכלה של הכנסת בדיון על הצעתו: להחזיר את ענף הפטם למשטר של תכנון ומכסות, והכפפת ענף פטם העופות למועצת הלול. כיום יש רק שני ענפים חקלאיים בהם מתקיים משטר של תכנון ומכסות ייצור: ביצים במועצת הלול וחלב במועצת החלב. וקנין, בעל לול, מציע עוד ענף - הפטם.
אגב, שר החקלאות אורי אריאל מנוע מלעסוק בתחום ייצור ביצים בענף הלול. אריאל הוא בן קיבוץ טירת צבי, העוסק בתעשיית הבשר, ויש לו קרובי משפחה בקיבוץ.
ח"כ וקנין הצהיר בעבר כי הוא רוצה להיות שר החקלאות. אם זה יתרחש, הוא לא יוכל לעסוק בענף הביצים, ולמעשה ספק אם יוכל לעסוק בכלל בענייני ענף הלול. אלא שייתכן וכבר עכשיו קיימת בעיה בפעילותו הפרלמנטרית - האם ח"כ וקנין איננו נמצא כבר עכשיו במצב של ניגוד עניינים בהקשר להסדרים בענף הלול ממנו הוא מתפרנס?
ח"כ וקנין, 60, במקצועו מורה למכונאות רכב, היה פעיל במועצה האזורית מעלה יוסף בגליל העליון. הוא שימש בעבר כמזכיר ויו"ר ועד המושב יערה, מזכיר המועצה האזורית ומאוחר יותר ראש המועצה הדתית מעלה יוסף. הוא היה פעיל בכנסת במאבקים על זכויותיהם של יצרני הביצים, ולפני כשנתיים, כח"כ, הוביל את הארכת "חוק הגליל" ב-10 שנים - חוק המבטיח ליצרני הביצים משנת 1988 סבסוד מיוחד של כ-30 אלף שקל לשנה לכל בעל מכסת גידול, לזכר הימים שבהם גבול הצפון היה הסוער מבחינה ביטחונית.
כעת מבקש ח"כ וקנין לפעול גם בתחום הפטם. לאחרונה העביר בקריאה טרומית, בלי דיון בוועדת השרים לחקיקה, הצעת חוק פרטית לפיה גם ענף פטם העופות יוחזר למשטר של תכנון-מכסות. לזה קוראים "שובו של קרטל הפטם". התוצאה, כך צופים בענף, תהיה הקטנת כמות העופות בשוק ועליית מחירים. עם מי תטיב העלאת המחיר הצפויה? בעלי המשקים כמובן, ענף הלול ממנו הוא ומשפחתו מתפרנסים.
למי זה פחות מתאים? לרשות להגבלים עסקיים. הרשות באופן טבעי לא מתעניינת בסוגיית ניגוד העניינים הפוטנציאלי אלא בשלכות על השוק. לפי מסמך שהגיע לידי "גלובס", שצפוי להיות מוצג גם בדיון היום, עמדת הרשות להגבלים היא כי "לעלייה במחיר העוף ולצמצום הכמות נודעת השפעה משמעותית ורבה על משקי הבית בישראל ובייחוד כאשר מדובר במשפחות בעלות הכנסה נמוכה. ברי כי כל בית בישראל יידרש לשלם יותר על צריכת העוף, ואלה שידם אינה משגת לספוג את עליית המחירים, יאלצו לוותר על צריכת העוף בכלל".
וקנין כבר תיפקד בוועדת הכלכלה כממלא מקום היו"ר איתן כבל, שבעצמו מתמצא היטב בסקטור החקלאי. הרקע ליוזמתו של וקנין הוא "הסכם הפטם", שנחתם ב-2014 ל-3 שנים. לפי ההסכם, נאסר על מגדלים לשווק אפרוחים לפיטום מעל המכסה של המדגרה. בעקבות ההסכם צומצם היצור ומחירי הפטם עלו בממוצע ב-10% ויותר. כעבור שנתיים הופסק ההסכם בעקבות לחצים שונים, ומאז מתלוננים המגדלים הפרטיים במושבים על מחירים נמוכים שהם מקבלים עבור הפטם, מתחת לעלות הגידול שלהם.
היקף מכירות הפטם לצרכן עומד על כ-7 מיליארד שקל בשנה, והוא מהווה כ-8% מסך הוצאות המזון שלו על עוף. מחיר העוף משפיע יותר על בעלי הכנסות נמוכות.
שוק הפטם מורכב משני שחקנים עיקריים: מצד אחד כ-500 מגדלים עצמאיים, בעיקר במושבים, שאותם לכאורה מייצג וקנין. מצד שני פועלים התאגידים המכונים אינטגרציות. אלה הם גופים עסקיים גדולים שהתארגנו בשנים האחרונות, הכוללים את כל שרשרת הייצור במבנה אנכי: הם מייבאים מחו"ל גרעינים ומזון, הם בעלים של מכוני תערובת, לולי רבייה, מדגרות לאפרוחים, חוות גידול לפטם, משחטות, תעשיות בשר ומערכי שיווק. אינטגרציות בולטות כאלה הן למשל תנובה א-ת, מילואות ועוף עוז. האינטגרציות מפעילות חוות גידול גדולות במשקים של חקלאים, והקימו לולי פטם גדולים.
מיכל הלפרין: ריח של קרטל
כאמור, מול וקנין מתייצבת הממונה על הגבלים עסקיים, מיכל הלפרין. מסמך עמדה של הלפרין שהגיע לידי "גלובס", שולל בחריפות את המהלך של וקנין. הצעתו של וקנין נתפסת ברשות ההגבלים כמהלך ציני שנועד להפחית כמויות ייצור ולהבטיח העלאת מחירים.
הלפרין טוענת, שהצעתו של וקנין מאפשרת "לעשות הסדרים כובלים מסוג קרטל עם מגדלים ומשווקים של פטם, לשם צמצום כמות התוצרת והעלאת המחיר לצרכן... הפיקוח האמור צפוי להקטין את כמות הפטם ובהתאם להביא לעליה במחיר המוצר לצרכן - כתוצאה מהירידה בהיצע. זאת היא מטרתו המוצהרת של התיקון... בעוד העלאת מחיר כתוצאה מקרטל היא מיידית, חזרה לרמות מחירים לפני קיומו של קרטל עשויה לעתים לארוך שנים רבות".
הלפרין טוענת כי הסדרים כובלים של מועצת הלול כפי שמבוקש בהצעת החוק, "אינה הדרך הראויה להגן על חקלאים. הדרך להגן על החקלאים הקטנים היא באמצעות תמיכות ישירות (סובסידיות) על ידי הממשלה. תמיכות ישירות מאפשרות לקיים בקרה שתמיכת הממשלה אכן מגיעה לאותם גורמים עליהם יש להגן, מבטיחות את אספקת הכמות לכל אותם צרכנים המבקשים לרכוש עוף כיום ויימנעו מכך בעקבות עליית המחיר; ואת עלויות התמיכה שממומנות מן הקופה הציבורית, ולא על ידי האוכלוסיות החלשות הצורכות יותר עוף".
לסיכום כתבה הלפרין בחוות הדעת: "הצעת החוק עומדת בסתירה חזיתית ובלתי ניתנת ליישוב למדיניות המוצהרת של הממשלה והכנסת ביחס למאבק ביוקר המחייה בכלל, ולהורדת מחירי המזון בפרט, פוגעת פגיעה משמעותית בצרכנים ובייחוד במשפחות בעלות הכנסה נמוכה... נוכח כל האמור, הממונה על ההגבלים העסקיים מתנגדת להצעת החוק וסבורה שאין לקדמה".
ח"כ וקנין: מנסים לתקוף אותי
ההערה של הלפרין על אופן הסבסוד של החקלאים עוסקת בנושא קריטי בהסדרי היצוא החקלאי של ישראל. "החזרת ענף הפטם למשטר של תכנון ומכסות הוא הפתרון הגרוע ביותר שיכול להיות", אומר גורם המכיר היטב את ענף הלול, "בעיקר כי תהיה בכך הפרה של הקודים בתחום התמיכה בחקלאות והפרת ההתחייבויות של ישראל מול ארגון הסחר העולמי, WTO. ישראל נתפסת כמי שמסבסדת את החקלאות בדרכים עוקפות הסותרות את כללי ארגון הסחר העולמי, לפיהם יש לסבסד חקלאים באופן ישיר ולא באמצעים עקיפים, כמו למשל סבסוד מחירי מים, הנחות במחיר הקרקע, מנגנוני תכנון ומכסות, קרטלים וחסמי יבוא ומכס".
אותו גורם מציין כי "כבר היום, בגלל התמיכות העקיפות בחלב ובביצים, ישראל מצויה בהפרה של כללי ארגון הסחר בשנים 2017-2018. הכנסת ענף הפטם לתכנון-מכסות תהיה הפרה גסה של ההתחייבויות, וארגון הסחר עלול להפעיל נגדנו סנקציות, כמו העלאת מכסים נגדנו על מוצרים חקלאיים, שיסתום את הגולל על היצוא החקלאי של ישראל. זו תהיה צרה צרורה שלא ברור איך נצא ממנה".
ח"כ וקנין עצמו, בתגובה לפניית "גלובס", שולל את הטענה להעלאת מחירים לצרכן בעקבות הצעת החוק שלו. "אני לא חושש, כי ב-10 מהשנים האחרונות המחיר לצרכן נמצא באותה נורמה של 19 עד 20.4 שקל לק"ג", הוא אומר. "נכון שבמשרד האוצר חושבים כך, אבל זו הערכה לא נכונה, ובמשרד החקלאות שומעים דברים הפוכים. אני מדבר על ויסות ולא על תכנון הייצור. מכיוון שהאינטגרציות והמשחטות נכנסו לייצור של הפטם בחוות גידול ענקיות, הם לוקחים תוצרת קודם כל מהחוות שלהם - ואצל החקלאים הקטנים נוצרים עודפים אדירים. המגדל הקטן מקבל במקרה הטוב 3.5 שקל לק"ג, והעלות שלו היא יותר מ-5 שקל לק"ג. אם המחיר יעלה מעל 3% - מיד אפשר לתקן בהוראת שעה".
צפוי לחץ של ארגון הסחר העולמי בגלל סבסוד הענף בדרך שאתה מציע.
"אם מייצרים ונאלצים לזרוק לזבל - צריך מנגנון שמווסת את הדבר הזה. אין היום בחקלאות ענף שיכול לעבוד בלי מנגנון תכנון".
הטענה המרכזית נגדך היא שבעצם היותך בעל מכסת ביצים, הפעילות שלך בענף הפטם לפי האינטרס של מועצת הלול הוא בבחינת ניגוד עניינים.
"אף אחד במשפחה שלי לא מגדל פטם, רק אח אחד מגדל ביצים כמוני. אין לי שום ניגודי עניינים. מנסים לתקוף אותי, כי אני מפנה את תשומת לב הציבור לחשש שטייקונים ישתלטו לגמרי על הענף ויהיה קרטל פטם אמיתי".
על העובדה שהרשות להגבלים עסקיים שוללת את ההצעה שלו באופן מוחלט, אומר וקנין: "הם טועים באבחנה שלהם, כי זו לא הצעה לתכנון אלא הצעה לוויסות בלבד ואני לא רואה כאן שום בעיה. הבעיה המרכזית של יוקר המחיה אינה בחקלאי, אלא בכל השרשרת מעל החקלאי, שכיום היא בשליטת טייקונים. אם המדינה רוצה להסתמך על עצמה בתחום המזון, היא צריכה לעזור לחקלאים".
מועצת הלול מסרה: "מטרת הצעת החוק של חבר הכנסת וקנין אינה באה לקבוע מכסות ייצור בפטם, אלא לאפשר תכנון מוקדם בהתאם לביקושים - ייצור גדול יותר לקראת החגים ומצומצם יותר בתקופות שבהן הביקושים נמוכים יותר. עודף יצור ללא ביקושים, כפי שקורה היום כאשר מאות אלפי עופות נמצאים בלולים ללא פיתרון שחיטה, יוצר נזק לענף. מועצת הלול תומכת בהצעת החוק, והניסיון מראה כי בשנים האחרונות, למרות ההפסדים הכבדים של המגדלים והמשווקים הסיטונאיים, הצרכן לא זכה לירידה משמעותית במחירים".
סוף עידן המשק המשפחתי
הניסיון להוציא את ענף הפטם מייצור חופשי לתוך תכנון באמצעות מכסות גידול, הוא בעייתי. מאז משבר המושבים והקיבוצים באמצע שנות ה-80 של המאה הקודמת, ולמרות ההישגים בתחום החקלאות, הכתובת הייתה על קירות בתי האריזה והרפתות: הגיע סופו של עידן המשק המשפחתי. זהו המשק המנוהל כנחלה שאין לפצל אותה ובעליה חייבים לעבד אותה בעצמם. זהו אותו משק שמייסדי החקלאות הקימו "כדי פרנסת משפחה": לול קטן, מטע קטן וחלקת ירקות קטנה, כשכל אחד מהמוצרים הללו מפוקח ונשלט על ידי מועצת ייצור נפרדת.
ב-410 המושבים בישראל יש כ-32 אלף נחלות, בגדלים שונים לפי האיזור הגאוגרפי. ב-260 הקיבוצים יש תקן של כ-30 אלף נחלות. על פי הערכות שונות, רק 20% מבעלי הנחלות במושבים מעבדים בפועל את הנחלות.
עידן הלול הקטן עבר מן העולם, וכיום, בכל אחד מתחומי החקלאות, יש צורך בהיקפים גדולים של קרקע, אמצעי יצור, מים ומבנים. קיימת התעלמות מוחלטת בממשלה מהצורך לארגן מחדש את אופן הקצאת האמצעים לחקלאים במשק המשפחתי, כאשר ברור שיש צורך בהגדלה משמעותית של כל האמצעים המוזכרים כאן.
בקיבוצים השיתופיים המצב פחות בעייתי, כי בניגוד למצב במושבים אין בהם זיקה פרטית של בעל נחלה ספציפי לקרקע ספציפית, כך שעדיין ניתן לעבד שטחים גדולים יחסית ולנצל ביתר יעילות אמצעי ייצור ומבנים.
במושבים, בהם יש זיקה אישית לקרקע ספציפית וללול ספציפי, מתרחשת בעיקר בתחום הלול תופעה רחבת היקף של השכרת שטחים, מבנים, מכסות ייצור ואמצעי ייצור. זאת, תוך כדי ספסרות בקרקע ובמכסות שנמסרו לחקלאים למטרת עבודה עצמית בלבד, ואם החקלאי מפסיק לעבוד עליו להחזיר את המכסות למשרד החקלאות.
את תופעת הספסרות הזו מכנים בשם "גידול משותף", בניסיון לעקוף את האיסורים בחוק על ספסרות באמצעי ייצור. בכך מבצע המושבניק עבירות על חוק ההתיישבות וכללי רשות מקרקעי ישראל, כשהוא משכיר בהשכרת משנה אסורה את אמצעי הייצור שלו לתאגיד, כמו למשל לתאגיד אינטגרציה בתחום העוף או לאיש עסקים פרטי. לול הטלה לביצים מושכר בגליל בכ-8,000 שקל לחודש, ולול לגידול פטם מושכר בכ-4,000 שקל.
"יש בעיה קשה במצב הזה", אומר חקלאי ממושב בצפון, "שחקלאים משכירים את מכסות הביצים שלהם ואת הלולים שלהם לאינטגרציות ולאנשי עסקים, ואחר כך חיים מרנטה שהושגה באופן המנוגד לכללים ולחוק. היוזמה של חבר הכנסת וקנין (קביעת מכסות גידול לפטם) מחזירה אותנו לחשכת ימי הביניים - ואנחנו האחרונים בעולם עם מכסות גידול".