מפעל מיטרוניקס, בקיבוץ יזרעאל / צילום: איל יצהר
תשלומים גבוהים שקיבלו קיבוצים מחברות ציבוריות שבשליטתם, עבור שירותים שונים שהם מספקים להן, עלו לכותרות לא פעם בחודשים האחרונים. כך למשל מבדיקת "גלובס" בנושא עלה כי קצת יותר מעשר חברות קיבוציות שילמו לקיבוצים המחזיקים בהן כ-1 מיליארד שקל בשנים 2015-2017.
מדובר בחברות תעשייה, בדרך כלל ותיקות, העוסקות בענפים הנחשבים מסורתיים - חלקן בתחומים שונים בתעשיית הפלסטיק. עיקר התשלומים שהעבירו לקיבוצים הם עבור שירותי כוח אדם, דמי שכירות, נכסים שבידי הקיבוץ וכן חשמל, מים, אוכל, החזקה וכו'.
אולם, מבדיקה שביצעה מחלקת התגמול של משרד ראיית החשבון BDO לשנים 2016-2017 עולה, כי בכל הנוגע לעלות העסקת הבכירים של אותן פירמות קיבוציות, התשלומים לעומדים בראשן ולמנהלים הבכירים שלהן מופחתים ביחס לחברות התעשייה המתחרות.
הפער הגבוה ביותר: בתפקיד היו"ר
ב-BDO בחנו את חבילות התגמול שקיבלו חמשת מקבלי השכר הגבוהים ביותר בחברות הציבוריות התעשייתיות. בממוצע, עלות התגמול השנתית של הבכירים בחברות שבשליטה קיבוצית הייתה נמוכה בכ-35%-40% מאלה שאינן קיבוציות - כ-1.1 מיליון שקל לעומת כ-1.7-1.8 מיליון שקל, בהתאמה.
מפילוח התפקידים הבולטים מבין הבכירים עולה כי הפער הגבוה ביותר בין החברות התעשייתיות הקיבוציות והלא-קיבוציות, שעומד על כ-40%, הוא בתפקיד היו"ר. השכר הממוצע ליו"ר בחברות קיבוציות עמד בשנה שעברה על 1.3 מיליון שקל, לעומת ממוצע של קרוב ל-2.2 מיליון שקל בחברות שאינן קיבוציות.
אצל מנכ"לים הפער עמד על 36%, עם שכר ממוצע של 1.5 מיליון שקל בחברות הקיבוציות, לעומת 2.4 מיליון שקל בלא קיבוציות. בתפקידי סמנכ"לים הפער עמד על פחות מ-30%, עם שכר ממוצע שהתקרב ל-900 אלף שקל בחברות קיבוציות ועמד על כ-1.25 מיליון שקל בחברות לא קיבוציות.
ב-BDO גם ניתחו את הרכיבים השונים מהם מורכבת חבילת התגמול, וגילו כי רכיב השכר הקבוע גבוה בתעשייה הקיבוצית מאשר ביתר החברות. בשנה שעברה עמד רכיב השכר הקבוע על כ-78% בחברות הקיבוצים, לעומת כ-73% בחברות הלא-קיבוציות. זאת בעוד שהרכיב ההוני עמד על כ-3% בחברות הקיבוציות, לעומת כ-6% בחברות הלא-קיבוציות.
את ההבדלים בהרכב התגמולים מייחסים ב-BDO ל"שמרנות הקיימת בתעשייה הקיבוצית הנוטה לתשלומי שכר קבועים על פני מנגנוני תגמול משתנים שיש בצידם תנודתיות ורכיבי סיכון/סיכוי".
עידית כהן, כלכלנית מחלקת תגמול BDO Condulting ויגאל טולדנו, שותף מנהל BDO Consulting, התייחסו לפערי השכר והסבירו כי הם עשויים לנבוע "מתרבות ארגונית במגזר הציבורי הרואה בתפקידי הניהול גם פעולה ערכית ולא רק אמצעי השתכרות".
עוד ציינו השניים כי "חלק ניכר משכבת המנהלים בתעשייה הוא חברי התנועה הקיבוצית בעצמם העובדים בקיבוצם הם או בקיבוצים אחרים, ונדמה כי עדיין קיימים אלמנטים סוציאליסטיים בקרב מנהלים אלו המונעים עליית השתכרות לרמות הממוצעות בתעשייה הכללית, ושומרים על יחס שמרני בין רמת ההשתכרות הממוצעת של כלל העובדים לשכר הבכירים".
פחות פערים, שיעור נמוך יותר מהרווחים
לפי BDO, שכר נושא המשרה המתוגמל ביותר בתעשייה הקיבוצית גבוה פי שמונה מהשכר הממוצע לעובד, ופי 30 מעלות שכר המינימום במשק. זאת לעומת חברות לא קיבוציות, בהן השכר הגבוה ביותר הוא פי 14 מהשכר הממוצע לעובד ופי 78 משכר המינימום.
עוד עולה מהנתונים כי בכל הנוגע לזווית הנשית, שתי הקבוצות טעונות שיפור - עם שבע נשים מתוך 56 בעלי תפקידים בכירים בתעשייה הקיבוצית (14%), ושלוש בלבד מתוך 108 בעלי תפקידים בכירים בחברות התעשייה הלא קיבוציות.
כמו כן הסקירה בחנה את היחס שבין הרווח הנקי המצרפי של החברות לבין סך תגמול הבכירים. בחברות הקיבוציות שכר הבכירים ירד מ-9% מהרווח ב-2016 ל-6% ב-2017, ובחברות שאינן קיבוציות ירד מ-19%, ל-13% בהתאמה. בסך הכול נבחנו במדגם 11 חברות תעשייה קיבוציות ו-20 חברות תעשייה שאינן קיבוציות, בסדרי גודל דומים ובענפי פעילות דומים.
החברות הקיבוציות שנכללו בבדיקת BDO עוסקות בתחומי תעשייה שונים, כאמור לא מעט מהן בתחומים שונים בתעשיית הפלסטיק. בין הגדולות מהן נמנית פלסאון, שבשליטת קיבוץ מעגן מיכאל, העוסקת בייצור מוצרים טכניים מפלסטיק ונסחרת בשווי של 1.65 מיליארד שקל.
חברות בולטות נוספות הן פלרם של קיבוץ רמת יוחנן, העוסקת בייצור לוחות פלסטיק ונסחרת בשווי של כ-600 מיליון שקל; יצרנית המטליות הלחות והבדים הלא ארוגים על בד של מושב משואות יצחק, הנסחרת בשווי של כ-420 מיליון; שקל וחברת גן שמואל, שבשליטת קיבוץ גן שמואל, העוסקת בייצור חומרי גלם לתעשיית המשקאות הקלים ונסחרת בשווי של כ-540 מיליון שקל.
חברות התעשייה שאינן קיבוציות ואשר נכללו בבדיקה עוסקות בתחומים מגוונים. ביניהן ענקית מוצרי הצריכה הביתיים בתחומי הניקוי סנו, שבשליטת משפחת לנדסברג, הנסחרת בשווי של 2.25 מיליארד שקל; חברת תעשיות הבנייה אינרום, הנסחרת בשווי של כ-1.4 מיליארד שקל (ומוחזקת בידי גופים מוסדיים); נייר חדרה, יצרנית מוצרי הנייר שבשליטת קרן פימי, הנסחרת בשווי של 1.8 מיליארד שקל; וחברת הפרויקטים אפקון שבשליטת משפחת שמלצר, הנסחרת בשווי של כ-840 מיליון שקל.
פלרם ריכזה תשומת לב רבה בחודשים האחרונים לאחר שנדרשה, לבקשת גופים מוסדיים ורשות ני"ע, לבצע שינויים ולפרסם הבהרות בקשר להסכם שביקשה לאשר בין החברה לבין הקיבוץ. לאחר כמה דחיות אישרה החברה הסכם מענקים שנתיים תלויי-ביצועים לבעלת השליטה. בהמשך לכך, בחודש ספטמבר הגיש אחד מבעלי מניות פלרם בקשה לאישור תביעה כתביעה נגזרת בביהמ"ש המחוזי בתל-אביב, נגד דירקטורים בחברה ונגד קיבוץ רמת יוחנן.
עניין התביעה נוגע לעסקה בנוגע למתן שירותי כוח אדם בין החברה ובין הקיבוץ, אותה מבקש בעל המניות להגדיר כלא חוקית וחסרת תוקף. זאת משום שלטענתו "לא הובאה לאישור אסיפת בעלי המניות של החברה ולכאורה מסבה לחברה נזקים".