ראש הממשלה בנימין נתניהו / צילום: שאטרסטוק
התפטרות שר הביטחון אביגדור ליברמן היא האות הראשון בדרך למערכת בחירות, אבל התפאורה היא ממש לא מה שבנימין נתניהו ייחל לה. באירועים דרמטיים כמו הכרזה על בחירות נתניהו מעדיף להיות עם היד על ההגה, לייצר בעצמו את הנרטיב, לשלוט בלוחות הזמנים ובשיח הציבורי. ליברמן לקח ממנו את השליטה, וזו סיטואציה שנתניהו לא יכול לאפשר לעצמו. הוא לא יכול להגיע למערכת בחירות כמי שנדחק אליה, ודאי לא כמי שנדחק אליה מכיוון שלא היה "אמיץ" מספיק לצאת למלחמה.
בסיטואציה הזו לנתניהו יש שתי ברירות רעות: לנסות לאסוף את שברי הקואליציה ולדחות במעט את קץ הבחירות עד למועד ולנרטיב שיתאים לו - או להכריז עכשיו על בחירות ולנצל את הימים הבאים כדי לסובב את השיח לטובתו, אלא שעם בנט שמזנב בו מימין וכחלון שאיבד אמון מזמן, הסיכוי לאסוף את השברים נמוך, כמעט אפסי.
כך או כך, אלו לא יהיו הבחירות שדמיין נתניהו. מר ביטחון יגיע לקלפיות כשמימין מאגפים אותו שני שרי ביטחון לשעבר המפקפקים בפומבי ביכולת קבלות ההחלטות שלו תוך שהם מקבלים תמיכה מהאיום האלקטורלי הגדול באמת - מצביעי הבית היהודי; וכשמשמאל סוגרים עליו ענייניו המשפטיים ונושאים של טוהר מידות ואישומים פליליים.
האבסורד הגדול הוא שנתניהו נקלע לתופת הזו דווקא כשהוא מנסה לשיטתו לדאוג באמת ובתמים לאינטרס הציבורי ומתוך אמונה אמתית שמלחמה בעת הזו היא דבר מיותר. נתניהו נקלע לתופת הזו דווקא כשהניח בצד את השיקולים הפוליטיים האישיים שלו, הסכים לספוג תמונות של מזוודות מזומנים שפוגעות באלקטורט של עצמו לטובת מה שהאמין שהוא טובת המדינה.