בנימין נתניהו ואביגדור ליברמן / צילום: לע"מ, קובי גדעון
בשביל המבוא לקורס שכותרתו "דברים שרואים מכאן לא רואים משם", אביגדור ליברמן בתפקיד שר הביטחון היה צריך רק לפתוח כמה חלונות בלשכתו שבקריה: ימים אחדים אחרי שנכנס לשם, מגשים את מושא חלומו במשך שנים, הסתערו מחבלים מאזור חברון על מתחם הבילויים שרונה שבתל-אביב, פתחו באש לעבר אזרחים, רצחו ארבעה ופצעו שישה.
הפוליטיקאי, שמספסלי האופוזיציה הבטיח שכשיהיה שר הביטחון יחסל את ראשי חמאס וימוטט את ארגון הטרור שהביא את תושבי עזה לחרפת רעב, ידע לספר באותם הימים על הניתוח החדשני שעבר להארכת הפתיל הקצר. הפתיל שהאריך בהליך הכירורגי החריג סייע לו לחבור לקואליציה הצרה של נתניהו תוך הדחת שר הביטחון, משה (בוגי) יעלון, ותוך "התגברות על משקעי העבר עם נתניהו", כדבריו.
בתקופה שבאה אחר כך, סבבי הלחימה עם עזה תכפו, ההרתעה הישראלית מול ארגוני הטרור התמסמסה ונשחקה. לפחות באחרונה, ליברמן היה קול יחיד בקרב שרי הקבינט שניסה לדחוף למהלכים צבאיים משמעותיים ברצועה: לבייס הפוליטי שלו זה היה טוב, בייחוד כשמספר המנדטים שמנבאים לו הסקרים הוא סיבה די מוצדקת לנדודי שינה. זאת, כשליברמן, כמו כל חבר קבינט אחר, שמע באזניו את הסקירות של ראשי מערכת הביטחון בכל הקשור לעזה.
הדיווחים על המחלוקות העמוקות בין ליברמן לבין נתניהו בקבינט על אופן התגובה לירי התכוף מעזה לישראל גברו בחודשים האחרונים. המחלוקות העמיקו עוד יותר במהלך הימים האחרונים: סבב הלחימה שכלל שיגורים של כמעט 500 רקטות לעבר ישראל בתוך פחות מיממה, חייב לשיטתו של ליברמן תגובה קשה, עוצמתית נגד חמאס. נתניהו התנגד. הפתיל שליברמן האריך לפני שנתיים וחצי, שב והתקצר.
חיבק את אלאור אזריה, וגם את איזנקוט
ובזמן שאסמעיל הניה בריא ושלם ובעיקר חי, ארגוני הטרור ברצועה המשיכו כל העת להתל בישראל ולמרר את חייהם של תושבי עוטף עזה, כהונתו של ליברמן התאפיינה בעיקר במה שמכונה במערכת הביטחון "מב"מ", המערכה שבין המערכות: זאת המערכה שמתקיימת מדי יום בדרום, וביתר שאת בצפון, תוך התבססות של איראן בסוריה, התחמשות של חיזבאללה בלבנון בטילים מדויקים ומעורבות רוסית גוברת במזרח התיכון. יותר מפעם במהלך השנה, ישראל הייתה על סף פיצוץ כללי מול סוריה ואיראן. היחסים המורכבים ממילא עם רוסיה עמדו למבחן משמעותי עם הפלת מטוס הביון הרוסי בטיל נ"מ סורי - כשהאצבע המאשימה במוסקבה הופנתה לעבר ישראל.
עוד טרם התמנה לשר הביטחון, ליברמן "חיבק" את החייל היורה מחברון, אלאור אזריה, ולאחר מכן, כבר התמסר לממלכתיות המתחייבת - והקפיד על יחסים טובים ומקצועיים עם הרמטכ"ל, גדי איזנקוט: הם תיאמו מהלכים, גיבשו תכניות הצטיידות לצה"ל לשנים הבאות ורקמו את התכנית להקמת חיל הטילים החדש תוך רכש טילים ורקטות בהיקף של מיליארדים מהתעשיות הביטחוניות, ודרש את הגדלת תקציב הביטחון ביותר מ-
8 מיליארד שקל.
יום אחד, כשליברמן יתבונן לאחור, הוא יוכל לזקוף לזכותו בחירה מצוינת במפקדו הבא של הצבא, האלוף אביב כוכבי, ובסבב מינויים מוצלח של קצינים בכירים בצה"ל. את הליכי המינוי הוא עשה בלי דופי, ולא בלי מתיחות גלויה עם לשכת ראש הממשלה.
אהרונוביץ', לנדאו ושמיר: מינוי מקורבים לראשות התעשיות הביטחוניות הממשלתיות
את פירות שיתוף הפעולה בינו לבין הרמטכ"ל איזנקוט, יקטפו קרוב לוודאי התעשיות הביטחוניות, בעיקר אלביט מערכות שעומדת לרכוש את תעש: חיל הטילים שעל הקמתו סיכמו הרמטכ"ל ושר הביטחון המתפטר, אמור להזרים להן בשנים הקרובות מיליארדי שקלים.
בתוך כך, בשבועות האחרונים הוא הורה על עצירה מוחלטת של המהלך להקפאת התכנית להנפקת מניות מיעוט בתעשייה האווירית, זאת מחשש לפגיעה בנכסים ביטחוניים חשובים של המדינה.
בכלל, התעשיות הביטחוניות העסיקו מאד את ליברמן בכהונתו במשרד הביטחון, הוא הרבה לסייר בהן ולעסוק בעניינן. כאן ראוי להזכיר את אחת ההחלטות המשמעותיות הראשונות שקיבל, למינוי מקורביו, שרים לשעבר מטעם מפלגתו, לראשות התעשיות הביטחוניות הממשלתיות.
את יצחק אהרונוביץ' הוא מינה ליו"ר תעש; את עוזי לנדאו ליו"ר רפאל ואת יאיר שמיר הוא ניסה לקדם לתפקיד יו"ר התעשייה האווירית. בשני המקרים הראשונים המינויים האלה עברו חלק, ובמקרה של שמיר, כל מה שיכול היה להשתבש בדרך השתבש: מינויו נפסל על רקע ניגודי עניינים, ואחרי סאגה ארוכה מונה לתפקיד הראל לוקר, שהיה בעבר מנכ"ל משרד ראש הממשלה.
באחרית מסיבת העיתונאים שקיים בצהריים והודיע על התפטרותו, ליברמן קרא לקבוע במהירות מועד לבחירות כלליות. בזמן שלהניה ולשאר בכירי חמאס שלום - יהיה מעניין לראות את מספר המנדטים שתקבל ישראל ביתנו.