אביגדור ליברמן / צילום: אמיל סלמן, הארץ
ביום שלישי אחר-הצהריים, אחרי ששרי הקבינט רוכנו בחדר הקבינט במשך שבע שעות מייגעות, קיבלו שלושה כתבים הדלפה כי בתוך החדר השתררה הסכמה. הציוצים שהגיעו לאחר ההדלפה החלו להניע את השיח. הנה כל שרי הקבינט הסכימו עם ראש הממשלה, להרגיע, להקשיב, להיעזר בתיווך של האו"ם, של מצרים.
אך המידע הזה היה לא נכון מצד אחד ומן הצד השני, הרתיח כמה שרים שהיו סגורים בחדר ללא ניידים. הקוסם שוב עשה זאת: אירועים ביטחוניים חמורים וראש הממשלה בנימין נתניהו שולט לחלוטין בשיח הציבורי.
שר הביטחון אביגדור ליברמן התנגד בחודשים האחרונים למספר מהלכים, והמצב בינו לבין נתניהו הוא 'על הסכינים' כפי שתיארו באוזני "גלובס" חלק מן המעורבים. נתניהו קטף הצלחות מדיניות וצבאיות בחצי השנה האחרונה: פעולות מהוללות של המוסד בתוך איראן, תקיפות של חיל האויר בעומק שטח סוריה, פגיעות מוכחות באנשי משמרות המהפכה על אדמת סוריה, הורדת מפעלי בניית טילים מדויקים ליד שדה תעופה בלבנון ועוד. אך את הכישלון של העדר המדיניות אל מול עזה, ומערכת יחסים ההולכת ומפתחת עם החמאס, הוא הפיל על שר הביטחון ליברמן.
אפשר היה לשים לב גם למאמצי עיצוב התדמית. בעוד שר הביטחון המשיך להגיע לדרום, לבקר בשדות, בקיבוצים, בערים ובכפרים, נתניהו שמר את עצמו מלגעת בשטח. בכל החודשים מאז החל ירי הרקטות, בחודש מארס 2018, נתניהו הגיע למפגשים ספורים, לרוב עם חוג תומכיו בעיר שדרות ומפגשים מדודים עם ראשי המועצה האזורית וראש עירית שדרות.
ליברמן, כך נאמר לנו, חש שנתניהו לא מעניק לו גיבוי ומאפשר לשרים האחרים, בעיקר שר החינוך נפתלי בנט ושר התחבורה והמודיעין ישראל כ"ץ, להשתלח בו. אפילו שר הבינוי והשיכון יואב גלנט הפך להיות מבקר תכוף של מהלכי הביטחון, תוך שהוא ממתין להזדמנות להשתלב בליכוד.
הימים האחרונים הביאו את ליברמן למצב בלתי נסבל: התמונות של הכסף נכנס לעזה, "בזמן שאנחנו בכנסת מעבירים חוקי קיזוז סכומים למחבלים", כפי שהסביר היום ליברמן במסיבת העיתונאים; הירי של 500 טילים ביממה; הכנסת הדלק לעזה והמשך ההפגנות וההיתקלות על הגדר.
מצבו הפוליטי של שר הביטחון הפך להיות אחד משתי אופציות גרועות: מצד אחד, הוא לא השיג רווח פוליטי מן המיצוב הממלכתי, מאחזקת תפקיד שר הביטחון, מן הקירבה וההתחככות עם הקצינים ומהצד שני, כל הכישלון בעזה הושלך על כתפיו הרחבות.
ליברמן עשה את השיקול הפוליטי והבין שמכל האפשרויות הגרועות שבפניו, עדיף לו להגיע למערכת הבחירות כאשר הכתם הציבורי על מדיניות כושלת בעזה מוטח לעברו של ראש הממשלה ולא עליו.
לא הצליח לייצר לעצמו ארומה ביטחונית
לליברמן זוכרים יותר מכל את איומו לחסל את עיסמאיל הנייה תוך 48 שעות למן הרגע שיכנס לתפקיד שר הביטחון. באופן אירוני ומדכדך, הוא נמצא כעבור שנתיים וחצי בדיוק בנקודה בה שהה קודמו בתפקיד. האשמות שהוא רכרוכי, בלתי אפקטיבי, כנוע למדיניות ראש הממשלה נתניהו ולא מצליח לבשל מהלכים משלו ולהשפיע באופן אמיתי על המהלכים של המדינה.
לא הנייה הוא זה ש הלך תוך 48 שעות, אלא ליברמן עומד לצאת הביתה בעוד 48 שעות. הבעיה הגדולה של ליברמן, היא שבסוף התקופה הזו הוא נראה בדיוק כפי שנראה היה שר הביטחון שקדם לו משה (בוגי) יעלון במועד לפני החלפתו.
אם מתחת לאף של יעלון סגרו עסקאות ביטחוניות - צוללות, מצרים - ואם מאחורי גבו החלו לגדף אותו על החלטתו בנוגע לאלאור עזריה, הרי שיעלון לפחות היה רמטכ"ל ובעל מוניטין ביטחוני משמעותי. ליברמן אפילו לא הצליח, בכל השנים ששהה בתפקיד, להפוך עצמו מפוליטיקאי ישראלי רגיל, לאדם בעל שיעור קומה בטחוני.
הוא הציג ממלכתיות ושיתוף פעולה מלא עם קציני צה"ל, כולל גיבוי שנתן להם בכל עת, אך בשום שלב לא הצליח ליברמן לייצר לעצמו ארומה ביטחונית רצינית.
כאשר תיכנס ההתפטרות לתוקף, יחול על ליברמן 'החוק הנורווגי', כלומר הוא ישוב לתפקיד חבר הכנסת, ממנו התפטר במאי 2016. לסיעתו, ישראל ביתנו, יש חמישה חברי כנסת.
חשוב לציין כי תאריך הבחירות הקבוע בחוק הוא לחודש נובמבר 2019 ולמעשה מכיוון שקואליציה בת 61 ח"כים תתקשה לתפקד, אין טעם למשוך את המועד עד לרגע האחרון.
הקמפיין של בנט: שר הביטחון הבא
הסיטואציה הפוליטית הכניסה את מפלגת הבית היהודי לסחרור. מצד אחד, שרי הקבינט מטעם הבית היהודי, נפתלי בנט ואיילת שקד, מסכימים עם ליברמן בהתנגדות למדיניות היד הרכה בעזה. מצד שני, הם מיהרו לזהות הזדמנות.
וכך, כמיטב המסורת בקירבתו של בנט - תגובה מהירה ומיידית - הוא הספיק לדרוש עוד לפני התכנסות מסיבת העיתונאים של ליברמן את תפקיד שר הביטחון.
לבנט, יש פה רווח מידי: הוא מקבע בשיח הציבורי את העובדה שהוא הראוי, המתאים, וזה שדורש להיות שר הביטחון של מדינת ישראל. הוא הניח מראש שנתניהו לא יאפשר זאת בשלב הזה, אך בנט כבר רואה את הקמפיין לנגד עיניו. כפי שמשה כחלון ניהל מערכת בחירות קודמת על בסיס התמודדות על תפקיד שר האוצר, כך בנט ינהל את מערכת הבחירות הקרובה כמועמד המוביל לתפקיד שר הביטחון.
יו"ר סיעת הבית היהודי, מיהרה לעדכן היום בראיון בגלי צה"ל: אם בנט לא יקבל את תפקיד שר הביטחון, הם יפרשו מן הממשלה.
בנט, שקד וסיעת הבית היהודי (כמו גם סיעות אחרות) מחזיקים את הממשלה בידיהם, שכן כל סיעה נוספת שתפרוש תפחית את הרוב הקואליציוני אל מתחת ל-61 ח"כים והמשמעות המידית של כך - פיזור הממשלה.
יחד עם זאת, בהודעה הראשונה ששיגר דוברו הפוליטי של נתניהו, יונתן אוריך הוא כתב: "אין הכרח ללכת לבחירות בתקופה ביטחונית רגישה זו. הממשלה יכולה להשלים את ימיה. בכל מקרה, בשלב המידי תיק הביטחון יועבר לאחריות ראש הממשלה נתניהו".
חוק הגיוס החדש לא יעבור
חוק הגיוס, כפי שנכתב על ידי משרד הביטחון וצה"ל אמור היה לעבור עד לשבוע הראשון בחודש דצמבר. המהלך אמור היה להיות מקודם בתיאום בין נתניהו, סגן שר הבריאות יעקב ליצמן וליברמן. סיעת 'יש עתיד' התיימרה לתמוך בחקיקה, אם וכאשר הייתה ממשיכה להיות מקודמת ללא שינוי בחקיקה שכבר עברה קריאה ראשונה. אולם, כעת עם התפטרות ליברמן אין לחוק הזה סיכוי לעבור.
משמעות הדברים הנה שחוק שירות ביטחון הקודם, הרגיל - גיוס חובה לכל מלש"ב - יכנס לתוקף החל מחודש דצמבר. אין הדבר אומר שכל החרדים בישראל יתייצבו ללשכות הגיוס בחודש ינואר הקרוב כיוון שמצבים פוליטיים מן הסוג הזה כבר התרחשו במהלך 20 השנה בהן מנסים להסדיר את סוגיית גיוס החובה ושוויון בנטל.
בעבר צה"ל הסתדר עם מהלכי הגיוס ולא פעל לגיוס חובה שיטלטל את החברה החרדית. כך שבפועל, למרות שחקיקת הגיוס תקרוס ועל אף שבג"ץ נתן לממשלה הנוכחית הארכה עד לדצמבר 2018 לחוקק את החוק, במציאות החיים של הקהיליות בישראל, לא יחולו שינויים גדולים.
גבאי מבקש את הצ'אנס שלו
בשעות של אחרי התפטרותו של שר הביטחון הזירה הפוליטית שמעה הרבה מראשי מפלגת העבודה: יו"ר המפלגה אבי גבאי, יו"ר האופוזיציה ציפי לבני, שלי יחימוביץ' ועמיר פרץ. אך נותר ערפל רב בשאר הזירה הפוליטית.
ח"כ יאיר לפיד אמר דברים מדודים: "ההתפטרות של שר הביטחון מחזקת את העובדה שראש הממשלה נכנע לטרור על חשבון תושבי הדרום". בזירה הפוליטית היו שמועות רבות בשנה האחרונה על חבירה אפשרית בין ליברמן ללפיד להתמודדות משותפת ב-2019.
גם ההודעות הרשמיות האחרונות של שר האוצר משה כחלון, לפני ההודעה הדרמטית של ליברמן היו בכלל בנוגע לבחירות לרשויות המקומיות. מי זוכר כבר שרק לפני 24 שעות ניצח המועמד של דרעי וליברמן את ראשות העיר ירושלים. כחלון עוד ניסה לחגוג מעט את קרית שמונה ורמת גן, אך הזירה הפוליטית בישראל דוהרת קדימה בשעטת סוסים.
יש לציין, בין כחלון לליברמן מתקיימים יחסים מצוינים, ואף בנוגע אליהם נאמר שישקלו להתמודד יחדיו. שתי המפלגות מצליחות להשיג בסקרים הפוליטיים של חצי השנה האחרונה תוצאות סביב 4-5 מנדטים, הישגים נמוכים במיוחד עבור שני האישים הבולטים בציבוריות הישראלית.
במפלגת העבודה, מנגד, רוכבים בשבועות האחרונים על גל של הצלחות. מערכת בחירות מקומית שהייתה מוצלחת מבחינתם, עמידה איתנה בנושא הדרום, פעילות שטח מרובה. גבאי חוזר ואומר, תנו לי את הבחירות, אני ערוך ומוכן. הוא גידל עור עבה במיוחד ורוצה לצאת למערכה, באופן מידי.
האם נתניהו ירכז את הכל בידיו?
הסיטואציה הפוליטית שנוצרת, עם התפטרות ליברמן היא בעייתית במשטר דמוקרטי. נתניהו יכהן, החל מיום שישי הקרוב כראש הממשלה, שר הביטחון ושר החוץ. הדעת נותנת, שכדי למנוע ריכוז סמכויות גבוה מדי, יהיה עליו לשחרר את משרד החוץ לאחד מן השרים הבכירים בליכוד ובכך למנוע החזקת מספר רב מדי של תיקים בכירים בידיו למשך תקופה ממושכת - החל מרגע זה ועד להשלמת הרכבת הממשלה הבאה ותוך כדי כל מערכת הבחירות, ובסך הכל תקופה שעשויה להגיע עד לחצי שנה.