תקיפה ישראלית ברצועת עזה, אוקטובר 2018 / צילום: רויטרס
עוד סבב לחימה בין ישראל לארגונים הפלסטינים ברצועת עזה הגיע אתמול לסיומו עם ההודעה על הפסקת אש, מה שהביא היום להתפטרותו של שר הביטחון אביגדור ליברמן. בישראל, התפיסה הכללית לגבי סבב הלחימה האחרון היא שהוא התחיל עם ירי הרקטות מהרצועה לכיוון דרום המדינה, והסתיים עם ההכרזה על הפסקת האש. לעומת זאת, בקרב אזרחי ישראל הערבים, "סבב הלחימה האחרון" הוא מושג מעורפל יותר, שנתפס אחרת בקרב גורמים שונים. מבחינת הציבור הפלסטיני, נראה שאין התחלה או סוף מובהקים ללחימה.
בימים האחרונים הרשת התמלאה בדיווחים פלסטיניים על ימי הלחימה האחרונים. ברשתות החברתיות, עמודים של אתרי חדשות פלסטיניים ופרופילים של אנשים פרטיים המדווחים מהשטח נראים כמעט זהים - גם אלה וגם אלה מלאים בדיווחים חדשותיים על המתרחש ברצועת עזה. מדי שעה מדווחים גורמים רשמיים, אתרי חדשות ואנשים פרטיים מהשטח. הם מספרים היכן תקפה ישראל, כמה נפגעו ומה שמות החללים.
לרוב הדיווחים הפלסטיניים מהירים ומדויקים יותר מהדיווחים הישראלים, כיוון שלא חלה עליהם צנזורה. כך קרה שהדיווח על הפסקת האש הגיעה אל הציבור הישראלי לראשונה, דווקא מהפלסטינים, ולא מגורמים ישראליים.
הנרטיב ששולט בקרב ערוצי החדשות ברצועה וגורמים רשמיים של חמאס הוא שישראל היא זו שאשמה בסבב הלחימה. הפעם היא זו שהתחילה, עם הפעולה המודיעינית שנחשפה, במסגרתה נהרגו קצין צה"ל ושישה פלסטינים. לפי התפיסה הרווחת ברצועה, ירי הרקטות הוא נקמה על הפעולה הישראלית. ישראל גם סיימה את הסבב כשאר "התקפלה" עם הפסקת האש - עדות לכוחם של עזה ושל שלטון חמאס.
בניסיון להבין כיצד נראית הלחימה דרך עיני העזתיים, "גלובס" בדק שורה ארוכה של פרסומים ברשתות החברתיות והגיע למספר מסקנות:
1. לחימה מעניינת יותר משגרה
בקרב פלסטינים שמדווחים מהשטח על המתרחש בעזה, וכך גם בקרב פלסטינים מהגדה ומתוך ישראל המשתפים את דיווחיהם, כמעט ונעדרת כל התייחסות להפסקת האש. הפרופילים מדווחים על תקיפות אוויריות על הרצועה, על פצועים ועל חללים. מרגע הפסקת האש, חלקם הפסיקו לדווח, וחלקם המשיכו לפרסם תמונות של ההריסות שנוצרו כתוצאה מההפצצות ושל פני החללים.
הדיווחים על התקיפות האוויריות של ישראל בעזה השבוע המשיכו את הדיווחים היום-יומיים השוטפים מהחודשים האחרונים, שמגיעים מפרופילים של פלסטינים המדווחים באופן קבוע על פעולות צבאיות ישראליות בגדה המערבית וברצועה. ההבדל היחיד שניכר בדיווחי הימים האחרונים, הוא במידת האינטנסיביות של התקיפות ובתכיפות הדיווחים, אשר מתעדכנים מדי שעה או שעתיים.
2. מנסים לשמור על כסות עיתונאית, רוב הזמן
מדי שבוע, אותם האנשים מפיצים דיווחים על ההרוגים בצעדת השיבה בעזה המתרחשת מדי יום שישי כבר חצי שנה. ביתר ימות השבוע הם מפרסמים דיווחים על תקיפות של סירות דייג, על מעצרי ילדים, הריסות בתים ופלישות הצבא הישראלי לכפרים פלסטיניים בגדה המערבית. כך גם דיווחים תקופתיים על מניין ההרוגים הפלסטיניים, ממשיכים בימים אלה כמדי שבוע, ללא שינוי מיוחד.
האופי השגרתי של הדיווחים מתבטא גם בסגנון החדשותי שלהם. גם אנשים מהשורה, גם פוליטיקאים ובכירים בשלטון חמאס וגם ערוצי חדשות כולם מפרסמים דיווחים דומים, ומאוד ענייניים. גם כאשר הנזק הוא חמור במיוחד, כמו הרס גן הילדים, הרגש שמתעורר הוא יחסית מינימלי, ונראה שהיחס לכך הוא כמו אל שגרה קשה, אך יומיומית - אין זעזוע ואין הפתעה.
לעומת זאת, דיווחים על "הצלחות" של הכוחות העזתים לפגוע באלה הישראלים אינם ענייניים לחלוטין ומלווים לעיתים בהבעת שמחה ותחושת ניצחון. הדבר נכון גם לגבי הפסקת האש, שנתפסת כהוכחה לכוח העמידה של עזה ולהפסד ישראלי, אך גם לגבי "הישגים" קטנים יותר - פגיעת רקטות באיזורים מיושבים, או פיצוץ אוטובוס החיילים. כך למשל, עיתונאי פלסטיני, תושב הרצועה, דיווח על פיצוץ האוטובוס, "שיכול היה להרוג 50 חיילים, והיווה מסר חזק לציונות".
3. הדיווחים של תושבי הגדה זהירים יותר
מרבית הדיווחים הללו מגיעים מאתרי החדשות ומהפוליטיקאים העזתיים, וחלקם הקטן מאנשים פרטיים תושבי הרצועה. גם תושבי הגדה מדווחים לעתים על פגיעות של הפלסטינים בכוחות ישראליים, אך ללא כל רגש. כך, תושב בית לחם שיתף את הסרטון שהפיץ חמאס על פיצוץ אוטובוס החיילים, עם כותרת עניינית לחלוטין: "וידיאו של כיוון רקטה לעבר אוטובוס של חיילי הכיבוש על גבול רצועת עזה".
הפלסטינים מהגדה שמביעים תמיכה כלשהי בחמאס ובעזה אל מול ישראל בחודשים האחרונים, נשלחים מיד למעצר מנהלי בכלא הצבאי עופר. התוצאה היא שהם זהירים במיוחד ברשתות החברתיות. עבור הפלסטינים, המושג "חיילי הכיבוש" הוא שם ניטרלי לחיילי ישראל, כמו המושג "ארגון הטרור חמאס" עבור הישראלים. הפלסטינים אזרחי ישראל משתפים דיווחים ענייניים על תקיפות ישראליות בעזה, מביעים סולידריות עם תושבי הרצועה המצויים תחת מתקפה ומבקשים להתפלל עבורם.
4. מסרים שונים בערבית ובאנגלית
גם בערבית וגם באנגלית, הדיווחים מלווים בהאשטאגים שמשמשים הן את המדווחים הפרטיים, הן את הפוליטיקאים, והן את אתרי החדשות הפלסטיניים. ההאשטאגים באנגלית הם #GazaUnderAttack (עזה תחת מתקפה) ו- # PrayForGaza (התפללו בשביל עזה). בערבית, ההאשטאגים הנפוצים הם غزة_تحت_النار (עזה תחת אש), #غزة_صامدة_ولن_تركع (עזה עומדת איתנה ולא תכנע) ו-#غزة_تقاوم (עזה מתנגדת).
כמו שניתן להבין מההבדלים בהאשטאגים, ההבדל המרכזי בין הדיווחים ברשתות החברתיות באנגלית ובערבית הוא הטון. באנגלית הדגש הוא על פשעי ישראל בעזה ועל חומרת התקיפות והנזק שנגרם לתושבי הרצועה, וחלק מהדיווחים כוללים גם קריאה לתמיכה בחרם על ישראל ככלי בלתי אלים להתנגד לפשעים המדווחים.
בערבית, הדגש הוא דווקא על כוחה של עזה שעומדת בפרץ המתקפות. היא מוצגת כסמל לעיקשות ולכוח סיבולת של תושבי עזה, של פלסטין כולה, ולעיתים גם של העולם הערבי והמוסלמי. בחלק מהפוסטים מובע חשש מכך שהעולם הערבי אינו מודע למתרחש בעזה, ולכן רבים מהפוסטים מופנים אל העולם הערבי מתוך תקווה ליידע אותו על המתרחש.