מכלית דלק מגיעה לרצועת עזה./ צילום: רויטרס Mohammed Salem
התשובה לשאלות המנקרות מדוע הסכימה ישראל להפסקת האש על השלכותיה ומדוע חמאס לא הפעיל את מלוא כוחו, נעוצה בשינוי המדיניות הישראלית מול חמאס ובאי-רצונה להמשיך ולשמש קבלן הביצועים של אבו מאזן מול הנהגת חמאס. במסגרת זו, ישראל עתידה להסכים לשורה ארוכה של מחוות והקלות שאת רובן תממן קטאר, ובתמורה חמאס אמור להחזיר את השקט המלא לגבול כולל הפסקת ההפגנות, ולשבת למשא ומתן רציני על השבת גופות החיילים אורון שאול והדר גולדין, והאזרחים הישראלים שהוא מחזיק בשבי.
גורם דיפלומטי בינלאומי מעריך את היקף המחוות בכ-250 מיליון דולר בחצי השנה הקרובה, לא כולל הפרויקטים התשתיתיים שיקודמו והרחבת מרחב הדיג. לדבריו, ישראל שינתה בחודשים האחרונים את מדיניותה על רקע התנהלותו של אבו מאזן, וכעת היא מוכנה לאפשר למדינות כמו קטאר להיכנס לוואקום שהותירה הרשות הפלסטינית ולממן את המשכורות ושאר הוצאות ממשלת חמאס ברצועה. לבד מ-150 מיליון הדולרים לסולר ולמשכורות, עוד 100 מיליון דולר אמורים להגיע למטרות רווחה, שיקום פצועים, קרן הלוואות קטנות, דמי אבטלה וקצבאות.
בישראל לא מאשרים את גובה הסכום, אבל מבהירים כי תמורת שקט מוחלט תתאפשר העברת כספים לצרכים הומניטריים. לא התקבלו תשובות לשאלות כיצד יפוקח תהליך העברת הכספים וכיצד ניתן יהיה למנוע מהנהגת חמאס להשתמש בכסף לצורכי טרור או למטרות נלוות.
ונמשכת שיירה - למרות הרקטות וההפצצות
כאילו לא הספיקו התחושות הקשות בישראל לגבי הפסקת האש והתגובה המינימלית לירי הרקטות, אשר אותן מסגרו חמאס והארגונים האחרים לתמונת ניצחון, באה התפטרותו של שר הביטחון אביגדור ליברמן והוציאה את העזתים לרחובות לחגיגות ניצחון.
מנהיג חמאס, איסמעאיל הנייה, אמר כי "ההתנגדות" השיגה ניצחון צבאי על הכובש תוך פחות משבוע, ובמקביל הושג ניצחון מדיני בהתפטרותו של ליברמן. "ההודעה שלו היא הודאה בכישלון שלו ושל הישות הכובשת", אמר. דובר חמאס אמר כי ההתפטרות היא ניצחון פוליטי של עזה, אשר הצליחה לעמוד איתנה ולעורר רעידת אדמה פוליטית בישראל. הודעה דומה פרסם הג'יהאד האסלאמי.
לשמחה הזו של חמאס ושותפיו היבט נוסף: לכתו של ליברמן שהתנגד לכל המחוות בואכה הסדרה ברצועה, פתיחת המעברים, הרחבת מרחב הדיג ועוד, מבשרת את הסרת המכשול המשמעותי ביותר משיחות ההסדרה.
אחת מהתמונות האבסורדיות ביותר בשני ימי העימות עם חמאס בתחילת השבוע הייתה שיירת משאיות ומכליות שנכנסו לרצועת עזה דרך מעבר כרם שלום, בעוד ממעל רקטות נורות מהרצועה אל יישובים ישראליים ומטוסי חיל האוויר מפציצים מבנים ומתקנים של חמאס. אם תרצו, התמונה שמסייעת להסביר מה קרה ומדוע למרות ההתכתשות המאסיבית (460 רקטות!) האירוע הסתיים בהפסקת אש ולא הידרדר לעימות רחב.
התמונה הזו היא דו-צדדית. ישראל אפשרה גם בעיצומם של הקרבות העברה של דלק לתחנות הכוח, אותו דלק שנרכש בישראל בכסף קטארי, וכן מלט וחומרי בנייה אחרים. חמאס מצדו אפשר את הכנסת המכליות והמשאיות, והקשר בין פקידיו לבין הצד הישראלי האחראי על המעברים נמשך כל העת. יד אחת לוחצת על ההדק והיד השנייה במכשיר הטלפון המקושר לזה שעליו אתה יורה. ויותר מכל, הדואליות הזו מעידה על האינטרס המשותף של ישראל ושל חמאס לא לעצור את המהלכים להרגעה, אלה שאולי יובילו להסדרה ארוכת-טווח.
לאיפוק הישראלי שהוביל להסכמה להפסקת האש יש סיבות אסטרטגיות וצבאיות, על מקצתן דובר פומבית ואחרות נותרו עלומות, אבל כתמיד גם לסוגיה הכלכלית מקום חשוב במשוואה ולעיתים היא גם מכריעה. אחת הסיבות העיקריות להתפטרותו של שר הביטחון ליברמן אתמול היא התזה השלטת כעת בקרב כלל גורמי הביטחון - שב"כ, מוסד, אמ"ן, מתאם הפעולות בשטחים והרמטכ"ל - ואשר גורסת כי בהיעדר הסכמות בין הרשות הפלסטינית לחמאס על העברת השלטון שם, הדרך לנטרול איום הרקטות מהרצועה היא קידום הסדר של שקט תמורת כסף ומחוות כלכליות.
המגרעות של גישה זו עצומות. חמאס מתחזק על חשבון הרשות הפלסטינית ועמו הג'יהאד האסלאמי, שלוחה של טהראן ברצועה, חלק ניכר מהכסף הנכנס הולך לארגון הטרור ומעניק לו מימון וזמן להגביר את יכולותיו הצבאיות. ויש עוד: ישראל מצד אחד מנהלת מאבק בינלאומי נגד הכסף שמעבירה הרשות הפלסטינית למשפחות מחבלים, ומנגד מאפשרת העברת מזומנים לחמאס כשחלק ניכר מהכסף הזה הולך בדיוק לאותה מטרה, תשלום למשפחות מחבלים, הפעם של חמאס, ונפגעי הפגנות הגדר. השבוע הכריזה ארצות הברית כי סלאח אל-עארורי, סגן ראש הלשכה המדינית של חמאס, הוכנס לרשימת הטרור שלה, ומנגד ישראל מנהלת דיונים עם אותו ארגון טרור שאל-עארורי יושב בהנהגתו.
בשורת היתרונות לבד מעצם השקט, הימנעות מגרירת ישראל לעוד מבצע צבאי שבסיומו, בהיעדר ההנחיה הברורה של כיבוש הרצועה והפלת שלטון חמאס, המצב לא היה משתנה בהרבה. גורם ביטחוני הסביר עוד כי ישראל לא תהיה מוגבלת לפעול צבאית, בוודאי למניעת ירי לעבר יישובים ישראליים ונגד מנהרות התקפיות.
100 מיליון דולר למטרות הומניטריות ולשיקום הכלכלה
גם להתנהלות חמאס, שעל אף הירי לא הפעיל את מלוא כוחו וטווח הטילים שברשותו, יש סיבות אחרות רבות, אבל במקרה שלו העניין הכלכלי והשלכותיו מאפיל על האחרות. גורמי הערכה וניתוח לוקחים ברצינות את האפשרות שחמאס עיכב את ירי טיל הקורנט אל עבר האוטובוס באנדרטת "החץ השחור" ביום שני, כדי שרוב החיילים ירדו ממנו על-מנת להימנע ממספר נפגעים גדול שהיה מכריח את ישראל להגיב בעוצמה גדולה בהרבה. גורם ביטחוני הוסיף בציניות כי בחמאס ככל הנראה נשמו לרווחה כשהתברר שההרוג מירי הרקטה לאשקלון היה פלסטיני מחלחול. גם טווח הירי נשאר באזור הדרום מתוך הערכה כי ירי אל גוש דן יחייב גם הוא תגובה ישראלית חריפה יותר.
אם התבנית הזו נכונה, מה היה לחמאס להפסיד במקרה של עימות כולל? על המשימה הזו שקדנו ביממה האחרונה, והנה התוצאות: כל עוד עיכוב כספי המשכורות של הרשות הפלסטינית פגע רק בעובדי הרשות הוותיקים ברצועה, זה לא הפריע לחמאס, אבל כאשר הארגון לא הצליח לשלם את משכורות עובדי הממשלה שהוא מינה, עובדים אלה הפעילו לחצים כבדים. חמאס בלם חלקית לחצים אלה על ידי הפנייתם אל הפגנות הגדר, מתוך תקווה שמדינות ערב ילחצו על הרשות לחדש את הזרם, אך ללא הצלחה. כאן הוא החל לאותת על נכונות להידברות, חידושה עם אבו מאזן ופתיחתה עם ישראל. מהר מאוד התברר כי דווקא הערוץ הישראלי נכון יותר להתקדמות.
בעוד אבו מאזן מתבוסס במרירותו על היחס האמריקאי ומתבצר בעמדותיו כלפי כולם, הצטרפה קטאר למהלך ועמה מזוודות המזומנים. ראשית הגיע השליח שלה מוחמד אל-עמדי להסכמה עם ישראל כי ארצו תרכוש סולר ב-60 מיליון דולר מחברת "פז" הישראלית עבור תחנות הכוח העזתיות, ובכך שולש מספר שעות אספקת החשמל ברצועה מ-4 ל-12 ביום. בסוף אוקטובר סיכם אל-עמדי עם ישראל כי היא תאפשר העברת 90 מיליון דולר במשך חצי שנה לתשלום משכורות עובדי הממשל בעזה ולסיוע הומניטרי אחר.
15 מיליון דולר כבר נכנסו בשבוע שעבר במזוודות מזומנים, תוך עקיפת מנגנוני איסור מימון הטרור שישראל עצמה יזמה ועודדה, המטילים עיצומים בינלאומיים על מוסדות פיננסיים המעבירים כספים לחמאס. כאמור, עוד 100 מיליון דולר אמורים לשמש למטרות הומניטריות ולהנעת הכלכלה הפלסטינית ברצועה.
במסגרת ההסדרה אמורה ישראל לאפשר ולקדם הקלות כלכליות ופרויקטים, בהם מתקן התפלת מים, הוספת קו חשמל שתוכנן לפני שנים מישראל לרצועה אך לא בוצע בשל התמשכות האלימות, הגדלה ממשית של מרחב הדיג מול חופי הרצועה, והתחלת הקמת אזורי תעשייה סמוך למעברי הגבול שבהם יוקמו מפעלים ישראליים ובינלאומיים לתעסוקת פלסטינים. ישראל עדיין מתנגדת לכניסת פועלים מהרצועה לתוך תחומה, אך בדיונים האפשרות הזו הועלתה כאופציה עתידית.
בשורה התחתונה, הישגי חמאס וההבלגה הישראלית מעידים כי משהו אחר מתבשל מתחת לפני השטח, משהו גדול מספיק כדי לשכנע את מערכת הביטחון הישראלית לוותר על תגובה והרתעה, ולתמוך במאמצי ההסדרה.