אהוד ברק/ צילום: תמר מצפי
אני מניח שאהוד ברק ימשיך לקפוץ מאולפן לאולפן בחודשים הקרובים, כפי שעשה בשבוע האחרון, ויספק את מה שמצפים ממנו: עוד כותרת נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו. לא אתפלא גם אם בחלק מהראיונות ברק מרשה לעצמו להציב תנאים, כמו חסימת האפשרות לשאול, למשל, על קרן וקסנר. ברק דבק בתגובתו הלקונית שלפיה הוא היה אזרח פרטי והוא משלם מסים כחוק. הגדרת הפרטיות היא סוגיה במחלוקת: ברק התמודד על ראשות מפלגת העבודה בזמן שקיבל שכר מהקרן. בכל מקרה, התשובה הלקונית הזאת איננה צריכה לספק לו הגנה וחסינות מפני שאלות ותהיות כבדות משקל. הנה כמה מהן.
■ קרן וקסנר היא קרן פילנתרופית ותיקה שהוקמה עוד בשנות ה-80 של המאה הקודמת והייעוד שלה הוא "לפתח מנהיגות יהודית מקצועית בצפון אמריקה ומנהיגי ציבור בישראל". הקרן מתבססת על תרומות של משפחת וקסנר, המחזיקה, אגב, ארבע קרנות, כפי שעולה מהדיווחים לרשויות האמריקאיות. לקרן יש כמה תוכניות: האחת היא תוכנית של שנתיים ללימודי יהדות אינטנסיביים לצעירים יהודים בצפון אמריקה, במטרה להעמיק את הבנתם בהיסטוריה היהודית ולהעשיר את יכולת ההנהגה שלהם. עד היום, יותר מ-2,000 מנהיגים יהודים מ-34 ערים בצפון אמריקה השתתפו בתוכנית הזאת. תוכנית אחרת נועדה למצטיינים בלימודים רבניים ולבעלי תואר ראשון בחינוך יהודי ובתוכניות שירותי קהילה. התוכנית הורחבה בהמשך כדי לכלול מועמדים בכירים ללימודים אקדמיים יהודים, כולל חזנות. עד אתה השתתפו בתוכנית יותר מ-550 מנהיגים מקצועיים בולטים ממגוון רחב של זרמים וארגונים ביהדות.
תוכנית נוספת היא תוכנית המלגות הישראלית שהחלה ב-1989 ובוחרת מדי שנה עד 10 עובדי ציבור ישראלים בולטים באמצע הקריירה שלהם ללימודים לתואר מוסמך בתוכנית הלימודים לעובדי ציבור של בית הספר לממשל ע"ש קנדי באוניברסיטת הרווארד היוקרתית. מטרת המלגות היא לצייד את הדור הבא של ההנהגה הציבורית בישראל בהכשרה מתקדמת בהנהגה ובניהול ציבורי. עד היום, 260 עובדי ציבור בישראל השתתפו בתוכנית, ובהם מפקדים בכירים בצה"ל.
יש עוד תוכניות שהושקו בשנים האחרונות, אבל העיקרון ברור: הקרן מעניקה מלגות לימודים, והיא אינה זקוקה למנגנון תפעולי יקר ובוודאי איננה צריכה שירותי מחקר מקיפים. היא פועלת באותה מתכונת, פחות או יותר, זה עשרות שנים ויש לה מממן קבוע ולא מערכת שמגייסת תרומות. אפשר לראות זאת היטב בדוחות הקרן: האחראים על תפעולה קיבלו שכר שנתי ממוצע של 150-250 אלף דולר.
■ והנה, בתוך שלוש שנים, בין 2004 ל-2006, משלמת הקרן לאהוד ברק, בשלוש פעימות, כ-2.3 מיליון דולר, קרוב ל-10 מיליון שקל, עבור מה שמוגדר במסמכי הקרן במילה אחת - "מחקר". שימו לב ליחס שבין התרומות לקרן לתשלום לברק: בשנת 2004, שבה קיבל ברק סכום של מיליון דולר, התרומות לקרן ממשפחת וקסנר עמדו על 8 מיליון דולר. כלומר, ברק קיבל באותה שנה 12.5% מסך התרומות של הקרן - סכום חריג לכל הדעות ביחס לכל קרן או עמותה ללא כוונת רווח שעיסוקה בסך הכול בהענקת מלגות. העניין חזר על עצמו ב-2006, אז קיבל ברק סכום של 800 אלף דולר. היקף התרומות לקרן באותה שנה עמד על 6.5 מיליון דולר, כלומר, 12.3% מסך הפעילות של הקרן זרם לברק. שוב, סכום חריג לכל הדעות. בשנת 2005 קיבל ברק 505 אלף דולר מקרן אחרת, שבאותה שנה לא היו בה כלל מקבלי שכר, לא שכירים ולא חיצוניים.
■ ברק מוגדר במסמכי הקרן סוג של קבלן שירותים חיצוני, בזמן שבמשך לא מעט שנים אין בכלל שירותים חיצוניים לקרן ואם יש כאלה הם בסכומים נמוכים מאוד ורחוקים מאוד מאלה שקיבל ברק. למעשה, מבדיקה שעשיתי לגבי השנים 2001-2015, בשנים שבהן קיבל ברק שכר, הוא היה הגבוה ביותר. איך בדיוק הוא הגיע למעמד הזה ומדוע קרן שעוסקת בהענקת מלגות עם מימון מובטח צריכה את שירותיו ועוד בסכומי עתק שיכולים לממן עשרות מלגות? תעלומה.
■ את הסכומים הגדולים - מיליון דולר ו-800 אלף דולר - קיבל ברק בכתובת הבאה: רח' אבא הלל 14 ברמת גן, כתובת משרדיו של עו"ד דורון כהן, גיסו של ברק ומי שהיה שותף (או עדיין) לחלק מהחברות בשליטתו של ברק. בתגובתו, כהן למעשה מאשר שהכסף הגיע למשרדו. זו לשון התגובה: "כתובת משרדי הייתה אכן ברחוב אבא הילל 14 רמת גן. אין ולא היה כל קשר בין משרדי או ביני לבין קרן וקסנר בכל נושא שהוא. בנוגע לתשובות בקשר לכספים הממוענים לאהוד ברק נא לפנות לאהוד ברק".
לפי המסמכים, את הסכום ה"קטן" יותר, 505 אלף דולר, ברק קיבל בכתובת רח' הרבן 17 בת"א (אין רחוב כזה בת"א, אלא אם כן הכוונה היא לרח' רבן גמליאל). זו פרקטיקה מקובלת בהיקפים כאלה - לא מקבלים את הכסף ישירות, אלא באמצעות חברות בע"מ שבשליטתך (בין היתר, זה מאפשר תכנוני מס).
■ לברק יש היסטוריה של הליכה על חבל דק בכל הנוגע לעניינים כספיים: מפרשת העמותות, דרך דוח המבקר בהעברת עסקיו לבנותיו, שחשף את מבנה החברות המסועף שבשליטתו, וגם החברה שפתחה בזמנו אשתו נילי פריאל, כשהיה במשרה ציבורית. הכסף גדול, ההסברים די צולעים.