עו"ד יוסי לוי, מייצג את אלקטרה / צילום: איל יצהר
הכרעה בתביעת הענק בעניין הפרויקט הגרנדיוזי להקמת תחנת הכוח לאגירה שאובה "מעלה גלבוע" - בתחילת השבוע הכריע מוסד הבוררות של לשכת המסחר הבינלאומית (ICC) בתביעה שהגישה השותפות שמנהלת את הפרויקט, "אלקטרה סולל בונה - אגירה שאובה גלבוע" (אלקטרה-סולל בונה), נגד החברה הקוריאנית עמה התקשרה לביצוע עבודות המנהור בפרויקט, וקבע כי על החברה לשלם לאלקטרה-סולל בונה כ-40 מיליון דולר בשל שורת הפרות יסודיות של החוזה שנכרת ביניהן. זאת, בנוסף לסכום של כ-30 מיליון דולר שחולט על-ידי השותפות.
"פרויקט בעל חשיבות לאומית"
פרויקט הקמת תחנת הכוח לאגירה שאובה בגלבוע נחשב לאחר מהפרויקטים הקרדינליים ביותר למשק האנרגיה בישראל, ובתחילת העשור הנוכחי אף הוגדר על-ידי ממשלת ישראל כפרויקט תשתית בעל חשיבות לאומית. בעשורים האחרונים נמצאת צריכת החשמל בישראל בעלייה מתמדת, ושיאי צריכת החשמל נשברים מדי קיץ וחורף. תכליתו העיקרית של הפרויקט לייצור אנרגיה שאובה אשר עלותו מוערכת ביותר משני מיליארד שקל, היא להבטיח כי גם בימים בהם ייאלץ משק החשמל בישראל להתמודד עם ביקושים גבוהים מאוד לחשמל, ניתן יהיה להוסיף לו תוך זמן קצר מאוד - כ-2 דקות בלבד - אנרגיה זמינה של עד כ-300 מגה-ואט, ובכך למנוע כליל את השיבושים בהספקת החשמל בעתות של ביקוש שיא. השותפות, מקימת ומפעילת הפרויקט בשיטת BOT, מנוהלת על-ידי ירון שורק, מנכ"ל אלקטרה בניה ואהוד דנוך, מנכ"ל סולל בונה.
הסכסוך שהתגלע בין אלקטרה-סולל בונה לחברה הקוריאנית גרם לדחיית מועד השלמת העבודות על הפרויקט החשוב והסב לשותפות נזק כלכלי אדיר.
ב-2013 נבחרה החברה הקוריאנית KyungDong Civil Engineering & Construction CO. LTD על-ידי אלקטרה-סולל בונה לשמש כקבלן המנהור בפרויקט. חברה זו הינה חברת בת של חברת התשתיות הגדולה והמובילה בקוריאה הדרומיתץ בנוסף, הוסכם בין אלקטרה-סולל בונה לחברה כי האחרונה תבצע את העבודות ההנדסיות הדרושות לצורך הנחתו ויציקתו של צינור המים שדרכו עוברים המים מהם מופקת האנרגיה השאובה.
הקוריאנים נטשו את הפרויקט
בחודש מרץ 2016, הגישה אלקטרה-סולל בונה באמצעות עוה"ד יוסי לוי ואסף הדני ממשרד יוסי לוי ושות', עורכי דין, את תביעת הבוררות, בטענה כי החברה הקוריאנית אשר נטשה את הפרויקט, הפרה באופן חד צדדי את החוזה. אמנם במשך כשנתיים חפרה החברה הקוריאנית חלק ממנהרות הפרויקט, באורך כולל של כ-7 קילומטר, אולם בשלב מסוים היא החליטה להפסיק את עבודותיה בפרויקט באופן חד צדדי בשל קשיים כלכליים, ועזבה את הפרויקט. זאת, חרף העובדה כי במהלך העבודה על הפרויקט הסכימה אלקטרה-סולל בונה לבוא לקראת החברה הקוריאנית, להפחית מהעבודות אותן התחייבה לבצע ולהקדים את מועדי התשלום.
לטענת אלקטרה-סולל בונה בתביעת הבוררות, נגרמו לה נזקים בסך של כ-59 מיליון דולר בגין התנהלותה של החברה הקוריאנית, שהציגה בפניה ביודעין מצגי שווא ביחס ליכולת שלה לבצע את העבודות עליהן הוסכם. עוד נטען בתביעה, כי קשייה הכלכליים של החברה הקוריאנית כלל אינם נובעים מהתחייבויותיה במסגרת הפרויקט וכי בעקבות נטישתה את הפרויקט נאלצה אלקטרה-סולל בונה לשכור את שירותן של מספר חברות שונות, בעלויות גבוהות באופן ניכר.
החברה הקוריאנית ניסתה למנוע את פתיחת הליך הבוררות באמצעות הגשת בקשות למתן צווים שונים ל- ICC, בית המשפט בישראל ובתי משפט נוספים בחו"ל, אך בקשותיה בעניין נדחו פעם אחר פעם.
הליכי גבייה על פני מדינות רבות
פחות משנתיים לאחר תחילת העבודות, שיגר מנכ"ל החברה הקוריאנית מכתב לאלקטרה-סולל בונה בו ביקש מהאחרונה לקחת לידיה את כל מחויבותיה של החברה בפרויקט. מנכ"ל החברה ציין כי החברה מצויה בקשיים תזרימיים קשים ובעלת חובות משמעותיים, ואף ציין: "אנחנו נמצאים כעת בצומת בין הישרדות למוות עבור החברה".
בהמשך, פנה מנהל הפרויקט מטעם החברה הקוריאנית למנכ"ל אלקטרה-סולל בונה, הצהיר בפניו כי אין ביכולתה של החברה לשלם לקבלני המשנה ששכרה ולעובדיה, וביקש סיוע כספי מהשותפות. מספר ימים לאחר פניה זו, הודיע מנהל הפרויקט על הפסקה זמנית של העבודה בפרויקט, וציין: "זה מעבר לשליטתנו לאור מחסור גדול של מזומנים (והעדר, מ.ב) יכולת לשלם לספקים וקבלני המשנה שלנו".
עוד באותו היום שבו נשלחה הודעת החברה הקוריאנית על הפסקת העבודה הזמנית, השיבה אלקטרה-סולל בונה במכתב לחברה הקוריאנית במסגרתו ציינה כי ההפסקה הזמנית מהווה הפרה יסודית של ההסכם. בין לבין, הסכימה אלקטרה-סולל בונה להקדים את מועד התשלום עליו הוסכם עם החברה הקוריאנית על-מנת לסייע לה בפן התזרימי, אך זאת כאמור לא הועיל.
משלא חודשו העבודות של החברה הקוריאנית, הודיעה אלקטרה-סולל בונה לחברה הקוריאנית כי היא מבטלת את ההסכם עמה. זאת, נוכח ההפרות המהותיות של ההסכם על-ידי החברה לשיטתה, הכוללות, בין היתר, העדר היכולת של החברה להשלים את התחייבויותיה בהסכם בזמן שנקבע; איכות העבודה הירודה שבוצעה על ידה; עצירת העבודות ללא אישור; והעובדה כי על-סמך הצהרותיה שלה, צפויה החברה להיכנס להליכי חדלות פירעון תוך זמן קצר.
מספר ימים לאחר מכן, פשטה החברה את הרגל.
בהחלטתו, ציין הבורר כי העובדות והנסיבות בקשר לעזיבת החברה הקוריאנית את הפרויקט הן פשוטות למדי, וכי קל להסיק מהן שהחברה הקוריאנית אכן נטשה את הפרויקט באופן חד צדדי שלא כדין, ללא כל כוונה לחזור, ותוך ידיעה ברורה כי בכך היא מפרה את ההסכם ונמנעת מביצוע התחייבויותיה. יודגש, כי הבורר מטעם ה-ICC התנהל כ"שופט חוקר", ולפיכך הוא היה אמון בעצמו על גביית העדויות העדים ואיסוף הראיות בתיק.
מכאן, קלה היתה הדרך לבורר לקבוע כי החברה הקוריאנית הפרה את החוזה הפרה יסודית ולכן ביטולו על-ידי אלקטרה-סולל בונה נעשה כדין.
הנזקים
משנקבע כי ביטול ההסכם על-ידי אלקטרה-סולל בונה נעשה כדין, התפנה הבורר לדון בנזקים שנגרמו לה בעקבות הפרותיה של החברה הקוריאנית את ההסכם. "כתוצאה מכך שההסכם בוטל כדין עקב הפרותיה של החברה", ציין הבורר בהחלטתו, "זכאית התובעת לפיצוי בגין כל ההפסדים, הנזקים והעלויות הנוספות שנדרשו על-מנת להשלים את העבודות".
הבורר קיבל את רובן המכריע של הטענות שהעלתה אלקטרה-סולל בונה לגבי גובה הנזקים שנגרמו לה בגין ההפרות האמורות, ופסק כי השותפות הוכיחה כי השותפות זכאית לפיצוי על סך של כ-40 מיליון דולר, בנוסף לערבויות אותן חילטה בטרם נפתח ההליך, על-סך של כ-30 מיליון דולר.
בין היתר, פסק הבורר כי בשל נטישת הפרויקט על-ידי החברה הקוריאנית, נדרשה אלקטרה-סולל בונה לשלם לשלושה קבלני משנה חלופיים עבור ביצוע עבודות המינהור סכום של כ-27 מיליון דולר - סכום אותו היא זכאית לקבל בחזרה מהחברה; וכן כי השותפות זכאית לסכום נוסף של כ-10 מילון דולר עבור עבודות נוספות שהיתה אמורה לבצע החברה, אבל בוצעו בפועל על-ידי קבלן אחר.
עוד קבע הבורר, כי אלקטרה-סולל בונה זכאית לקבל מהחברה כ-4.5 מיליון דולר בגין עלויות עקיפות וישירות בהן נשאה עקב הצורך להחליף את החברה הקוריאנית, וכן כי היא זכאית לקבל כ-10 מיליון שקל בגין עלויות תקורה נוספות בהן נאלצה לשאת, הנובעות בעיקר מכך שחל עיכוב בלוחות הזמנים של הפרויקט והתארכותו.
ראש נזק נוסף בגינו תבעה אלקטרה-סולל בונה נגע לדרישתה לקבל בחזרה מהחברה הקוריאנית את העלות שנדרשה להוציא עקב עזיבתה של האחרונה את הפרויקט לטובת העסקת יועצים הנדסיים ומומחים נוספים, וזאת על-מנת להעריך מה היתה מידת ההתקדמות של הפרויקט לאח עזיבתה של החברה. כפי שעולה מפסק הבורר, הוצאה זו נדרשה על-ידי הגורמים המממנים של הפרויקט ובעליו.
הבורר פסק כי אלקטרה-סולל בונה זכאית לקבל כ-800 אלף דולר עבור ראש נזק זה, וציין: "זה סביר לחלוטין שהבעלים של הפרויקט ומממניו יבקשו דו"ח על הפרויקט וההתקדמות בו מהתובעת, בנסיבות בהן החוזה בוטל... ההוצאות שהוצאו עבור הדו"ח נובעות מביטול ההסכם שנעשה כתוצאה מהפרות יסודיות של החברה הקוריאנית. לפיכך, עלויות אלה אמורות להיות מכוסות על-ידה".
בנוסף, תבעה אלקטרה-סולל בונה את החברה בגין חציבת יתר שהאחרונה ביצעה כשעוד עבדה בפרויקט. בהקשר זה פסק הבורר כי "ברור שחציבת היתר נגרמה עקב פיצוץ לקוי שביצעה החברה הקוריאנית, וכי החברה הייתה אחראית למלא מחדש את האזור שפוצץ שלא לצורך על חשבונה בלבד", ופסק לטובת השותפות סכום של כ-18 מיליון שקלים.
בנוגע לעיכובים בלוחות הזמנים שהתרחשו בטרם בוטל ההסכם, קבע הבורר כי בהסכם בין אלקטרה-סולל בונה לחברה הקוריאנית הוגדר פיצוי מוסכם על סך של כ-5 מיליון אירו, ולכן החליט כי הסכום לו זכאית השותפות נמוך במעט מזה הנתבע על-ידה. על כך כתב הבורר בהחלטתו: "מנקודת מבטי, הצדדים הגיעו להסכם במסגרתו הסכימו על פיצויים מוסכמים וסבירים לפיצוי בגין עיכוב בביצוע העבודות. לו לא היה מבוטל ההסכם, הפיצויים המוסכמים האלה היו הסעד היחידי בגין העיכוב. לטעמי, הפיצויים המסוכמים עליהם הסכימו הצדדים נותרו השיטה הראויה והיחידה באמצעותה ניתן לפצות את התובעת בגין העיכוב בביצוע העבודות קודם לביטול ההסכם. לפיכך, אני מוצא כי התובעת לא זכאית לקבל פיצוי נוסף בעבור התקופה שקדמה לביטולו של החוזה".
החלטת הבורר הנה החלטה חלוטה, כלומר שלא ניתן לערער עליה. על מנת ליתן תוקף של פסק דין לפסק הבורר, צפויה אלקטרה-סולל בונה לפנות לבית המשפט בישראל ובית המשפט בדרום קוריאה ולבקש את אישורו של פסק הבורר. לאחרונה, חזרה החברה הקוריאנית לתפקד מבחינה סולבנטית. הליכי הגבייה מהחברה צפויים להתפרש על פני מדינות רבות בעולם, אך בעיקר בדרום קוריאה.
הפרויקט הראשון בישראל לייצור אנרגיה באמצעות אגירה שאובה
הפרויקט להקמת תחנת הכוח מעלה גלבוע, תחנת כוח הפועלת בשיטת אנרגיה שאובה, הוא הפרויקט הראשון בישראל לייצור אנרגיה באמצעות אגירה שאובה. אנרגיה שאובה היא אנרגיה היכולה להאגר לעת מצוא, והיא נוצרת באמצעות ניצול האנרגיה המופקת כתוצאה משאיבת מים ממאגר עליון למאגר תחתון (אנרגיה הידרואלקטרית).
תחנת הכוח משמשת כמתקן לאגירת אנרגיה המיוצרת באופן נקי וללא זיהום. תחנת הכוח בגלבוע מסתמכת על ייצור החשמל העודף של תחנות כוח אחרות בישראל בשעות שפל, ותכליתה העיקרית היא לאפשר יכולת ייצור חשמל נוספת בשעות ביקוש שיא - היא אמורה להיות מסוגלת להזרים לרשת החשמל בישראל 300 מגה-וואט בתוך פחות משתי דקות.
השותפות "אלקטרה-סולל בונה אגירה שאובה גלבוע" נבחרה לשמש כמקימת הפרויקט המוקם בשיטת "BOT" (שיטה במסגרתה גוף פרטי מקבל זיכיון לזמן מוגבל מגוף ציבורי על-מנת לממן, לתכנן, לבנות ולהפעיל מתקן ציבורי) וקיבלה זיכיון לכך ל-20 שנה.
עלות הפרויקט נאמדת על למעלה משני מיליארד שקל, והיא ממומנת בעיקר על-ידי אלקטרה ושיכון ובינוי, וכן על-ידי בנק לאומי וחברת הביטוח הראל, מגדל וכלל.
הקמת הפרויקט כוללת תכנון, מימון, בנייה ותפעול של תחנת הכוח, וכן חפירת מנהרות ופירים, הקמתו ויציקתו של צינור בטון, ביצוע עבודות עפר, חיבור והתקנה של טורבינות וגנרטורים, הקמת מאגרי מים, עבודות חשמל ועבודות הנדסיות נוספות.
תחנת הכוח מורכבת מטורבינה-משאבה, מנוע-גנראטור ושני מאגרי מים, עליון ותחתון, המחוברים ביניהם באמצעות צינור לחץ. בעת הצורך, כלומר בזמן של ביקוש שיא לחשמל, מוזרמים מים מהמאגר העליון למאגר התחתון בעזרת כח הכבידה, כאשר המתקן מנצל למעשה את אנרגיית התנועה של המים הזורמים לשם סיבוב טורבינה, המפעילה, בתורה, גנרטור לייצור חשמל.
במהלך הקמת הפרויקט נהרגו שלושה פועלי בניין בשלוש תאונות שונות, האחרונה שבהן ביולי האחרון, אז קרס מנוף לתוך אחת המנהרות באתר הבניה וגרם גם לפציעתם של 9 פועלים נוספים שנלכדו בתוך המנהרה וחולצו ממנה כעבור מספר שעות באמצעות פינוי מוסק.
בוררות ב-ICC זו אופציה מועדפת בעבור חברות ישראליות
לשכת המסחר הבינלאומית, ה-ICC) International Chamber of Commerce), היא ארגון עסקים רחב היקף בעל שלוחות בלמעלה מ-150 מדינות. אחד מענפי פעילויותיו העיקרייים של ה-ICC הוא יישוב סכסוכים עסקיים במישור הבינלאומי, וזאת באמצעות בית הדין לבוררות של הלשכה.
הליכי בוררות בינלאומיים הם הליכים מקובלים ומוכרים במקרים של הקמת פרוייקטי תשתית, בהם מעורבות כמעט תמיד גם חברות בינלאומיות. בוררות ב-ICC נחשבת בשנים האחרונים לאופציה מועדפת בעבור חברות ישראליות המעורבות בפרויקטים בינלאומיים, בעיקר בשל קשיחותם של לוחות הזמנים וכללי הפרוצדורה השונים, עניין התורם רבות לייעול ההליך והגדרה ברורה של גדרי המחלוקות בין הצדדים המתדיינים. לראייה, ההכרעה בתביעת הענק שהגישה אלקטרה-סולל בונה התקבלה כשנתיים וחצי בלבד לאחר שהוגשה ולאחר שהחברה הקוריאנית ניסתה למנוע את בירורה מספר פעמים.