בזמן שבאירופה בתחנות הרכבת הגדולות יש מרכזים מסחריים, מסעדות, חנויות, משרדים ואפילו בתי מלון, אצלנו בישראל יש בקושי מזנון עם עגלה וכריכים בניילון נצמד.
לפני ארבע שנים חתמה המדינה על הסכם נדל"ן עם הרכבת, שלמעשה מפשיר קרקעות בשווי של קרוב ל-10 מיליארד שקל. ההסכם הזה הוגדר כ"בוננזה", והרכבת פתחה חברת בת שתעסוק בפיתוח הנדל"ן. בתחנת מודיעין למשל, היה אמור לקום מרכז ענק שישמש לתעסוקה, מסחר, מלונאות ואפילו 125 יחידות דיור. הפרויקט היה אמור להיות כבר מזמן בשלבי ההקמה אבל אפילו מכרז עוד לא פורסם.
למה זה נתקע? הצמד הידוע: סחבת ובירוקרטיה. לחברה הבת של הרכבת לקח שנתיים למנות דירקטורים ועוד שלוש שנים להתחיל לפעול. המשמעות של המצב נוגעת לכיס של כולנו. שטחי מסחר מניבים היו מעשירים את קופת הרכבת - ואז המדינה הייתה יכולה להעביר לה פחות כסף מהקופה הציבורית של כולנו, שלא לדבר על זה שהעובדים היו מרוויחים עוד מרכזי תעסוקה בפריפריה.