מעצר, אילוסטרציה \ צילום: שאטרסטוק
בית המשפט העליון מעביר מסר ברור לאלה הסבורים כי יוכלו לחמוק מעונש על הפצת סרטונים אינטימיים של אחרים ברשתות החברתיות ובאפליקציות: הטיל שנת מאסר בפועל על צעיר שהפיץ סרטונים אינטימיים של צעירה בין חבריו.
בכך, קיבל בית המשפט העליון את ערעור המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה בעניינו של אסף דנן, אשר הורשע בביצוע עבירות של הטרדה מינית ע"י פרסום משפיל וסחיטה באיומים, והשית עליו עונש מאסר בפועל של 12 חודשים, במקום 6 חודשי עבודות שירות שהוטלו עליו ע"י ביהמ"ש המחוזי. ביהמ"ש ציין בפסק דינו, כי זהו המקרה הראשון שבו נדרש בית המשפט העליון לדון בעונש הראוי בגין עבירה לפי "חוק הסרטונים".
על פי עובדות כתב האישום המתוקן, דנן, בן 18 בעת ביצוע העבירות, אשר הכיר את המתלוננת, בת 15, ברשת החברתית "אינסטגרם", סחט אותה יחד עם חברו באיומים ותוך הצגת מצג שווא השיג את "הסכמתה" לצילומה במהלך קיום יחסי מין. דנן ניצל את המתלוננת, השפיל אותה תוך כדי המעשים, לעג לה, כאשר ברור שכבר בשלב זה תכנן להפיץ את הסרטונים לחבריו. מיד לאחר מכן, שלח דנן לחבריו 3 סרטונים שצילם.
דנן הודה והורשע בביצוע עבירות של סחיטה באיומים והטרדה מינית ע"י פרסום משפיל לפי החוק למניעת הטרדה מינית, ובעקבות זאת הוטלו עליו בביהמ"ש המחוזי בירושלים שישה חודשי מאסר בעבודות שירות, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת בסך של 12,000 שקל.
"היד הקלה על המקלדת"
המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה ערערה על גזר הדין לעליון. באמצעות עו"ד עודד ציון מהמחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה ביקשה המדינה להחמיר בעונשו של דנן ולהשית עליו עונש ראוי וממשי מאחורי סורג ובריח; וזאת, בין היתר, על מנת להוקיע את הסחיטה ואת פירותיה והן את הפצת הסרטונים ולהילחם בתופעה המתפשטת של הפצת תצלומים, סרטים והקלטות בעלי אופי מיני.
בית המשפט העליון קיבל את עמדת הפרקליטות והשית על הנאשם עונש מאסר בפועל של 12 חודשים.
השופט עוזי פוגלמן ציין בפסק דינו, כי "ההכרה הציבורית בפסול הגלום בתופעה באה לידי ביטוי, בין היתר, בקביעת העבירה החדשה יחסית של הטרדה מינית ע"י פרסום משפיל... ("חוק הסרטונים"). מדובר בשדה לא חרוש - וזהו המקרה הראשון שבו נדרש בית משפט זה לעונש הראוי בגינה. חשיבותו של התיקון נעוצה בכך שהפצת פרסום משפיל אינה נתפסת רק כפגיעה בפרטיותו של מאן דהוא, אלא חמור מכך - כהטרדה מינית. כל הטרדה מינית מבזה את אנושיותו של אדם ושוללת את האוטונומיה שלו ואת שליטתו בגופו. כך גם, ואף ביתר שאת, בהפצת תיעוד מבזה או משפיל המתמקד במיניות של אדם. המתועדת, מוצגת בתור אובייקט מיני להנאת הצופים והשומעים. היא נחשפת לעיני כל, פשוטו כמשמעו, בלי שביקשו את הסכמתה".
בנוסף, עמד בית המשפט העליון בפסק דינו על "היד הקלה על המקלדת", בהתייחס לקלות בהפצת הסרטונים לאור הקדמה הטכנולוגית והקושי להסירם מהרשת ברגע שהופצו.