גלעד ארדן / צילום: תמר מצפי
1. החלטת הממשלה היום על קיצוץ רוחבי במשרדי הממשלה בהיקף של 22 מיליארד שקל כדי לממן בעיקר את ההסכם עם המשטרה, השב"ס, השב"כ והמוסד, איננה ולא יכולה להיות הפקרות תקציבית נקודתית. בסופו של דבר הממשלה החליטה על הוצאה כלשהי והצביעה והחליטה על מקור המימון: קיצוץ רוחבי. גם לא צריך להתרשם יתר על המידה מהצעקות הרמות של חלק מהשרים שהתלוננו על הקיצוץ במשרדיהם, כאילו מדובר בקיצוץ אכזרי של שירותים חברתיים. זו הצגה לתקשורת, כי בסופו של דבר בכל משרד יש מספיק שומנים תקציביים כדי לספוג את הקיצוץ הדי מינורי, בלי לפגוע בשירותים לאזרח, בין אם זה בבריאות או רווחה או כל תחום שירות אחר.
2. הבעיה, אם כן, היא לא בצעד הנקודתי הזה, אלא במגמה היותר רחבה ורבת השנים. וזו המגמה הברורה של הפקרות השכר בסקטור הציבורי, דווקא בשכבות היותר עליונות שלו: כלומר, באלו שכבר מרוויחים הרבה יותר מהממוצע בסקטור הציבורי ובוודאי מהממוצע בסקטור הפרטי. שימו לב לנתונים הבאים, מתוך הדוח האחרון של הממונה על השכר במגזר הציבור לשנת 2016: מספר המועסקים והוצאות השכר במגזר הציבורי, נקבע שם, עלה בעשור האחרון ב-22% - שיעור גבוה יותר מקצב גידול האוכלוסייה באותם שנים. כמו כן, השכר הממוצע של עובדי המדינה עלה בעשור האחרון בכ-20% ואילו השכר הממוצע במגזר העסקי עלה ב-6% בלבד, במחירים קבועים. הדוח שואל בעצמו את השאלה המתבקשת: האם יש תמורה לגידול הממושך בתשומות המגזר הציבורי? והתשובה לכך צריכה להינתן על-ידי כל אזרח ואזרח. צריך להיות גם הוגן: יש שיפור בשירותים שניתנים לאזרח, אבל ספק אם זו התמורה הראויה לגידול המשמעותי במספר העובדים והשכר הממוצע. כך שהתשובה, בסיכומו של דבר, היא שאין תמורה מלאה.
ההסכם עם השוטרים הוא בסך הכל עוד הסכם שכר שמשקף את מגמת הסכמי השכר בסקטור הציבורי בעשור האחרון. נכנעים לכל קבוצת לחץ, בין אם זה שופטים בפרט ומערכת המשפט בכלל ובין אם זה שוטרים וסוהרים. מי שסובל מכך הם בעיקר עובדי הדרג הנמוך בסקטור הציבורי ששכרם נמוך מאוד - למשל, עובדים סוציאליים. עוד לפני העשור הנוכחי נחתמו הסכמי שכר והסכמי פנסיה תקציבית המתורגמים לעול מיותר של עשרות מיליארדי שקלים מדי שנה. עם השנים פרחה להם שיטת ההצמדות. השופטים קיבלו הסכמי שכר חריג? גם בכירי המשטרה והשב"ס צמודים אלה. וכמובן, מנגנון שמצמיד את השכר שכר הממוצע במשק ולא למדד, שמנפח את השכר אוטומטית. בסופו של דבר נוצר מנגנון של טייס אוטומטי לחלק מעובדי השכר הציבורי, שמקפיץ את שכרם ב-3%-5% מדי שנה, יתהפך העולם, גם במקרה של מדדים אפסיים.
3. ה"פטנט" הידוע עבד גם אצל השוטרים: אם להוא מותר ולהוא מגיע, אז גם לי מגיע וגם לי מותר. הדבר העצוב בכל הסיפור הזה הוא שהכול עבר באישור חותמות גומי (בין היתר של האוצר עצמו שמלונן על כך), כי לכולם היה אינטרס מובהק שזה יעבור. הגילדות תמיד דואגות לעצמן ולרווחתן, בטיעונים מטיעונים שונים, חלקם מגוחכים וחלקם רציניים לכאורה, כמו תחרות עם השוק הפרטי וכדומה. התוצאה מעוותת: רמת שכר הבכירים בסקטור הציבורי התנתקה מכל היגיון, וגרוע מכך, היא תוסיף להתנתק "בזכות" אותם מנגנוני ותק והצמדה. הניפוח של השכר, במיוחד של העשירונים העליונים בסקטור הציבורי, הוא רק קצה הקרחון. שאר הקרחון הוא כפי שהסברתי בעבר - מה שקורה לשכר הזה עם היציאה לפנסיה. הכוונה היא לזכאי הפנסיה התקציבית במערכת המשפט ובמערכות הביטחון. כיוון שהשכר התנפח, גם הפנסיה התקציבית הנגזרת מהשכר מנופחת. במערכת המשפט זה עוד יותר קיצוני: בעוד שבסקטור הציבורי אפשר לצבור עד 70% מהשכר האחרון לפנסיה תקציבית, אצל השופטים הוותיקים, למשל, אפשר לצבור 100% מהשכר. כלומר, אם אתה פורש עם שכר אחרון של 60 אלף שקל ברוטו בחודש, זה מה שתקבל גם בפנסיה. המשמעות היא חבילות פנסיה תקציבית כוללות של 10-15-20 מיליון שקל לכל בכיר, תלוי בגיל הפרישה שלו. את הניפוח הזה, כמובן, כולנו משלמים ונשלם עוד עשרות שנים: לא רק כעול תקציבי, אלא גם בחוסר היעילות של המערכת הציבורית.
4. נתוני השכר הממוצעים ושיעור עליית השכר תוך שנה (נכון ל-2016) מדברים בעד עצמם, למרות שמדובר בממוצעים: בשירותי הביטחון (כנראה שב"כ ומוסד) עומד השכר הממוצע על 21,134 שקל ברוטו, עלייה ריאלית של 4.4%; במשטרה עומד השכר הממוצע על 16,514 שקל ברוטו, עלייה ריאלית של 4.4%; בשירות בתי הסוהר עומד השכר הממוצע על 14,646 שקל לחודש, עלייה ריאלית של 8.2% ודווקא בצה"ל השכר הממוצע עומד על 14,150 שקל לחודש, עלייה ריאלית של 6.7%. והנה, לפחות מבחינת הממוצעים, דווקא צה"ל נמצא בתחתית רשימת השכר.
היה אפשר בהחלט לנסות לערער על החלטת בתי המשפט לעבודה בנושא השוטרים על הצמדה לעניין "היעדר קביעות וביטחון תעסוקתי" אצל משרתי מערכת הביטחון ולא רק בטענה שיש הבדל מהותי בין הצבא לשאר זרועות הביטחון מהבחינה הזו. יש עוד נקודה מהותית שהייתה צריכה לבוא בחשבון: הצבא, לפחות מבחינת מספר אנשי הקבע, התייעל. בשיאו הגיעו מספר משרתי הקבע לכ-44-45 אלף ועל-פי הערכות הוא ירד לסביבות ה-40 אלף ואף פחות. כלומר, התייעלות הייתה במספר המשרתים. איזו התייעלות היתה בדיוק במשטרה ובשירות בתי הסוהר? לא הייתה, רק היצמדות לתוספות השכר בגין היעדר קביעות וביטחון תעסוקתי, למרות שקביעות וביטחון יש ויש.