מיכל הלפרין / צילום: איל יצהר
כפי שנחשף אמש ב"גלובס", הצוות המשותף של רשות ההגבלים העסקיים ורשות ניירות ערך להגברת התחרות בברוקראז', שירותי מסחר בני"ע, פרסם היום (ב') את המלצותיו לשיפור התחרות ולהסרת חסמים בשוק. לדברי, יו"ר רשות ניירות ערך, ענת גואטה, "ההתפתחויות הטכנולוגיות בתחום זה מייצרות דרכים ופתרונות חדשים להנגיש, להוזיל ולייעל שירותים אלו, ואנו פועלים ליצירת התשתית הרגולטורית הנדרשת להטמעתם", כשהממונה על ההגבלים העסקיים, עו"ד מיכל הלפרין, ציינה כי "הרשות מרכזת את מאמציה ביצירת אפשרויות ללקוחות לצרוך שירותים בנקאיים שלא באמצעות הבנקים בהם הם מנהלים את חשבון העו"ש שלהם ולאפשר גישה נוחה של הלקוחות לכלל הגופים המספקים שירותים אלו, לרבות גופים חוץ בנקאיים".
מה עולה מבדיקת הרשויות? בדוח שפרסמו היום, ושאת עיקריו חשפנו אתמול ב"גלובס", מצוין כי ישנה דומיננטיות רבה של הבנקים בקרב לקוחות המסחר בני"ע הקמעונאים, כאשר כ-97% מלקוחות שירותי המסחר הפרטיים נמצאים בבנקים - הגם שאלה גובים מלקוחותיהם מחירים יקרים בהרבה מאלה שנגבים בחלופה שאצל בתי ההשקעות. מציאות זו נלווית לעוד מגמה שזיהו עושי הבדיקה בשוק ההון, ושלפיה "חלקם של החש"בים במסחר בכללו (לקוחות קמעונאיים ולקוחות מוסדיים) יורד בהתמדה מאז שנת 2009, עד כי עמד בשנת 2017 על כ-24% מסך המסחר במניות".
כמו כן, הם מבהירים, "הפערים בעמלות תלויים בהיקף התיק - כאשר ככל שהתיק גדול יותר, הפער מתרחב לטובת לקוחות החש"בים, היות ודמי הניהול שהם גובים הינו סכום קבוע ולא אחוז משווי התיק; בהיקף הפעילות - כאשר ככל שמתבצע מסחר רב יותר כך הפער מתרחב לטובת לקוחות החש"בים, שאצלם העמלה בכל פעולה לרוב נמוכה יותר; ובאופי הפעילות - כאשר ככל שהמסחר מתבצע בעיקר באמצעות קרנות נאמנות, שעבורן לא נגבות עמלות קנייה ומכירה בבנקים ובחש"בים, כך מצטמצם הפער".
עוד היבט, שידוע לפעילי השוק אך בכל זאת מעניין מאוד כשרואים אותו בבירור במסמכי הרשויות, הינו ששוק הברוקראז' הקמעונאי גם מתאפיין ב"פערים גדולים בין עמלות הבורסה לעמלות שמשלם המשקיע הסופי (והיעדר רגישות של העמלות הסופיות לשינויים בעמלות הבורסה). כך למשל, עמלת הבנקים הממוצעת גבוהה פי 100 לערך מעמלת הבורסה. גם כאשר בוטלה עמלת המינימום בבורסה, השינוי לא התגלגל אל צרכן הקצה". עם זאת, עמלת הבורסה הינה רק רכיב אחד מתוך סך העלויות שיש לחברי הבורסה בגין מתן השירות וסביר שישנם פערים כתוצאה מעלויות נוספות", כשאנשי רשות ההגבלים העסקיים ורשות ני"ע אומרים לצד זאת כי "עם זאת, העובדה שאין הפרדה של דמי הניהול בין המרכיבים השונים בשירות אינה מאפשרת לבחון פערים אלה".
בכל אופן, חברי צוות הבדיקה הבין-רשויות מצאו כי ישנן שלוש קבוצות חסמים: "תפיסת הביטחון, שלפיה החש"בים נתפסים על ידי הלקוחות הקמעונאיים כגופים פחות בטוחים מהבנקים; סל השירותים הבנקאי, הבנק מעניק ללקוחותיו מגוון שירותים רחב נוסף על שירותי הברוקראז', ובראשם ניהול חשבון העו"ש; הבדלים בשירות, כשהבנקים גם מספקים שירותי ייעוץ "אובייקטיבי"; מגבלות מעבר ופתיחת חשבון, כולל קשיים טכניים לביצעו העברת חשבון ני"ע; שימור לקוחות, בין היתר דרך בידול משמעותי בעמלות הפרטניות; וחוסר מידע וקושי בהשוואת מחירים, דבר אשר מקשה על לקוחות לדעת עד כמה פערי התמחור חריפים.
על כן, וכפי שנחשף אמש לראשונה ב"גלובס", רשות ניירות ערך ורשות ההגבלים העסקיים מציעות יחדיו שורה של המלצות, על מנת לטפל בחסמים האמורים לעיל. במה מדובר? הרשויות ממליצות היום על יצירת קרן חוצת שוק שתבטיח ללקוח הפסדים מרשלנות ורמאויות (סכמת פיצויים ללקוחות), על כך שהעברת חשבון למנהל חדש תבוצע על ידי הגוף המנהל הקולט, על השלמת הרגולציה של רשות ני"ע בנושא ה"ברוקר דילר", כמו גם על יצירת האפשרות לביצוע תשלומים מתוך חשבון ניירות הערך. בנוסף, הרשויות ממליצות היום כי תתאפשר האפשרות ל פתיחת חשבון ניירות ערך באופן מקוון, וזאת לצד שיפור הליך העברת החשבון, שלא באמצעות הליך זיהוי 'פנים מול פנים', והצפת מידע שישמש שירותי השוואת מחירים נגישים וזמינים. כל זאת, לצד יצירת מנגנונים והוראות אשר יביאו ל מניעת לחץ לא הוגן על הלקוחות במסגרת הליך שימור הלקוחות אצל מנהלי חשבון קיימים.
המחירים של החש"בים נמוכים משמעותית
במסגרת הבדיקה נסקר שוק הברוקראז' בישראל, בדגש על תחום שירותי המסחר ללקוחות קמעונאיים. "בישראל קיימים שלושה סוגים של נותני שירותי ברוקראז': בנקים, חש"בים וברוקרים עצמאיים שאינם חברי בורסה. השניים הראשונים נותנים שירותי מסחר ללקוחות קמעונאיים, והבנקים מנהלים את מרבית החשבונות בפלח שוק זה", אומרים עורכי הבדיקה, נציגת רשות ני"ע בצוות, הכלכלנית הראשית של הרשות, ד"ר גתית גור-גרשגורן, ונציגי רשות ההגבלים העסקיים, ראש צוות המחלקה הכלכלית, עומר ברנדר, וסגן מנהל מחלקת שווקים, עו"ד אלעד מקדסי.
במסגרת זו הם מצאו כי "לאחר נטרול הלקוחות בעלי מחזור המסחר הגבוה מ-10 מיליון שקל בשנה, מחזורי המסחר של לקוחות החש"בים בתיקים בעלי שווי של עד מיליון שקל גבוהים מאלה של הבנקים", כאשר הם גילו עוד כי "המחירים של החש"בים נמוכים משמעותית מאלו של הבנקים בכל קבוצות שווי התיק, גם כאשר משווים אותם למחירים שגובים הבנקים בערוץ ישיר", תוך שהוסיפו כי "מצאנו כי המחירים שגובים הבנקים הקטנים נמוכים יותר מהמחירים הנגבים בחמש הקבוצות הבנקאיות הגדולות, אך עדיין גבוהים מאלו הנגבים על ידי חש"בים".
אנשי שתי רשויות הרגולציה הסבירו בהקשר זה כי "מכיוון שמחזורי המסחר הממוצעים בחש"בים גבוהים יותר מאלו שבבנקים, וידאנו כי המחירים הממוצעים המופיעים כאן מייצגים את המחירים שישלמו גם לקוחות בעלי נפח פעילות קטן, וזהו אכן המצב. בבנקים, לעומת זאת, מחירי המחירון גבוהים בהרבה מהמחירים הממוצעים, מה שמעלה את הסבירות לכך שלקוחות בעלי היקפי פעילות נמוכים, או לקוחות שאינם מתמקחים, משלמים מחירים גבוהים יותר מאלו המוצגים כאן, ואילו לקוחות פעילים או מתוחכמים יכולים ליהנות ממחירים נמוכים יותר". על כך הם הוסיפו כי "המחיר בבנקים יורד בצורה משמעותית ככל שהתיק גדל, בעוד המחיר שגובים החש"בים כמעט שאינו משתנה".
עוד עולה מהנתונים שעובדו על ידי אנשי רשות ההגבלים העסקיים ורשות ניירות ערך כי למעלה מרבע מתיקי ניירות הערך בבנקים הינם של לקוחות בעלי שווי תיק הנמוך מ- 25 אלף שקלים, שגם "נהנים ממחירים נמוכים לעומת לקוחות בעלי שווי תיק גבוה יותר". מדוע? כנראה משום שמדובר בכך שתיקים כה קטנים הם של סוחרי יום וסחרי אלגו סוגרים פוזיציות, כשבדוח הבדיקה מעריכים כי מדובר כנראה בכך ש"סוחרים גדולים רבים מוכרים בסוף יום המסחר את מרבית או כל ניירות הערך שברשותם". זה מלמד כי כנראה מדובר בלקוחות שאינם לקוחות קמעונאיים "רגילים".
ועדיין, הציבור לא מצביע ברגליים
ואולם, כפי שידוע זה שנים וכפי שחשדו אנשי הרשויות, הפערים הגבוהים במחירים בין המערכת הבנקאית למערכת של בתי ההשקעות, לא מביאה לקוחות שירותי מסחר פרטיים להצביע ברגליים. כך, בדוח הבדיקה מצוין כי " על אף פערי המחיר, החש"בים אינם מצליחים לתפוס נתח שוק משמעותי בקרב לקוחות קמעונאיים" כש"רק כ-2.8% מהלקוחות הקמעונאיים מחזיקים חשבון בחש"ב". הם מציינים בהקשר זה כי "נתחי השוק של הבנקים נראים דומים לאלו של הבנקים בפיקדונות לציבור", כש"הבנק הבינלאומי ובנק הפועלים הם בעלי נתח שוק גבוה יותר בניהול חשבונות ניירות ערך מאשר בפיקדונות הציבור בפער של כ- 500 נקודות אחוז, על חשבון נתחי השוק של בנק לאומי ובנק מזרחי".
על פניו נראה כי מדובר במציאות שמנוגדת לאינטרס של הלקוחות. ואולם, גם הבודקים מעלים שמדובר במציאות מורכבת. "פערי המחירים המשמעותיים בין הבנקים לחש"בים עשויים להעיד שהבנקים מצליחים לגבות מלקוחותיהם פרמיה הנובעת מחוסר תחרות. ואולם, עשויים להיות לכך גם הסברים אחרים, כגון בידול בשירות שמעניקים הבנקים לעומת החש"בים, שירותים שכרוכים בעלויות משמעותיות לבנקים".
במה מדובר? בהבדלים בשירות בין הבנקים לחש"בים, כשהבנקים מספקים ללקוחות שירות הכולל יועץ השקעות ואת מערך התמיכה הכולל של הבנק, הכולל סניפים, מוקדי שירות לקוחות ואתר אינטרנט, ובעלויות הרגולציה הגבוהות יותר שמושתות על הבנקים. כמו כן, הפערים מוסברים, כנראה, באופן חלקי בכך שייתכן שהחש"בים מוכרים שירותי מסחר במחירי הפסד ("loss leader"), כטענת גורם בנקאי ששוחח עם צוות הבדיקה של שתי הרשויות הרגולטוריות.