אריה דרעי / צילום: תמר מצפי
חקירה פלילית של נבחר ציבור שנמשכת הרבה יותר מדי זמן, שר בכיר ובעל השפעה עצומה שהורשע בשוחד בקדנציה הקודמת של במשרד וחזר לכאורה "למקום הפשע", ממשלה שמתפקדת כרגיל כשמעל שלושה חברים בכירים בה מרחפת עננת חשדות, חברה ישראלית שמקבלת די בשוויון נפש את העובדה שכמה מנבחרי הציבור שלה חשודים בשחיתות ולא באה עמם חשבון - כל כך הרבה חוליים של המערכת הפוליטית, אך גם של מערכת אכיפת החוק בארץ, באים לביטוי בפרשה השנייה שבה מעורב שר הפנים, אריה מכלוף דרעי.
השורה התחתונה מבחינתו של דרעי היא מורכבת. רבע הכוס המלאה מבחינתו היא שהחשד כי קיבל שוחד מאנשי עסקים בין היתר בכסות של תרומות לעמותות שבראשן עומדת אשתו - ירד. אבל דרעי בוודאי שלא יכול לשמוח. יתר פרטי החקירה מלאים בראיות שלעמדת המשטרה צריכות להביא להעמדתו לדין בגין עבירות חמורות, שאת חלקן הוא ביצע לפי החשד בעת שכבר כיהן כשר הפנים. אם וכאשר יועמד דרעי לדין ויורשע, והיום הזה עודנו רחוק וטספק אם יגיע, הרשעתו הקודמת תילקח בחשבון לרעתו בבוא בית המשפט לגזור את עונשו.
מינויו של דרעי היה צריך להיפסל?
המקרה של אריה דרעי מדגים, לכאורה, בצורה החדה ביותר את המתח שבין זכות הציבור לבחור את נציגיו בכנסת ובממשלה, לבין האינטרס הציבורי הנוסף - שעבריינים לא ישמשו בתפקידים ציבוריים, ובעיקר שנבחרי ציבור לא ינצלו את כוח השררה לרעה.
כשמונה דרעי בשנית לשר הפנים, בממשלה הנוכחית, הגישה התנועה לאיכות השלטון עתירה לבג"ץ נגד המינוי. התנועה טענה כי דרעי לא יכול לחזור לכהן כשר בישראל לאחר שהורשע בשחיתות בעבר במסגרת תפקידו. ב-8 במאי 2016 פסק בג"ץ ברוב של שני שופטים מול אחד, כי אין עילה לפסול את מינויו לתפקיד שר הפנים. רק השופט ניל הנדל, בדעת המיעוט, טען כי צריך לבטל את המינוי של דרעי. הנדל ציין כי עוצמת "היעדר הסבירות" רבה מאוד, במיוחד לאור הפגיעה הקשה בטוהר המידות, ולכן לו הייתה מתקבלת דעתו - מינויו של דרעי היה נפסל. לאור המלצות המשטרה היום, יכול להיות ששופטי הרוב מצטערים על ההחלטה.
להבדיל מבנימין נתניהו, שלפי המצב המשפטי הקיים יוכל להמשיך לשמש כראש ממשלה גם אם יועמד לדין, דרעי במקרה כזה יאלץ לפרוש מהממשלה.
למרבה האירוניה, ההלכה המרכזית של בית המשפט העליון העוסקת בכשרות מינוי שרים שנגועים בפלילים התקבלה בעניינם של דרעי ושל חברו, סגן השר לשעבר רפאל פנחסי. פנחסי הועמד לדין ב-1993 על ידי היועץ המשפטי לממשלה דאז, יוסף חריש, ואולם הכנסת הקשתה על הסרת חסינותו. בסופו של דבר פסק בג"ץ - בפסק דין שזכה לשם "הלכת דרעי ופנחסי" - כי מי שהוגש נגדו כתב אישום אינו יכול להמשיך לכהן כחבר בממשלה, שר או סגן שר, וחייב את ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל להעביר את פנחסי מכהונתו.
הפוליטיקאי המבטיח בסביבה (לשעבר)
עד הסתבכותו הפלילית הראשונה היה אריה דרעי הפוליטיקאי המבטיח ביותר בסביבה. דרעי שם על המפה את מצוקתם של החרדים הספרדים, הוא הקים תנועה לתפארת שהחזירה עטרה ליושנה והביאה כספים רבים למערכת החינוך החרדית. אבל ב-17 במרץ 1999 כל זה נגמר. שופטי בית המשפט המחוזי בירושלים הרשיעו את דרעי בעבירת שוחד אחת, שלוש עבירות מרמה והפרת אמונים וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. בהמשך נגזרו על דרעי ארבע שנות מאסר וקנס של 250 אלף שקלים.
בפסק הדין כתבו השופטים, כי "קשה היא תמונת השוחד שנתגלתה בראיות ותוארה בהכרעת הדין. אין מדובר בכישלון בודד של צעיר שעתה זה נחשף למנעמי השלטון, אלא במי שהתמיד באורח חיים המיוסד על אדני שוחד. לקיחת השוחד השתרעה על פני כל חמש השנים שבהן מילא דרעי תפקידים ממלכתיים".
דרעי נכנס לכלא, ריצה את עונשו וחזר לתפקידו הקודם. דרעי הוא עדיין חשוד. לדרעי עדיין שמורה חזקת החפות. יש לקוות בשבילו, בשביל המערכת הפוליטית והציבור בכלל שהפרקליטות תדחה את המלצות המשטרה. שהיועמ"ש יגיע למסקנה שדרעי לא עבר שוב על החוק. הסיכויים לכך שכל ההמלצות ידחו אינם גבוהים. אם הן לא יידחו, נאלץ לראות שר בממשלת ישראל, חוזר לסיבוב שני בבית הסוהר. ואזי, הקלון כבר לא יהיה שייך רק לדרעי. זה יהיה הקלון של הציבוריות הישראלית כולה.