דור חדש, הגדרות חדשות / צילום: Shutterstock
לפני עשור, כשהתחלנו לדבר על הדורות החדשים ועל השינוי באופן שהם תופסים את עולם העבודה, היו מבני הדור הוותיק שאמרו, "זה יעבור להם כשיגיעו הילדים, המשכנתה, הבגרות". נראה אותם אז, אמרנו, מעדיפים גמישות על משרה יציבה בארגון גדול. בינתיים, הפך דור המילניום, הכולל את מי שנולד בשנים 1981-2000, לכוח העבודה הגדול ביותר בארה"ב. אחד מתוך שלושה עובדים הוא בן הדור הזה, והנה אנחנו מגלים שהוא מתעקש על כך ששוק העבודה צריך להשתנות. היום כבר יש לו הכוח לעמוד על שלו.
בסקר דור המילניום 2018 של Udemy, פלטפורמת למידה ברשת, מגדירים את דור המילניאלס דור שלומד לעבוד ועובד כדי ללמוד. הוא מבקש שנשקיע בו, נעזור לו להשאיר את היכולות שלו מעודכנות וניתן לו גמישות, ובתמורה הוא יתמודד עבורנו עם השינויים הטכנולוגיים וישתמש בכל מה שהוא יודע כדי לעבוד באופן חכם.
ההורים של בני הדור הזה, המנהלים שלהם, נשענו על המעסיק שלהם כדי לקבל יציבות תעסוקתית וכדי להתפתח בקריירה. מבחינתם, פיתוח בעבודה היה קורס עם מרצה ובורקס. לעומת זאת, כששואלים את בני דור המילניום איך הם מתכננים להתפתח, הם מציינים במקום הראשון למידה עצמית (46%) והמשך לימודים פורמליים (35%) ורק אח"כ את המעסיק (34%) וכנסים של התעשייה (27%). הבעיה היא שרוב המעסיקים אינם אטרקטיבים לדור הזה. רק 42% אומרים שהמעסיק מספק להם התפתחות ולמידה ואותו אחוז אומר שאלה בדיוק מרכיבי התגמול החשובים ביותר, הקובעים היכן יבחרו לעבוד.
איך מגדירים עבודה
השאלה האמיתית היא לא איך מסבירים למעסיקים מה חשוב לדור המילניום אלא אם יש למעסיקים בכלל סיכוי בקרב בני הדור הזה. בספר חדש בשם The Multi-Hyphen Method (בתרגום חופשי, "שיטת ריבוי המקפים"), פורסת אמה גנון, בלוגרית פופולרית בת דור המילניום, את נקודת המבט של העובדים החדשים על סביבת העבודה הישנה. לטענתה, מאחר שבני דור המילניום גדלו בעידן האינטרנט, הם לימדו את עצמם את היכולות הדיגיטליות ואת קיצורי הדרך בשנות ההתבגרות. בעולם המשתנה, הם לימדו את עצמם מגיל צעיר להתנסות בדברים חדשים - עולמות וירטואליים, כלי תכנות, משחקי מחשב, תקשורת מגוונת, מדיות מתפתחות וכלים מתעדכנים. את היכולות האלה הם מעבירים כיום אל עולם העבודה ומוצאים את עצמם אל מול ארגונים שאינם פתוחים לשינוי, שמתקשים להפר את הסטטוס קוו שהתגבש במשך עשרות שנים של עשייה המותאמת לעולם שנעלם.
לטענת גנון, הדגש של בני הדור הזה אינו דומה לזה של הוריו. הם מבינים שסולם הקריירה לא קיים יותר ומדברים על צורות העבודה החדשות, הגמישות, העצמאיות, שהופכות להיות פופולריות. הם גם מגדירים מחדש "הצלחה" - במקום להרוויח מיליונים תמורת שעות עבודה ארוכות, הם מדברים על גמישות לעבוד איך, מתי ועל מה שהם רוצים בתוך שליטה מוחלטת בכל היבטי הקריירה. אחת ההשלכות המעניינות של התפיסה הזאת היא שלא כל פרויקט שעובדים עליו חייב לייצר הכנסה בכל רגע נתון. גנון מגדירה מחדש את הזכות להוסיף "/" בתואר כדי שיכלול גם עיסוקים שאינם מפרנסים דווקא. זאת מתוך תפיסה שהגדרת עיסוק אינה תלויה אך ורק בפרנסה.
לחלקנו, לא תמיד פשוט להבין את הקווים המחברים בין עשייה לבין פרנסה וקריירה בעולמות החדשים. ככה פגשתי את נאור נרקיס, בן דור המילניום שמגדיר את עצמו "תוכניסט" ומנהל בין השאר קבוצה בפייסבוק שעוסקת בנושא. אני מודה, אפילו כמי שעוסקת בעולם העבודה המשתנה, השיח בקבוצה הזאת אתגר אותי, דחף אותי אל מחוץ לגבולות הנוחות והראה לי עולמות שאני אפילו לא מתחילה להבין בשיח של מי שנולדו אל תוך העולם הדיגיטלי.
נפגשתי עם נרקיס לשיחה על קריירה, בכוונה להבין טוב יותר איך הוא תופס את כל העיסוקים שלו, שלא נראים כמו עבודה לאלה שעדיין חושבים על עבודה במסגרות ברורות.
תפיסה שונה של יציבות
"אם לפני חמש שנים הרבה חברים שלי חלמו לעבוד בחברות כמו גוגל, פייסבוק, אפל או אמזון, היום החלום הזה משתנה. אנשים רוצים לעבוד על המיזמים האישיים שלהם, לחלוש על כמה תחומים במקביל ולא למכור את כל השעות שלהם לאותה חברה", אומר נרקיס. הוא מספר על הסביבה שהוא מכיר, חלקם אנשים שיש להם עבודה קבועה כלשהי אבל אחה"צ ובערב הם כבר עובדים על הדבר הבא בחייהם, כמו הבלוג האישי, אתר או פעילות נוספת.
אני שואלת אותו על יציבות תעסוקתית, והתשובה שלו הפוכה לגמרי מזו שהיינו מצפים לה. לדבריו, דווקא ההישארות - אפילו ארבע או חמש שנים - באותו ארגון היא סכנה אמיתית לקריירה ארוכת טווח. רמת הביטחון שלו עולה ככל שחוסר הבהירות גדל. "לדעתי, אנשים שעובדים כשכירים לאורך זמן באותו מקום עבודה מסכנים את הקריירה שלהם אם הם לא מפתחים משהו נוסף במקביל. דווקא כשהכול ברור, כשאני נמצא בתוך מסגרת של חברה שברור שבעוד שנה וחצי יהיה קידום, ואחרי הקידום עוד קידום שיביא לרמת השכר הבאה, המצב הזה יכול להכניס אותי לתחושת סטגנציה משמעותית. כשאני לא יודע איפה אני אהיה בעוד שנה מעכשיו, אני יותר רגוע מאשר אם הייתי יודע".
נרקיס מגדיר יציבות גיוון אדיר במקורות ההכנסה שלך. ושיהיה ברור, גיוון זה לא שתי משרות. לדבריו, הוא יצר לעצמו יותר מ-30 ערוצי הכנסה, חלקם מהעולם הגדול. לדעתו, זו ההגנה הטובה ביותר, במיוחד למי שחי בארץ שמצבה הכלכלי עשוי להיות רגיש לאירועים ביטחוניים.
ואיך הוא מגדיר הצלחה? "להיות אדון לעצמי" הוא עונה מיד. "להחליט איך היום שלי צריך להיראות ולוודא שהוא אכן נראה כך. לפני שש שנים, כשהשתחררתי מהצבא, שאלתי את עצמי איך אמור להיראות יום מדהים. לקח לי חצי שנה לענות על השאלה הזאת, ואז יצאתי לדרך שתוביל אותי לחיות כך". ולימודים? "לימודים הפכו להיות משהו שקורה כל הזמן ולאורך זמן, ולא פעם אחת בחיים במשך שלוש שנים. כל הזמן אני מוצא את עצמי לומד כישורים חדשים או לוקח קורס חדש".
אנחנו כבר מבינים שדורות חדשים של עובדים מחוברים, עם כלים שיתופיים וניידים, ישנו באופן מהותי את מה שאנחנו מגדירים "נורמלי" בעולם העבודה. בינתיים, הם סוללים שבילים חדשים בקריירה שהפכה מסולם לקיר טיפוס, וכל מי שמסביב - הארגונים, מערכות ההשכלה וההכשרה, הממשל והאמונים על יחסי העבודה - ייאלץ להתאים את עצמו ולפרוס להם רשתות ביטחון מותאמות.
הכותבת היא יועצת אסטרטגית, מרצה ובלוגרית בעולם העבודה העתידי niritcohen.com