השופטת רונית פוזננסקי כץ / צילום: שלומי יוסף
ליבי עם השופטת רונית פוזננסקי-כץ. בית הדין המשמעתי לשופטים קבע כי התנהגות השופטת בפרשת המסרונים הייתה בתום לב וללא כוונת זדון ועד לפרשה היא הייתה שופטת מקצועית ומוערכת. היא נאותה לכהן כשופטת מעצרים בתיק בזמן תקופת השבתון שלה, התכתבות המסרונים נעשתה בשל אילוצי המערכת, שלא העמידה לרשותה עוזר משפטי או מזכירה שיתאמו עבורה את מועדי הדיונים. ועדיין בית הדין הטיל עליה את עונש המשמעת החמור ביותר של העברה מכהונה. הפער הזה עומד ביסוד העתירה שהגישה לבג"ץ.
לפי עמדת שרת המשפטים איילת שקד, כפי שהוצגה בבג"ץ, "העונש המידתי בנסיבות העניין, אשר הולם את החומרה הגלומה במעשיה של העותרת, הוא העברה של העותרת מכהונתה כשופטת, לתקופה של שנה." לפי עמדת השרה, השעיה זמנית אומנם אינה מנויה בחוק, אך לבי"ד המשמעתי הייתה סמכות להטיל עונש זה, עליו הסכימו הצדדים, באמצעות פרשנות תכליתית.
דעתי שונה. הטיעונים לטובה שמניתי הם טיעונים מצוינים להקלה בעונש לגבי כל אדם שאינו שופט. כשמדובר בהתנהגות של שופט במסגרת עבודתו ההסתכלות אינה בהיבט האישי אלא רק בהיבט המוסדי. אין מדובר בהתנהגות של פוזננסקי-כץ, אלא בהתנהגות של שופטת בעת שהיא מתפקדת כמוסד שלטוני של המדינה. כמוסד שלטוני שתפקידו לשפוט מבוססת עבודת השופטים על שני יסודות-אמון הציבור והעצמאות האישית של כל שופט. התנהגות השופטת פגעה קשות ביסודות אלו ומכאן החומרה המצדיקה העברה מכהונה.
במקרה שלפנינו מדובר באמון הציבור המתדיין בכך שהשופטת הדנה בהארכת המעצר שלו היא חסרת פניות ומקשיבה לעורך הדין המייצג אותו בדיוק כפי שהיא מקשיבה לעורך הדין של הצד שכנגד. האמון הזה נפגע קשות במקרה זה, ואין זה משנה שחלק מההתכתבויות היו "לטובת" החשודים כי עו"ד שחם-שביט כתב לשופטת שהיא יכולה לתת יומיים הארכת מעצר במקום השלושה שתבקש המשטרה. נהפוך הוא, התוכן הזה פוגע עוד יותר באמון הציבור כי הוא מראה שהתביעה מכתיבה לשופטת מה היא יכולה לפסוק.
אילוצי המערכת מסבירים את העובדה מדוע נוהלו המסרונים, אך הם לא מסבירים את תוכנם, מהם עולה הפרה של עקרון העצמאות האישית של השופטים. עו"ד שחם-שביט מתערב בשיקול דעתה של השופטת בנוגע להארכות ימי המעצר. וכאן לב הבעיה, השופטת ממשיכה במסרונים מבלי לכתוב בתקיפות שעורך הדין חרג מתפקידו והוא מתבקש לכתוב לה רק לגבי מועדים ומקום הדיון ותו לא.
העצמאות האישית של השופטים קבועה בחוק יסוד השפיטה. סעיף 5 לכללי האתיקה לשופטים מטיל על השופט את החובה להקפיד על קיומה של אי-התלות בענייני שפיטה ובכל תחום אחר שבו הוא פועל. כן, גם בהתכתבויות עם עורכי דין המופיעים בפניו.
הסדרים מפורטים אלו מלמדים עד כמה העצמאות האישית של השופט היא אבן המסד של השפיטה. ללא עצמאות אישית לא מתקיים הליך הוגן ולא יעשה משפט צדק. ולכן חמורה שבעתיים העובדה ששופטת מפרה עקרון זה.
כמי שחוקרת את תחום האתיקה השיפוטית, סברתי מתחילת הפרשה שמוטב לשופטת להקדים ולהתפטר בעצמה. פעמים רבות עצם ההחלטה על העמדת שופט לדין משמעתי די בה להניע את השופט להקדים ולהתפטר מכהונתו. במקרה זה, ההתפטרות הייתה מראה כי השופטת הפנימה את חומרת מעשיה והפגיעה שיש בהם באמון הציבור ובעצמאות האישית של השופטים.
■ הכותבת היא ד"ר למשפטים במסלול האקדמי המכללה למינהל. חוקרת את תחום האתיקה והתנהגות של עורכי דין ושופטים.