משה כחלון / צילום: איל יצהר
1.
הלחץ בלשכת שר האוצר ובמשרדו הולך ומתגבר. עד אתמול עוד ציפו בתקווה להקדמת הבחירות. הכרזה על הליכה לקלפיות בפברואר-מארס, בדוחק אפילו אפריל - הייתה מורידה משר האוצר משה כחלון ובכירי משרדו את הלחץ ואת האחריות.
על מה? על הגירעון המתגבר, הצמיחה המתערערת וההכנסות ממסים שמתייצבות מתחת לאומדנים הנוחים עליהם ביססו את תקציבי 18' ו-19'. וגם על דרישות למימוש הבטחות שניתנו ברוחב לב, בעיקר על ידי כחלון עצמו.
אבל התקווה נכזבה. התפטרותו של אביגדור ליברמן בשבוע שעבר הפיחה אודם בלחיים לזמן קצרצר - עד שבאו נפתלי בנט ואיילת שקד, הצהירו שהם נשארים וקלקלו את החגיגה. ועכשיו הנה הם באים.
2.
חשבונאות יצירתית. הנדסת מספרים. אקרובטיקה בתקציב. אלו דברים מוכרים וידועים. פה מכווצים, שם מרחיבים, דוחים הוצאות, מקדימים הכנסות. כמו איפור פנים. מגדילים עיניים, מבליטים שפתיים, לחיים, מעלימים קמטים. אבל כמה זמן זה יכול להחזיק? בחצות הלילה ישמיע האורלוגין 12 צלצולים, הכרכרה המפוארת תחזור להיות דלעת והסוסים היפים יהפכו חזרה לעכברים קטנים.
האם במצב הנוכחי כחלון יכול להחזיק במשרד האוצר עוד 12 חודשים לפי שהכרכרה תתהפך עליו? לפני שהאיפור היצירתי יתחיל ליזול לו מהפנים? ספק. זו משימה קשה מאוד לכל שר אוצר, ובטח לכחלון.
הוא ששפר מזלו ונכנס לתפקיד בתקופה של הכנסות גבוהות מאוד, נהנה משפע מיסי נדל"ן כבדים שנבעו ממחירי הדיור הגבוהים, מהצריכה הפרטית הגבוהה, מהמהפך שעבר העולם ביחס להון לא מדווח ומוחבא - מה שאילץ המוני ישראלים להצהיר על הונם ולשלם הרבה מיסים על הרבה שנים שחורות. כל זה אפשר לו להיות כחלון המוכר שמחלק כסף. למי שהוא רוצה לחלק.
אלא שאת הנדיבות שכחלון יכול היה להרשות לעצמו בשנים הראשונות - הוא יתקשה לשמר בהמשך. הוא כבר מתקשה - אבל לא מסוגל להודות. לא מסוגל לעצור. לא רואה את המציאות בעיניים. מתכחש לה. כדי להחזיק עד נובמבר 19', מועד הבחירות הקבוע, כחלון יצטרך לעבור שינוי אישי דרמטי. מהפך.
רוני חזקיהו, החשב הכללי במשרד האוצר, השיפוצניק של התקציב, שי באב"ד, המנכ"ל הקוסם שמעביר לו מה שבא לו ואיך שבא לו, ערן יעקב שאמור להביא לו עוד ועוד הכנסות לא חשוב ממה ומאיפה - יעזרו לזמן קצר בלבד. הסתה של 5 מיליארד שקל או 10 מיליארד לסגירת 18' תצוץ מיד ב19'. יוריד את הגירעון של 18' בטריק חשבונאי כזה או אחר - וזה יתפוצץ לו בפרצוף באמצע 19'. אפילו אם אנשי חברות דירוגי האשראי יתנו לו צ'אנס, ובעיקר לנגיד החדש פרופ' אמיר ירון שייכנס לתפקיד בדצמבר - כמה זמן הג'סטה הזו תחזיק מעמד?
3.
בשנים האחרונות ישראל נהנית מדירוג אשראי טוב. זוהי תוצאת היציבות, הצמיחה הגבוהה יחסית לעולם המערבי והירידה בחוב. אבל כל זה גם נזיל וגם עומד על כרעי תרנגולת. חברות הדירוג תמיד עם היד על הדופק. בכל רגע הן יכולות לקלקל את התמונה.
כדי שזה לא יקרה צריך להראות להן, להוכיח להן, שיש יד חזקה על הברז. שמישהו לוקח אחריות. שאפשר לסמוך עליו. האם משה כחלון מסוגל לקחת על עצמו את המלחמה הקשה למיתון הגירעון, להגדלת הצמיחה, לצמצום מתמשך של כל ההוצאות? למנוע כלכלת בחירות עוד שנה שלמה? האם הוא יכול להיות האיש שיחליף את תדמיתו מ'משה יש לי' ל'משה אין לי'? מהנדיב הידוע ל-"משוגעים תרדו מהגג"?
השאלה העוד יותר קריטית היא: האם ראש הממשלה בנימין נתניהו יכול להיות ראש ממשלה כלכלי? לחזור לימי 2003 ולהיות המבוגר האחראי? ראש ממשלה שמשתף פעולה עם שר האוצר שלו, אם רוצה ואם לא רוצה? האם נתניהו יתייצב בעצמו מול חברות הדירוג ויאמר: על אחריותי!? אבל אם נתניהו ייקח את המושכות, מה יעשה אז כחלון? - ניחוש: הוא יברח כאילו מעלבון - אבל בפועל בשמחה ובתחושת הקלה.
4.
משה כחלון חייב בחירות במארס-אפריל. עד אז "השיפוץ" היצירתי של הגירעון יחזיק מעמד. אבל נתניהו, בנט, דרעי, ליצמן וגפני לא רוצים בחירות עכשיו. גם אחרים, בממשלה ובכנסת, קואליציה ואופוזיציה, שאולי יתאיידו אחרי הבחירות, רוצים מאוד להישאר במקומם עוד קצת.
אז כמה זמן ימשיך כחלון להיות שר אוצר לפני שיעשה משהו, בעצמו או באמצעות אחרים, כדי לשבור-לרסק את הסדר הנוכחי ולרוץ באמוק לבחירות בהקדם? זו השאלה המרכזית עכשיו.
שאלה נוספת: מול מי הוא ילך ראש-בראש כדי לפרק את הממשלה? את מי הוא יאשים כדי להראות שהוא האיש הכי אחראי בצד הזה של הגלובוס - אבל הוא נאלץ להתפטר ולהקדים בחירות, רק לטובת עם ישראל. כחלון כבר אמר במוצאי השבת האחרונה: "עם 61 ח"כים בלתי אפשרי לנהל קואליציה בשנה רביעית". הוא עשוי להפיל את התיק על כל אחד - מראש הממשלה ועד לשר שיעז לדאוג למשרדו. לא חשוב מאיזו מפלגה.