עליית מחירים / צילום: SHUTTERSTOCK
מרגישים שהכול מתייקר? צודקים, והבשורות הרעות הן שהמגמה הזו תימשך. בדיקת "גלובס" מעלה כי לפחות 13 מתוך 20 הספקיות הגדולות בשוק מוצרי הצריכה (בהם מוצרי מזון משקאות וטואלטיקה) העלו בחצי השנה האחרונה את המחירים של לפחות חלק מהמוצרים שלהן או הקטינו את האריזה מבלי להוריד מחיר - כלומר, ביצעו ייקור ריאלי. מתוך 10 החברות הגדולות בשוק המזון ומוצרי הצריכה, 8 אישרו כי העלו בחצי השנה האחרונה מחירים של חלק מהמוצרים שלהן.
כדי להבין את היקף ההשפעה של התייקרויות כאלה על השוק, כדאי להתבונן בנתון הבא: 10 ספקיות המזון הגדולות מהוות 56% מהמכירות הכספיות בשוק מוצרי הצריכה, ואילו 8 החברות שאישרו ייקור מוצרים מהוות קצת יותר מ-37% מהמכירות הכספיות ברשתות השיווק.
אז מי הן המייקרות הגדולות? תנובה (מוצרי חלב); החברה המרכזית למשקאות קלים הודיעה על שלוש עליות מחירים נפרדות (חלב, משקאות קלים, משקאות אלכוהוליים); יוניליוור (קרמבו); נטו (בשר); דיפלומט (שמשווקת בין היתר את המותגים של פרוקטר אנד גמבל, שאחדים מהם דוגמת מוצרים של אריאל ופנטן הוקטנו, בעוד שהמחיר לא ירד, כלומר עלייה ריאלית); סנו (מוצרי נייר דוגמת נייר טואלט); חוגלה קימברלי (מוצרי נייר); טמפו (משקאות קלים, בירה ומשקאות חריפים); יפאורה תבורי (משקאות קלים); שסטוביץ (מחירי הטונה שהיא משווקת); סוגת (מחירי האורז); ויסצוקי (חלק מסוגי התה ומוצרי מלח הארץ שהיא מפיצה); וגד (מוצרי חלב ופסטה מצוננת).
עם זאת, שתי חברות מזון גדולות עדיין לא הצהירו על עליית מחירים של ממש: שטראוס ואסם. שטראוס אף הצהירה כי לא תעלה מחירים עד סוף 2018 (כלומר, נותרו עוד חודש וחצי לסיום הבטחה), אלא שמראש הפורטפוליו שלה הוא כזה שמוטה יותר למוצרי פרימיום, באופן שבא לידי ביטוי גם בתוצאות החזקות שפרסמה בדוחותיה בשבוע שחלף. במקביל לכל אלה, גם מחירי הירקות והפירות ממשיכים לטפס, בראשם מוצרים כמו עגבניות, בצל, כרוב אדום ועוד.
היד עוד נטויה
המציאות הזו בוודאי לא נוחה למשרדי האוצר האוצר והכלכלה רגע לפני הבחירות ההולכות וקרבות. שהרי רק לפני 8 חודשים יצא משרד הכלכלה בבשורה חגיגית לכבוד פסח, לפיה "מחירי המזון בישראל בירידה!". לפי הודעה שהפיץ אז המשרד, מחירי המזון בישראל ירדו ב-5% בשנתיים האחרונות, זאת לעומת עלייה במחירי המזון בממוצע ב-OECD. להודעה אף צורף ציטוט של שר הכלכלה, אלי כהן, שטען כי הנתונים הללו הם "עדות להצלחת מדיניות הממשלה במלחמה ביוקר המחיה ולמגוון הפעולות שבוצעו על-ידי הממשלה ומשרד הכלכלה". עוד נכתב כי "נתוני ה-OECD הם ללא ספק הצלחה ביישום מדיניות הממשלה במאבק ביוקר המחיה, שכן מחירי המזון בישראל גבוהים בכ-19% בממוצע ל-OECD".
בהודעה ההיא גם נכתב (בקטן יותר) כי "רמת מחירי המזון במדינות ה-OECD המשיכה לעלות גם בשנים האחרונות, בעוד שבישראל ניתן לראות ירידה של כ-1.2% בין השנים 2014-2017". כלומר, בפועל, מדובר על ירידה של 1.2% במשך 3 שנים.
אמנם הירידה המפוארת התפרסמה במארס 2018, אך כבר באוקטובר 2017 הירידות המתונות נעצרו, ומדדי המחירים חזרו לטפס. כלומר, במועד שבו התגאו במשרד הכלכלה בירידות מרשימות, כל השוק כבר חש על בשרו את עליות המחירים. בחודשים האחרונים עליות המחירים הללו, שחלקן אולי התרחש בשל שינויי תמהיל או השקות של מוצרי פרימיום שהעלו את המדד, כבר הפכו לגל התייקרויות ששוטף את כל המשק, כשבאוקטובר האחרון נרשם על-פי נתוני סטורנקסט מדד המחירים הגבוה ביותר מתחילת 2014.
באותה הודעה שהפיץ משרד הכלכלה גם צוין כי הנתונים מקבלים משנה תוקף שכן בשנתיים האחרונות השכר הריאלי בישראל עלה בלמעלה מ-3% בשנה. נראה כי בדיוק אותה עלייה היא זו שמביאה את החברות לטעון עכשיו שהן נדרשות לייקר את המוצרים שלהן, לצד עלייה מתמשכת גם במחירי הסחורות בעולם. משרד הכלכלה מסר בתגובה כי "שיעור השינוי במחירי המזון בישראל מתחילת 2015 ועד ספטמבר 2018 היה נמוך בהשוואה ל-OECD".
חשוב להדגיש כי העלייה הנוכחית במדד המחירים של סטורנקסט אינה כוללת את העליות בשוק המשקאות שהוכרז עליהן רק בחודשים נובמבר-דצמבר, והן ייכללו רק בחישוב של המדד הבא, או בזה שאחריו. כלומר, היד עוד נטויה.
כך למשל מציינת שירה אחיעז, אנליסטית של בית ההשקעות אי.בי.אי, במסגרת הניתוח לדוחות רשת הקמעונאות ויקטורי, כי "מגמת עליית המחירים בשוק מוצרי הצריכה המשיכה ואף התחזקה בתקופה של 'לאחר החגים' בחודש אוקטובר, כאשר להערכתנו צפויה ללוות אותנו גם בשנת 2019".
גם באנליזה שפרסמה השבוע מיכל אלשיך, מנהלת יחידת מחקר ברוקראז' בדיסקונט, מתייחסת לסוגיית המחירים ומציינת כי "בעוד שבשנים עברו ראינו סטגנציה ואף ירידה, מצב התחרות הנוכחי וכן עלייה בהוצאות (בייחוד בשכר) תרמו לעלייה מתונה מאז 2017, שאנו צופים שתמשיך גם לתוך 2019".
עדיין חוששות להיפגע
בכל אופן, החברות הגדולות עדיין חוששות להיפגע - גם תדמיתית וגם במכירות, ולכן בוחרות לבצע את ההתייקרויות בצורה הדרגתית ומתונה יותר. להעלות מחירים בשיעורים נמוכים יחסית, ברבים מהמקרים מתחת ל-10%, ולא בקפיצות אדירות כפי שנהגו לעשות טרום המחאה החברתית של קיץ 2011.
שיטה נוספת שהן מאמצות הוא ייקור לפי קטגוריות ולא ייקור רוחבי על כל המוצרים שלהן. חלק אף נוהגות בשיטה של ייקור ריאלי כאמור - הקטנת מוצר ב-15%-20% מבלי להפחית את מחירו. גם מבחינת השקות של מוצרים חדשים הכיוון ברור - פרימיום, פרימיום, פרימיום. מוצרים שנותנים ערך לצרכן ושניתן לגבות עליהם פרמיה.
כך או כך, משיחות שקיימנו עם קמעונאים מסתמן כי הבאים בתור להעלות את המחירים הם הספקים הבינוניים שחלקם נכללים ברשימת 20 חברות המזון הגדולות, כמו ליימן שליסל או זוגלובק, או אף שחקנים קטנים מהם. הסיבות שההתייקרויות מתחילות דווקא מחברות המזון הגדולות יותר ברורות: ספק קטן או בינוני לא יוכל לעלות מחירים לפני הספקים הגדולים, קודם כל בגלל שהרשתות יסרבו לאשר זאת בבחינת "אם מוביל הקטגוריה לא מייקר, איך אתה הקטן מעז?"; ושנית, משום שהספק הבינוני או הקטן יפחד להיפגע במכירות אם הפער במחיר הצרכן מול המוצר המוביל יצומצם.
כך שכעת הגיעה שעתן של החברות הבינוניות והקטנות לייקר. בנוסף, הדולר שממשיך לזנק צפוי להשפיע גם הוא על היבואניות, שצפויות לבצע עליות מחירים נוספות.