אלימות נגד נשים / צילום: Shutterstock
"הטלפון כמעט ואינו מצלצל", כך שיתפה אותי ר', אשר מתנדבת באחת העמותות המסייעות לנפגעות ונפגעי אלימות.
■ לשלם בתמורה למין זה רצח | צ', שורדת זנות
■ החוליה הכי חלשה והכי שקופה בחברה הישראלית | מייסם ג'לג'ולי, יו"ר סיעת חד"ש בנעמ"ת
■ כשלפוליטיקאים לא אכפת, רק הציבור יכול לשנות | מיכל גרא מרגליות, מנכ"לית שדולת הנשים בישראל
נשים שנפגעות מאלימות אינן סומכות על המשטרה ועל שירותי הרווחה, ואינן מבקשות עזרה. רבות מהנשים שנרצחו אזרו אומץ והתלוננו לפני הירצחן למשטרה, אך זו לא סיפקה להן הגנה. נשים במעגל אלימות נדרשות לגייס הרבה מאוד אומץ כדי "לצאת מהארון" ולהודות בבעיית האלימות בתוך המשפחה, בתוך הבית, להפליל את האדם שחולק איתן את המיטה. נשים אלה העזו להתלונן ובכל זאת נרצחו.
זהו מצב בלתי נסבל שב-2018 נשים עדיין מפחדות להתלונן ונשארות לבד עם האלימות, עד הסוף המר. אנחנו חייבים לברר היטב עם עצמנו מדוע וכיצד הופך הטיפול בתלונות של הנשים הללו ללקוי.
מדוע נשים לא סומכות על המערכת? מדוע הן מרגישות שהמערכת לא נותנת להן הגנה? מדוע ימים ספורים לאחר שהגישו תלונה הן נאלצות לחזור לאותה מציאות יום-יומית, כשהן חשופות לפגיעה גדולה יותר, וכשבקשתן להיות מטופלות הרחק מהסביבה המסכנת אותן - אינה מתאפשרת.
עלינו להסיר לאלתר את תחושת האשם מהקורבנות ולייצר מצב שבו האישה הנפגעת תקבל מעטפת טיפולית אישית מקצועית ומקיפה. מערכת טיפולית שבה היא תרגיש בטוחה, גם לאחר שהתוקף שוחרר ממעצרו או מאסרו.
חייב לקום גוף אחד מומחה, שייתן מענה מיידי לנשים נפגעות האלימות בכל הארץ, גוף שלא ישנה לו מהיכן מגיעה המתלוננת ויתייחס לתלונתן במלוא חומרתה. גוף שלא יניח עד שאישה תהיה מוגנת ותחושת הביטחון תחזור אליה.
במקביל חייב להיות מענה מקצועי לטיפול בגברים האלימים, כמו גם קו חירום שאולי יעצור אותם מלבצע מעשה של טירוף.
במאבק הזה אנחנו חייבים את הגברים איתנו, זועקים שדי-מספיק לרצוח את הילדות, האימהות והאחיות שלנו.
הנה עוד שתי שאלות: למה הנשים וילדיהן הקטנים הם אלה שנכנסים למאסר במקרה של תלונה? למה הן נאלצות לעצור את החיים שלהן ולהיכנס למקלט סגור, בעוד הגבר מסתובב חופשי?
למה תגובת המשטרה היא: "אנו מטפלים בכל תלונה באופן מקצועי ויסודי, בזכות הפעילות הנחושה ניצלו לאורך השנים חייהן של נשים רבות בישראל". "פעילות נחושה"? נשים רבות ממשיכות להירצח, ובאחוזים גדולים לאחר שהתלוננו למשטרה. לא כל האשמה היא על המשטרה, אך התגובה מקוממת ומזלזלת בחייהן של הנשים. אפשר שהמשטרה תודה שהמצב חמור ושצריך לשפר. אפשר לבוא בצניעות ולשאול - איפה אנו יכולים לנסות לתת מענה טוב יותר ולהציל את רוב הנשים ולא את חלקן.
אי-אפשר יותר להתעלם מהאסון החברתי הזה - עלינו לפעול מיידית למניעת הרצח הבא.
■ הכותבת היא לשעבר סגנית ראש העיר תל-אביב ואחראית על תחום הרווחה והשירותים החברתיים בעיר.