צילום: רפי קוץ
ניגוד מלבב בין מתחם עבודה הייטקי ומפונפן לסיר טשולנט ענק, 50 ליטר של נקטר אהבה אשכנזי מבעבע המונח על הפלטה החשמלית בצמוד למכונת האספרסו, מקבל את פניי בלילה שבין חמישי לשישי בכניסה לביזמקס, "מתחם חדשנות ועסקים לגברים חרדים" ליד התחנה המרכזית בירושלים. הלילה מתקיים פה מרתון כתיבת ערכים ל"המכלול", הוויקיפדיה החרדית. המטרה: 100 ערכים חדשים.
ליד הדלת אני פוגש את יזם האנציקלופדיה, יוסף קמינר, 36, שנראה טיפוס טוב לב עם חיוך שמאיר את החדר. אני מפטפט איתו מעט בזמן שהוא עונה בסבלנות לשאלות החוזרות על עצמן של המתנדבים שכבר הגיעו למקום. כמה דקות אחר כך, ליד הסיר, מספרים לי על האסון הנוראי: לפני שלושה שבועות נדרסה למוות בתו, אסתר דינה בת החמש. לפני שבועיים קם מהשבעה. רבים מהנוכחים באו בשבילו, מקיפים אותו ברשת רכה של תמיכה לא חונקת.
קמינר הקים את "המכון לאוריינות וידע כהלכה", שחתום על המכלול, ב-2014. לפי הערך "מכלול" במכלול, "מטרת המייסדים היא להציג לציבור תכנים אנציקלופדיים מתוך זווית ראייה חרדית, הן באמצעות העתקת תוכן חופשי מוויקיפדיה והתאמתו לשיח החרדי (נקי מפריצות או השקפות פסולות), והן באמצעות יצירה עצמאית של ערכים חדשים". לעיניים חילוניות, מדובר במפעל השואף לסנן את העולם, ואף לזייף תמונה שלו, במקום לבאר ולהרחיב אותו. כך, לדוגמה - אחת מני רבות - הפכה האבולוציה ל"סדר בריאת היצורים", ולפיו: "העיקרון המרכזי לארגון היצורים החיים במדעי הביולוגיה הוא כי כל צורות החיים שקיימות כיום נבראו בששת ימי בראשית זה אחר זה בסדר עולה. כל מין שנברא היה הכנה למין שנברא אחריו, אחרי שברא ה' בששת ימי בראשית את המינים הראשיים, במשך הדורות מינים ראשיים אלו נשתנו ונפרדו לעוד מינים רבים ושונים זה מזה... השתנות והיפרדות המינים אחרי בריאתם מבוססת על כוח מניע הקרוי ברירה טבעית בהשגחה נסתרת". בכלל, מספיק לקרוא בעיון את "המדריך לניקוי וסינון התוכן" באתר כדי להבין את המרחק בין העולמות.
היצר הרע - לטובתנו
"ברמה העקרונית", אומר קמינר בנחת, "אנחנו כבר לא בעידן שלידע יש רק זווית אחת ואמת אחת, הכול תלוי בנרטיב ובפרשנות". לפעילות של המכלול יש שני רבדים, לדבריו. "הרובד הראשוני, הנגלה, זה הסינון. רובד עמוק יותר, שלוקח הרבה יותר זמן, זה ה'גיור'. צנזור זה החלק הראשון, הקל. החלק השני, העמוק, זה לדון בהנחות היסוד שעומדות ביסוד הידע ועושות אותו לבעייתי מבחינתנו ולמצוא נקודת מבט שתייצב אותו מחדש באופן שיחיה בהרמוניה או בדיאלקטיקה עם המסורת. את אותו רעיון עצמו אפשר לבטא ולהציג בהקשר של כפירה, כמו דארווין, ואפשר להציג אותו דרך מבט יהודי. הדיכוטומיה אומרת שמדע זה מדע ותורה היא תורה, אבל לדעתנו אפשר שאחד יקרין על השני".
אתה חסיד גור, חסידות שידועה כאחת הקשוחות שבחסידויות. האדמו"ר אף כינה את האינטרנט "יצר הרע של דורנו".
"האינטרנט הוא באמת יצר הרע. הוא מערער את מבנה תיבת נוח שלנו, מטפורה להתבצרות ולהסתגרות של הקהילה שלנו. זה מאיים. האינטרנט הפך לאויב מספר 1 של המגזר. הבעיה הראשונה היא שהאינטרנט מכניס את האדם למעגלים וקשרים שונים מאלה של החברה שהוא נתון בה וחושף אותו לכיעור ולפריצות. אבל יש עוד ממד שלם, שקשור למהפכת המידע. אנחנו משעבדים את היצר הרע לטובתנו".
אז מצד אחד האדמו"ר אוסר ומצד שני מתיר?
"יש אמביוולנטיות וזה דבר שמאפיין את העולם החרדי מאז ומתמיד. מצד אחד ריחוק ואיסור גורף, מצד שני התאמה למציאות המשתנה והיתר פרגמטי. גם עיתונים נתפסו כמשהו טמא. אז מצד אחד פסלו ומצד שני הקימו עיתונים. המתח הזה תמיד קיים".
מסנני הידע, אלה שנחשפים לוויקיפדיה הכללית, צריכים להיות חזקים במיוחד באמונה כדי לא ליפול?
"במודל החרדי המקורי יש חלוקה בין החכם להמון. מבחינת ההמון, הידע החיצוני מאתגר, אבל את החכם זה בונה ומחזק אפילו. זה דבר שתואם לדנ"א החרדי, כשמסתכלים על ההיסטוריה החרדית, כך החרדיות התנהלה מימי היווסדה. במיזם הזה יש שחזור של המודל החרדי הקלאסי".
גם נשים יכולות לתרום?
"יש מעט נשים, מעט מדי. זו בעיה גם בוויקיפדיה הכללית. אבל המבנה הזה מאפשר לנשים חרדיות להיות שותפות בלי לפגוע בגדרי הצניעות. כבר עכשיו יש ניסיון להתארגנות דומה עבור נשים חרדיות. האתגר הגדול שלנו הוא איך להיחשף לידע בלי לערער את האמונה".
עשרות הגברים שכבר נמצאים מציגים מגוון רחב של בגדים, אורך פאות, זקנים וכיו"ב המעידים על רוחב הספקטרום החרדי, מחסידי בעלז עם החליפה הארוכה והפאות הקטנות ועד לליטאים בלבושם הפשוט. מהחב"דניקים עם העט בכיס של החולצה ועד לחסידי גור עם הפאות הארוכות שמגולגלות מתחת לכיפה.
בארון הספרים שבלובי מוצגים בכבוד שישה סדרי משנה, אבל בארון הקטן מאחורה, מתחת למכונת הצילום, אפשר למצוא ספרייה מכובדת של ספרי ניהול וביוגרפיות של אנשי הון. עוד ניגוד קטן ומלבב. "ככה זה יישאר", אומר לי מוטי אייכלר. "סדר צריך להיות".
החבר מוטי אייכלר הוא בנו של חבר הכנסת ישראל אייכלר מיהדות התורה ואחיו של עיתונאי "כאן" דב אייכלר. כנצר למשפחת עסקנים ושליחי ציבור הקים מוטי את "אחים גלובל", רשת חברתית עסקית שמסייעת ליזם ולעובד החרדי. לפני שנה וחצי פגש את הרב והמתכנת החב"דניק איציק קרומבי ויחד הקימו את ביזמקס.
"בעולם, החרדים הם תמיד מעל הכלכלה, רק בארץ הם מתחת", אומר אייכלר, "אבל אנחנו משנים את הסיפור החרדי". אחים גלובל יצרה מעין גרסה כשרה של לינקדין, פה יוצרים גרסה נקייה של ויקיפדיה, ויש כבר גרסאות כשרות ליוטיוב - "זה השינוי", אומר אייכלר ומראה לי את הווטסאפ האדום: גרסה כשרה לווטסאפ שמסננת תכנים בעייתיים ותמונות של נשים.
ההתלהבות של אייכלר מדבקת. אנחנו יוצקים טשולנט מהביל אל כלי פלסטיק שכמעט ונמסים תחת המשקל והחום. ליד הסיר עומד בחור שמחזיק באמנות העתיקה והנדירה של למצוא את הקישקע בסיר הענק. הוא עושה עבודה טובה ואנחנו מתיישבים לאכול. טעים. במהלך הארוחה אני פוגש את רפי ברמן, איש פרסום חרדי שהקים פה חממה למעצבים ואת שלמה פריימן שמנסה להרים את "קוגל", מעין גרסה כשרה של גוגל שנראית כמו פורטל אינטרנט משנות ה-90, למי שזוכר.
כותבים בקוד מורכב
קצת אחרי 20:00 אנחנו מתיישבים לתדריך קצר של איציק קרומבי ויוסי קמינר. "עזבו את העריכה בשלב הזה", אומר קרומבי, "פשוט תכתבו". קמינר מרגיע את הנוכחים בנוכחותו ובחיוכו, מזכיר להם שבניגוד לטבע החרדי, ערך במכלול הוא רק התחלה ונתון תמיד לשינויים ומדבר על התנועה והגדילה של הערך. "זה כמו לזרוע זרע". בין הכותבים תיערך הגרלה. הפרס ראשון: נסיעה לקברי צדיקים באירופה. "לארוחת בוקר", מסכם קרומבי, "יהיו בייגלים".
החברים מתפזרים ומתחילים לכתוב, אני מסתובב ביניהם ומציק להם. רוב הכותבים מוסיפים ערכים חרדיים למהדרין כגון שמות רבנים. חלקם מזמזמים לעצמם פרקי חזנות תוך כדי עבודה. יש משהו נחמד בלהיות רק אנחנו הבנים פה. בקצה האופן ספייס מתחיל להיות מעניין. אחד הבחורים כותב ערך שכותרתו "האישה המפרנסת". שלמה, 36 (שביקש להישאר בעילום שם מחשש לפגיעה בפרנסה), הוא מורה באחת הערים החרדיות הגדולות בארץ ואת הערך הוא כותב כהולך בין הטיפות. "האישה המפרנסת הוא שמו של מושג רווח בחברה החרדית, על פיו בני זוג, איש ואישה, נושאים בנטל לימוד התורה באופן שווה, אך אופן הביצוע שונה: האישה עוסקת בכל מקצוע שמתאים לעבורה ומפרנסת, והאיש לומד תורה. בכך מקיימים שניהם יחד את מצוות תלמוד תורה".
"בכתובה", כותב שלמה, "מתחייב הבעל לזון, ולפרנס ולכבד את אשתו על-פי הפסוק 'שארה כסותה ועונתה לא יגרע'". אני צריך לכתוב בשפה דתית, הוא מסביר לי. ללכת בין הטיפות. "אני אכתוב ב'חרדית' והקורא כבר יבין". זה מעין קוד. וזה קוד מורכב - בערך הזה מכניס שלמה היבטים חתרניים מבחינה חרדית, כמו שחרור האישה והגשמה עצמית, שלא נדע. "...עם השינוי במעמד האישה נוצר מצב שבו הבית הוא לא מקומה הבלעדי של האישה, נשים רבות מצאו דרך לממש את כישוריהן באופן שיספק את כלכלת המשפחה", כותב שלמה. התרבות שלנו, הוא אומר לי, זו אומנות האפשרי. הוא עצמו מורה בבית ספר יסודי, ואשתו עובדת באחת העיריות. ברוך גדלביץ', עובד סוציאלי, כותב ערכים מהתחום שלו, כמו "סוציולוגיה התפתחותית" ומנסה להביא את ויניקוט, פרויד, יונג וחומסקי לחברה החרדית. לא פשוט. אני שואל את גדלביץ' ואת שלמה שמתעסקים הרבה עם בני נוער חרדי על הבעיות שהם מתמודדים איתן. בדיוק אותם דברים כמו בכל מקום אחר, הם אומרים.
בקצה השורה יושב פיני כהן שכותב גם הוא ערך נפיץ יחסית: "פרנסה בחברה החרדית". כהן הוא יועץ ומכוון תעסוקתי במפת"ח (מרכז פיתוח תעסוקת חרדים). אני שם עליו עין.
יש אנשים שעובדים ויש אנשים שמערבבים. אז אני עוזב את העובדים והולך לשבת בשולחן של "המשפיעים": העיתונאים, המערבבים, המושכים בחוטים, ושומע רכילויות ופרשנויות על כל מה שקורה בחברה החרדית ביום שאחרי הבחירות המוניציפליות, מירושלים לכפר חב"ד, מאלעד למודיעין עילית. "מי כותב ערך על 3:6?", שואל מישהו בצחוק, רומז לניצחון הגדול של הליטאים על החסידים בירושלים שהפך למעין שיר כדורגל שכולו בוז ושמחה לאיד.
בשולחן אני פוגש את אבריימי קליגר, 32, יזם ואיש עסקים, בעל "המדריך החרדי", שהוא גרסה כשרה של דפי זהב, שמהווה, על-פי עדות קליגר, את עבודת הדפוס הגדולה בישראל. ובימים אלה משלים המדריך את המעבר מספר לאפליקציה ואתר אינטרנט. הכתובת והלוגו מלאים הומור עצמי: צללית של חרדי עם פאות, כובע והכול. והכתובת על שם קו 402 שנוסע מבני ברק לירושלים ובחזרה - מהעורקים הראשיים של החיים החרדיים בישראל. חתיכת שועל הקליגר הזה, חריף ונבון ומהיר מחשבה. במדריך יש יותר מ-10,000 ארגוני גמ"ח (גמילות חסדים), ובימים אלה הוא מתרחב לנישות נוספות כמו האתר הפיננסי ביזנעס ועוד. "רק ככה עושים עסקים", הוא אומר. את התנופה החרדית הוא מסביר, בין השאר, בעובדה שחוזרים בתשובה רבים ייבאו צורות עבודה וסטנדרטים מקצועיים שלא היו קיימים קודם בחברה החרדית. קליגר עצמו הוא בן למשפחה של חוזרים בתשובה.
בשולחן גם העיתונאים שמעון ליברטי מ"הדרך", חיים פרידלנדר מ"בקהילה" וישראל גרובייס מ"משפחה". רוב החילונים בחרו ראש עיר ושכחו מזה, אבל כאן הבחירות לעירייה עוד חיות כאילו הסיפור לא נגמר. אני שוטח בפניהם את פליאתי מהדרך שבה כל דבר נסתר ונגלה והם מסבירים לי על קוד השפה החרדית על-ידי דוגמה: "מה יש לגויים בראש? בחורות וכסף. אבל מה יש ליהודי בראש? שידוך ופרנסה".
הבולט בשולחן, והוא בכלל לא בשולחן כי הוא כל הזמן מסתובב, הוא גרובייס, 30, אדם חריף, מצחיק וחד מאין כמותו. קחו את כל הפובליציסטים והפרשנים החרדים ביחד, זקקו ותקבלו את גרובייס. יום יבוא, והיום הזה לא רחוק, שהתקשורת הכללית תגלה אותו ותעשה אותו כוכב. לא חרדי מחמד, כמו כמה מהפרצופים הבולטים על המסך. משהו אחר. "קמינר נמדד כל הזמן באיפה הוא מציב את הגדר", אומר גרובייס, "האם לנו הוא או לצרינו. זה המפעל שלו על רגל אחת".
זה באמת משחק מורכב ועדין, מספיק סיבוב קצר במכלול כדי להבין עד כמה המיזם הזה רדיקלי לעיניים חרדיות - שמתייחסות בחשדנות ובפחד לכל צעד חדש - כמו שהוא בעייתי ומוגבל לעיניים חילוניות. יש נקודות שקו ישר לא מחבר ביניהן. הזמן עובר מהר ובנעימים.
עיין ערך "מימוש עצמי"
ב-22:30 אנחנו מתכנסים לישיבה ראשונה. 21 ערכים נכתבו בשלוש השעות הראשונות למיזם. חלקם על נושאים בנאליים למדי, כאמור, כמו "אריכות ימים": "הברכה שכל אחד מתברך מאבותיו ומברך את בניו", אבל כמה מיוחדים ונפיצים יותר כמו "שנורר": "תופעת השנור נפוצה בציבור החרדי בעיקר לפני חיתון הילדים, היות ומקובל שההורים משלמים את הוצאות החתונה ואין להם די כסף לכך, הם נאלצים לשנורר". לא צריך להיות חרדי כדי לקרוא את הביקורת החברתית.
ב-23:30 מתחילים לצאת משקאות האנרגיה. אני תופס את איציק קרומבי, 35, מתכנת ורב מכפר חב"ד, שיזם את כל הביזמקס הזה. איזה תותח. קרומבי מספר על שיעורים קטנים של עצמאים בחברה החרדית, 9%, ומצד שני על עלייה של יותר מ-50% בתוך עשור בשימוש באינטרנט אצל גברים חרדים. אנחנו מדברים על הבעייתיות המוכרת של שוק העבודה. כמאה חברים יש בביזמקס, שמספקת מלבד מקום עבודה גם ייעוץ עסקי, תחושת קהילה ואפילו קרן להלוואות. "מנסים להראות שאפשר לעבוד ולהישאר חרדי", הוא אומר.
"בקונפליקט בין הכסף לחיים", מסביר קרומבי, "החברה שלנו מוכנה לוותר על כסף כדי להמשיך ולהתבדל, אבל אם לא נפתור את התעסוקה, אנחנו בברוך. במספרים הגדולים האלה שלנו היום, לא מספיק לשבת ולחכות שישלמו. זה לא עובד. הבעיה של חרדים בעסקים היא כפולה. כולנו מכירים את הרובד הראשון: חוסר ידע. יוצא הבחור מהכולל, ומוכשר ככל שיהיה, מה הוא מבין בעסקים, בעולם? בקושי אנגלית הוא יודע.
"הבעיה הפחות מוכרת היא שמי שעוזב את הלימודים לטובת עבודה, יורד ברמה החברתית שלו. החכמים, המוכשרים והמבוקשים לשידוך הם אלה שלומדים תורה, לא העובדים. מי שנטש את הכולל צריך להצדיק את הצעד שלו. בנוסף, קיים עניין הפרנסה; מי שעוזב לימודים מפסיד את הקצבה שלו, קטנה ככל שתהיה, ולא פעם עוברים חודשים ארוכים עד שהעסק מתחיל להניב הכנסות".
אני ממשיך להסתובב בין הכותבים. נכתבים ערכים כמו "מימוש עצמי" ו"שררה לאישה" - "מושג למדני המסדיר את מגוון האפשרויות העומדות בפני האישה כאשר זו נדרשת לתפקיד מרכזי בעשייה הציבורית".
ב-1:30 נכנס איציק קרומבי לחדר קטן ומוציא ממנו שני מגשים עצומים של קיגל ירושלמי חריף. טעים! אם רק הייתה איזו חתיכה של מלפפון חמוץ. 47 ערכים כבר נכתבו - "צריך להמשיך בקצב הזה", אומר קרומבי - ואנחנו מתכנסים לעוד ישיבת עדכון על הערכים הנפיצים יותר כמו "חרדים בהר הבית", שמוחלט להשאירו בצד.
מרדכי רינדר מביתר עילית, גיס של קמינר, הגיע לתמוך ונתפס לעניין. כתב על "ליל שישי", חמישי בלילה, ועל מקורותיו, אחר כתב על קופות צדקה. אין ערך "חילונים", אומר מישהו - אולי תכתוב, הם מציעים לי - אבל יש ערך שיובא מוויקיפדיה על "פוסט-חילוניות": "השקפה המערערת על פרשנויות ותפיסות חילוניות, על תהליך החילון ועל החילוניות כאידיאולוגיה וכתופעה חברתית".
שני כותבים מדברים על דור ה-Y החרדי, מנסים לתת בו סימנים, אבל הדיון גווע. רגיש מדי. דיון עמוק ומרשים מתפתח סביב הערכים "פרנסה בעולם החרדי" של פיני כהן ו"האישה המפרנסת" שכתב שלמה, שני ערכים שכנראה יתאחדו לערך אחד. פיני ושלמה דקרו במילים שלהם את החברה החרדית. הם כותבים על גברים שיושבים כל היום בישיבה ואין להם יכולת לפרנס את משפחתם, להאכיל את ילדיהם.
למעשה, הפלפול זה הכישור היחיד שיש להם. אז זה מה שהם עושים, מתפלפלים. על הבעיה ההלכתית שבאישה המפרנסת, על החסמים העומדים בפני הגבר בצאתו אל העולם שבחוץ. אחד מהם: איך יכול אב צעיר עם הרבה ילדים לעבוד יום שלם. זה דיון מכבד ומכובד של אנשים שהדיון הוא דרך חייהם. יש אחד שעוקץ: "אולי צריך להוריד את זה מהכתובה", אחרים דואגים לדרך ההצגה של הנושא: "חשוב שלא להציג את זה כקלקול של החברה", חלק מחפשים נשים עובדות במסורת ישראל. שלמה מדבר על המימוש העצמי, של הגברים והנשים כאחד, כעוד פקטור חוץ מלימוד תורה. דבריו מתקבלים באי נוחות.
השעה המאוחרת מוציאה משהו מאנשים והדיון הופך אישי. הם אומנם מדברים על נשים ועל ההתנגשות שחווה האישה החרדית בין שלל תפקידיה: אמא, עקרת בית שכבודה פנימה, לבין מפרנסת. הם מדברים על האישה בלי שהיא נמצאת שם. זה צורם קצת לאוזניים החילוניות שלי, ואז שלמה אומר את המשפט המדהים הבא: "אני מרגיש שזה חטא שאני כותב ערך שאישה אמורה לכתוב". אומר, ומטיל פצצה קטנה לחלל החדר. ובכל זאת, אף אחד לא זורק הערות מרושעות או נכנס בחוסר נימוס לדברי חברו.
אנשים שמתכתבים עם העבר
והם לא מדברים רק על הנשים, הם מדברים על עצמם. דיבור של גברים פצועים. גברים שמהרבה בחינות העולם השאיר מאחור, בלי יכולת לפרנס את משפחתם, שמטילים על נשותיהם עול כבד מדי. העולם ומערכת הערכים של החברה שלהם מתנגשים. הגברים פה בחדר יודעים את זה. זו מין גרסה חרדית לכל העניין עם המטרוסקסואליות שבאה ואולי כבר הלכה, לא קראתי מקומונים הבוקר. דיון נוגע ללב, וגם מצחיק לפרקים. "אני גורב גרביים מעל המכנסיים והולך עם ספודיק (כובע פרווה) של אציל פולני מהמאה ה-16 בשיא הקיץ", אומר אברך לחברו, "אני מתכתב עם העבר. לא עם ההווה".
"אני פמיניסט" אומר לי שלמה מאוחר יותר. מה זה פמיניזם בשבילך, אני שואל. "האישה צריכה להחליט מה זה", הוא עונה ומספר על אשתו שעובדת בעירייה ועל מחיר החשיפה של החרדים לעולם שבחוץ.
אני שואל את היועץ התעסוקתי פיני כהן, בן 35, אב לארבעה ילדים, שאשתו מפעילה תיאטרון בובות, מי מגיע אליו ומה מפחיד אותם. "זה נושא נפיץ", אומר כהן, "אנשים מפחדים משינויים. אבל אני לא נכנס לספקות ולא נותן השקפה רוחנית. המסתפקים הולכים לרבנים שלהם, ורק אז מגיעים אליי". פעם היו באים אנשים נשואים עם ילדים, הוא מספר, בשנים האחרונות יורד הגיל.
ובכל זאת, אתה רואה מאות כאלה בחודש, מה מפריע לגבר החרדי שעוזב את הלימוד לטובת עולם העבודה? מה מהות הספק?
"הספק הוא לגבי מה המקום שלך בעולם הזה. מה הערכים".
במכלול מתגאים ב-152,592 ערכים. מספר יפה, יותר ממחצית ממספר הערכים שיש בוויקיפדיה העברית. אלא שמספר הערכים וההיקף בפועל קטן בהרבה; עשרות אלפי ערכים מפנים לערכים פסולים או דורשי תיקון. אני נכנס לערך ישראל: "ארץ ישראל או ארץ הקודש (בראשי תיבות ארה"ק) היא חבל ארץ הנמצא במרכז העולם שהוקדש להיות מקום משכנו של מלכות ה' בעולם על ידי שיקיימו בני ישראל את התורה בארץ ויחיו בה כממלכת כהנים וגוי קדוש".
ב-2:30 הנוכחות קצת מידלדלת ואני מתחיל להתקפל כדי לחזור לתל-אביב. יומיים אחר כך מספרים לי שאיך שהלכתי הגיעו מלא חבר'ה שהפיחו חיים באירוע והגיעו יחד ל-128 ערכים חדשים. אני מרים טלפון ליוסף קמינר לברך אותו. "כל האנרגיות שלי היו מופנות אל המרתון הזה", הוא אומר לי, "התעסקתי בזה ורק בזה".
קמינר שותק לרגע ארוך ואז מוסיף בשקט, "עכשיו אני יכול להתחיל את האבל".