צילום: איל גוטמן
בשנים האחרונות אני כותב כמעט מדי שנה על פסטיבל היין של מטה יהודה. אני עושה זאת לא רק משום שזהו פסטיבל היין הגדול והרציני מכולם (איני מדבר על אירועי טעימה חד פעמיים כמובן, אלא על אירוע מתמשך) אלא גם משום שאזור היין הזה הוא לטעמי הפרטי, המרתק שבין אזורי היין בארץ.
מבלי לזלזל בגולן ובגליל ובשלל היקבים המעולים שלהם (יקבי רמת הגולן, יקב הרי גליל, פלטר, כרם שבו - רשימה קצרה מאוד מתוך אינספור יקבים צפוניים) וביקבי הדרום המתעורר (אזור שהוא המערב הפרוע האמיתי של עולם היין הישראלי, ובכלל), יש משהו בתוצאות היינניות ובאופיים של היינות, שהופך את אזור יהודה, הרי ירושלים, למרתק יותר מהאחרים. אלו לא רק השמות הגדולים שלו - קסטל, פלם, צרעה ואחרים - אלא גם, ובעיקר, הטעם המיוחד. טעם אירופי משהו, כנראה בשל השפעת ההרים וצמחייתם מצד אחד, והרוח הנושבת מהים הלא ממש רחוק מצד שני.
אחרי שכבר סקרתי כמובן את כמעט את כל היקבים המפורסמים של האזור (קלו דה גת עוד מחכים לי, ובעיקר אני להם) וגם לא מעט יקבים כמעט אלמוניים, אני שמח לארח השנה במדור - לא אחד, אלא שני יקבים מרתקים ואולי גם לא ממש מוכרים.
נדמה לי, אם תורשה לי לרגע נימה אישית, שהיקבים ה"גדולים", כלומר המוכרים, באזור, כבר קנו את עולמם לא רק בארץ אלא גם בחו"ל, וזהו זמן מצוין להפנות זרקור גם אל אחיהם הקטנים.
למשל יקב צפרירים הנושא את שמו של היישוב שבו הוא שוכן, בחבל עדולם, דרומית לבית שמש. הוא הוקם בשנת 2004 על-ידי בני הזוג לורי ושייקה לנדר, ומייצר כיום כ-7,000 בקבוקי יין בשנה. קצת בדומה לזאב דוניה הוותיק מיקב סוסון ים, גם צפרירים מתעסקים עם זנים טיפה פחות שגרתיים מהזרם המרכזי של היין באזור ובארץ. יש אומנם בלנד של קברנה סוביניון, מרלו וקברנה פרנק, אבל כמו אצל דוניה, תוכלו למצוא כאן גם זינפנדל, פטיט סירה, וסירה בערבובים שונים. יינות היקב, וכאן הוא קצת יותר "מסורתי", הם יינות עוצמתיים וגדולי גוף, אבל לא נעדרי מורכבות ועניין.
היקב השני בסקירה הקצרה הזו, הוא אחד היקבים המסקרנים ביותר לא רק באזור אלא גם בישראל כולה בשל עובדה טכנית מוזרה ומרתקת, ואפילו קצת היסטורית. יקב קדמא הוא היקב היחיד בישראל, למיטב ידיעתי, המתסיס את יינותיו לא במכלי נירוסטה או חביות עץ, ואפילו לא בבריכות בטון, אלא במכלי חרס. אמפורות. שיטה עתיקת יומין.
כדי חרס קדמו כידוע לחביות עץ, ובוודאי שלמכלי נירוסטה ככלי קיבול ליין, ושימשו ככאלה במשך אלפי שנים. המכלים הללו הגיעו ליקב של לינה סלוצקין בכפר אוריה מגיאורגיה (גרוזיה). סלוצקין עזבה בשנת 2010 משרה בטוחה ומכניסה באינטל, כדי להתמסר בגיל 45 לאהבתה ליין.
מכיוון שהיינות כן מתיישנים אחרי התסיסה בחביות עץ אלון, ואפילו לתקופות ארוכות מאוד, קשה באמת לקבוע מהי תרומתן של האמפורות לטעמו הסופי של היין. אבל זה לא באמת משנה. כי מעבר לסיפור היפה, הטכני, ההיסטורי והאישי, יש כאן בהחלט יינות ראויים ומרתקים. וזה, כידוע, כל מה שמשנה.
בקרו בשני היקבים המקסימים הללו, ובכל שאר חבריהם לדרך במטה יהודה, החל מסוף נובמבר, ובמשך ארבעת סופי השבוע הבאים אחר כך. זה ירחיב את לבבכם. אני מבטיח.
טעימה | יינות צפרירים וקדמא
לבנין 2014, יקב צפרירים. בלנד של 50% סירה, 32% פטי סירה והשאר קברנה סוביניון מענבים המגיעים מכרמי עמק האלה ונחל חכליל. היין התיישן 16 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי ואמריקאי, והוא יין גדול גוף ועוצמתי, פירותי, אבל לא עצי מדי, ומלווה מצוין למנות בשר. 95 שקל
עדולם 2015, יקב צפרירים. בלנד בורדולזי קלאסי של 60% ענבי קברנה סוביניון, 25% מרלו והשאר קברנה פרנק מכרמי היקב בתל עדולם, אזור מקראי מפורסם במיוחד. מאופק יחסית ולא כבד מדי, אלגנטי ומרשים. יופי של יין. 80 שקל
ג'מינו 2016, יקב קדמא. בלנד מסקרן של 50% ענבי מלבק, 23% סירה, 20% קברנה סוביניון ו-7% קברנה פרנק שהתיישן 10 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי אחרי 4 חודשי תסיסה והשארה על המשקעים באמפורות חרס גיאורגיות. התוצאה - הוא לא כבד מדי, ואפילו חד וזוויתי לעיתים, ומספק חוויית שתייה מעניינת במיוחד ולא יקרה. 70 שקל
רזרב 2015, יקב קדמא. מבלנד בורדו של 50% ענבי קברנה סוביניון, 20% מרלו, 18% קברנה פרנק ו-12% פטי ורדו. הוא תוסס ואז שורה על משקעיו במשך 4 חודשים בכדי חרס ומתיישן עוד 28 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי. יין עשיר, עמוק ומלא, אבל לא כבד מדי. 90 שקל