מתוך "מקוללים" / צילום: רם שוויקי - באדיבות סרטי יונייטד קינג ו–UCM
הקולנוע הישראלי אוהב את הניווט הצבאי וקל להבין מדוע. יש משהו מאוד מוכר וישראלי בניווט, שהרבה מאיתנו חווינו, וגם הוא יופי של משענת דרמטית, במיוחד כשהדברים משתבשים והחיילים הצעירים (או החיילות) מוצאים את עצמם בסיטואציה מלחיצה שתוציא מהם צדדים קיצוניים. ראינו את זה בלא מעט סרטי סטודנטים ("מדבר", "כלבים ביער", "מסיבת שחרור") ועכשיו גם בסרט החדש "מקוללים". הפעם נלקח התרגיל הצבאי למתכונת של סרט אימה: שלושה חיילים, שניים במסגרת קרבית ועוד צלם צבאי שמצטרף אליהם, יוצאים לשיטוט לילי במדבר וממש תוך כמה דקות העניינים מקבלים תפנית מלחיצה למדי כאשר נדמה שמישהו, או משהו, עוקב אחריהם, והמציאות לפתע הופכת למסויטת למדי.
אומנם אין הרבה סרטי אימה שנעשים בישראל, אבל מדהים איזה אחוז משמעותי מהם עושה שימוש בשירות הצבאי. "מסווג חריג", "בשר תותחים", "מורעלים" ועכשיו "מקוללים", כולם מספרים על חיילים העומדים מול אימה בלתי נתפסת, ובאמת שלא צריך להיות מבקר קולנוע כדי להבין למה זה קורה. כמו הסרטים שהוזכרו, סביר מאוד להניח שגם "מקוללים" ימשוך לעצמו לא מעט תשומת לב שלילית בגלל האופן שבו הוא מציג את לובשי המדים הירוקים, בין שבצדק או שלא, בטח באקלים הנוכחי שבו נבחרי ציבור מתנגחים באמנות כדי לגרוף פופולריות.
אבל אם להסתכל על "מקוללים" כסרט, ולאו דווקא כמפתח לדיון רחב יותר על פרות קדושות כחול-לבן, האמת היא שיש פה ממה לשמוח. יבגני רומן, שעד כה עשה סרט ילדים חמוד ("איגור ומסע העגורים") ומותחן פסיכולוגי ("האיש שבקיר"), הולך בכל הכוח לכיוון סרטי האימה שאנחנו מכירים מארה"ב, אלו שמתרכזים בחוויה של הצופה ולא בהכרח מנסים להתחכם או לכופף את הז'אנר. מ"מקוללים" ברור לחלוטין שרומן מכיר ואוהב את סרטי האימה העל טבעיים, והוא מפגין פה יכולות יוצאות מן הכלל בבניית סיקוונסים מרשימים, ובעזרת הצלם רם שוויקי והעורך בעז פרנקל, מרים סרט שנראה יקר יותר ממה שהיה בפועל.
מה שבכלל מרשים הוא שלרוב רומן מצליח להתעלות מעל התסריט, שהוא החוליה החלשה ביותר בסרט. מעבר לעיצוב הדמויות שנדבק לאפיונים גסים וחד ממדיים, התסריט של "מקוללים" מנסה ללכת על יותר מדי כיוונים, ולא מפתח אף אחד מהם עד הסוף. המיתולוגיה על הבדואים שחיו באזור, כנראה המפתח לכל העניין, לא באמת מקבלת נפח ונשארת ברמת האנקדוטה, וכך בעצם כל דבר שמתרחש במהלך הסרט, מפצעים מסתוריים ועד מעגלי אבנים (שוט נפלא!), לא מתגבש לכדי כלום, ועל כן גם נקודת השיא הקיצונית מרגישה שבאה מהר מדי.
לאוהבי הז'אנר בהחלט מחכה חוויה מהנה למדי, ונוכחותו של הסרט הזה בלוח ההפצה היא דבר נהדר בפני עצמו, אבל בגלל התסריט הלא עקבי, "מקוללים" הוא יותר כמו תצוגת יכולת של במאי מאשר סרט אימה שעומד על שתי רגליים.