איור: עומר הופמן
אומרים שצירוף מקרים הוא דרכו הביישנית של אלוהים לשמור על אנונימיות. בשבועות האחרונים יצא לי בדרך מקרה, בצירוף מקרים מוזר, להתוודע פעם אחר פעם ואפילו עוד פעם, לנציגיו עלי אדמות, בסדרת פגישות יוצאת דופן עם חברים שונים בקהילה החרדית, שהתקבצו לשלושה סיפורים.
הראשון שבהם, אלוהים עדי, הגיע אל משרדי כדי לבחון אפשרות שנקים בצוותא בעזרת השם סניף של משרד עורכי הדין שלי בקהילת קודש בני ברק. ולא סתם סניף, הוא הציע סניף כשר בברכת רב. ניסיתי להסביר לו שגם בסניפים האחרים שלי אני לא מגיש ללקוחות קדירת גדיים בחלב אימם, אבל זה לא עזר. על מנת להקים משרד כשר, בברכת רב, כך לדבריו, יש להיפגש עם אחד מראשי הקהילה על מנת שיבחן אותי ואת דרכיי, ויוציא, אי"ה, החלטה שאני לא גוזל גזל, שאיני נושך נשך ואיני מתפרנס מריבית שאינה קצוצה ורק אז, לאחר שאוכשר, נכבוש, בסייעתא דשמייא, את בני הקהילה המקומית.
מאחר שאני נוטה להקשות קושיות, ביקשתי לבדוק איתו האם כאשר יוכרז ויפורסם ברבים שאני עו"ד שאינו גוזל גזל ואינו נושך כל מיני, זה לא יפגע לי במוניטין ובשמי הטוב כעו"ד, והאם בנתונים אלה אנשים עוד יסכימו לקבל את שירותיי ולא יבחרו דווקא באותו קומץ קטן של 99% מעורכי הדין שמוציאים שם רע לכל היתר? ועוד הסברתי לו, שעיקר עבודתי היא בהגשת תביעות נזיקין ובייצוג נפגעי עבודה, כשלתומי סברתי שהעבודה זרה לחלק ניכר מבני הקהילה, ועבור רבים מהם היא בבחינת עבודה זרה ממש. בתום השיחה נזכרתי שאיני נוטה לשלול דברים שאחרים היו שוללים על הסף וקבענו את ראשית 2019 כמועד לפתיחת הסניף הכשר הראשון של המשרד.
פגישה אחרת, שדווקא אני הוא זה שזימנתי על עצמי, הייתה עם אדם חרדי אחר, שנודע בתקופה האחרונה כדמות מובילה בתחום הנחיית השיווק, הפרסום והמכירות. לאחר שהקשבתי להרצאות שלו באינטרנט, ביקשתי לפגוש אותו לשעת ייעוץ. מאחר שמזמן גיליתי, בצער רב, שבניגוד לרבים אחרים שגורלם הטוב שפר עליהם, במקרה המצער שלי, לא כל חוכמת העולם נפלה בחלקי. ומשכך, אני מעת לעת מנסה לקרוא, להתעדכן ולקבל עצות.
האדון נענה בחביבות לבקשתי ואפילו הסכים לתאם לי מועד ולתת לי שעת ייעוץ כנגד סכום צנוע של 5,000 שקל בצירוף מע"מ. לשמע תעריף שעת הייעוץ מיד רציתי לשאול האם עם כאלה תעריפים הוא קיבל ברכת רב וזכה בהכשר, וכמובן, היה חשוב לי לדעת האם מדובר בשעה אקדמית או ממש בשעה עגולה, הכוללת 60 דקות, אולם כדי לברר את אלה, היה עליי להזמינו לשעת הייעוץ. מאחר שברבות השנים למדתי את ערכה של עצה טובה, ומאחר שכאן הייתי אמור לקבל עצה יקרה מפז, תיאמנו את הפגישה במשרדי. טרם הפגישה העברתי אליו חומר רקע ובסופו פירוט הסוגיה הממוקדת שבה ביקשתי ייעוץ. הפגישה הייתה מצוינת ואפילו לא חשתי ב-97.5 השקל (כולל מע"מ) שאוזלים ממני מדי דקה. ישבנו לטכס עצה, ליבנו דברים, בנינו אסטרטגיות וגיבשנו דרכים לקידום הסוגיה שדרשה קידום. לפעמים, אפילו לשעה שאתה מקדיש לעצמך, ללא אחרים, לצורך ליבון בעיה ומציאת פתרונות, יש משמעות אדירה, לא כל שכן כשאתה מנסח את הרקע ואת הבעיה ומזקק לעצמך את השאלה הדורשת תשובה. כשלאלה מתווסף עוד מוח חושב ומנוסה, התוצאות עשויות לשאת פירות משובחים. בתום הפגישה, משהבנתי שזמני עבר, שאלתי את היועץ לפקודת מי לרשום את ההמחאה. כאן הזדמנה לי הפתעה נוספת.
היועץ סיפר לי שהוא מנחה קבוצה של כ-50 אנשי עסקים והציע שבמקום לשלם על הייעוץ, אבוא אל הקבוצה ואתן להם הרצאת השראה. מכיוון שראיתי את הכדור עובר למגרש שלי, מיד עלה בי הרעיון להסביר לו ששעת הרצאה שלי עולה 6,000 שקל לפני מע"מ ולבקש שיוציא במקום פנקס שקים וירשום המחאה על ההפרש, אבל לאחר שהשתעשענו ברעיון הזה, שמחתי להיענות לבקשתו.
השנים לימדו אותי כי לחלק ניכר מההבטחות שנתתי מגיע מועד פירעון, ומשהתרגשה העת, נאלצתי למצוא את עצמי מוזמן לבמה לתת הרצאת השראה לאנשי עסקים באולמי ליאונרדו סיטי טאואר. הקהל מנה כמה אנשי עסקים חילוניים, דתיים וכמה עשרות אנשי ונשות עסקים חרדים.
בפעם האחרונה שבה הוזמנתי לתת הרצאה למאזינים חרדים בבית שמש, קיבלתי מראש רשימת הנחיות ואיסורים, החל מהוראות לבוש (שגרמו לי לוותר על הקטע של העירום) ועבור דרך איסור להתבדח ולהשתמש במה שעלול להתפרש לחומרה כהומור, איסור לפנות לאנשים באופן פרטי, איסור לתת דוגמאות ועוד סוגים של איסורים מדרבנן, שלאחר שהפנמתי את כולם, נערכתי כיאות ושלחתי את גלעד, השותף שלי, שירצה שם במקומי.
הפעם, בהיעדר איסורים, כשמולי קהל צמא שביקש לשמוע אותי ממש כמו שאני, העברתי שעה מעניינת, עם קהל שמרביתו שונה מזה שאני מורגל בו. הסברתי להם שם בין היתר שבכל שנות ההרצאה שלי גיליתי שהכי קשה ללמד את אלה שסבורים שהם כבר יודעים (בקרוב אני מרצה בפקולטה לרפואה בת"א, בתחום רפואה ומשפט לרופאים מומחים שמבקשים לעבור הסמכה להיות פוסקים בוועדות רפואיות), והעובדה שהם פתוחים להקשיב, לרכוש מידע וכלים, אף שהם כבר עברו כברת דרך עסקית, עשויה להקנות להם יתרון עצום.
בתום ההרצאה נתנו זמן לשאלות והרגשתי שאני דווקא מיטיב לענות לכולם, עד שהאחרונה בהן, אישה חרדית נעימה, קמה ושאלה אותי האם כיום, אחרי שכבר הגשמתי בחיי כמה יעדים וגמאתי מרחק לא קטן, אני יותר מאושר מאשר הייתי בראשית הדרך. הבטתי בה, הזכרתי לה שמראש ביקשתי מהנוכחים שישאלו רק שאלות קלות והבנתי שכדי לענות על השאלה הזו אני זקוק, כנראה, לכל הפחות לעוד שעת ייעוץ, וכרגיל, לי זה עולה יותר.