ההחלטה של הוועדה המוניטרית של בנק ישראל להעלות את ריבית הבסיס במשק הישראלי ב-0.15%, במסגרת החלטת הריבית לחודש דצמבר 2018 שהתקבלה ביום שני האחרון, היא החלטה כלכלית סבירה, שהתקבלה בתזמון בעייתי, תוך כדי ניהול ציפיות לקוי.
בעוד בנק ישראל מתנהל עם נגידה חליפית, ד"ר נדין בודו טרכטנברג, וממתין לכניסת הנגיד הנבחר, פרופ' אמיר ירון, לתפקידו, בוחרת הוועדה המוניטרית של הבנק המרכזי להעלות את הריבית לראשונה זה שבע שנים. אמנם מדובר בהעלאת ריבית מינורית של 0.15%, אבל לרוב העלאת ריבית אינה מהלך בדיד, אף שבבנק המרכזי מציינים כי תוואי העלאת הריבית יהיה הדרגתי וזהיר.
אני מתקשה לזהות התפתחות כלכלית מהותית בין החלטת הריבית האחרונה של הנגידה לשעבר, קרנית פלוג, בחודש שעבר, לבין החלטה הנוכחית, שמצדיקה העלאת ריבית כעת ולא לפני חודש.
הנימוקים המרכזיים שהובאו להעלאת הריבית, כללו את העובדה ששוק העבודה המקומי מצוי בתעסוקה מלאה, וכי חלה התכנסות של האינפלציה והציפיות לגביה לתחום יעד האינפלציה. נוסף על כך, ציינו בבנק המרכזי את הפיחות בשער החליפין הנומינלי ואת התייצבות מחירי הדיור, וציינו כי המשק מתכנס לשיעור צמיחה פוטנציאלי.
הנימוקים שהובאו יכולים היו להינתן מלה במלה לפני כחודש. יתרה מכך, מאז החלטת הריבית הקודמת התפרסם נתון צמיחה פושר במשק הישראלי, גברה מאוד חוסר הוודאות הכלכלית הגלובלית, מדדי המניות הגלובליים ירדו בחדות, מחירי האנרגיה קרסו - כך שלא ברור מדוע אצה הדרך לוועדה המוניטרית להעלות את הריבית כבר בחודש הנוכחי.
העונתיות בזירת האינפלציה המקומית מבטיחה כי לפנינו רצף של מדדי מחירים לצרכן נמוכים, כך שהאינפלציה בפועל וציפיות האינפלציה עשויות לגלוש שוב מתחת ליעד התחתון של האינפלציה.
"אותתו לשוק", שלא הבין את הרמז
מי שעוקב מקרוב אחר החלטות הריבית של הבנקים המרכזיים בארה"ב ואירופה, יודע היטב כי בנקים אלה מנהלים את ציפיות הריבית הקצרה באומנות רבה ואינם משאירים מקום להפתעות בנושא.
בארה"ב, אנו בוחנים מקרוב את תרשים הנקודות של הפדרל ריזרב, ואילו בישראל קיימת עמימות גבוהה ביחס לאופק המוניטרי, ועתה מתוך העמימות השמיש הבנק המרכזי של ישראל את נשק ההפתעה המוניטרי, ובאופן מיותר.
רק במקרים מיוחדים מאוד, שבהם למשל יש רצון לטפל בפעילות ספקולטיבית בשוקי הריבית או המטבעות, לעודד חדות או לבלום בחדות פעילות כלכלית, קיים מקום לשימוש בנשק ההפתעה המוניטרית - אבל זה ממש לא המקרה המדובר במשק הישראלי.
בבנק ישראל טוענים כי הם אותתו לשוק ההון בחודשים האחרונים כי פני הבנק להעלאת ריבית, אבל העובדה היא שבשוק לא הבינו את הרמז, שהיה כנראה דקיק, ולראיה - עליית תשואות המק"מים והירידה החדה יחסית בשוק איגרות החוב.
הבעייתיות בתזמון העלאת הריבית כעת גוברת לנוכח העובדה שרב הנסתר על הגלוי בכל הנוגע לאג'נדה המוניטרית שעתיד להוביל הנגיד החדש, שטרם נכנס לתפקידו וקולו טרם נשמע. המינוי של אדם מחוץ למערכת של בנק ישראל, המביא עמו אסכולה אמריקאית, מגביר את סיכון הריבית בתיק ההשקעות וכן את חוסר הוודאות בשווקים הפיננסיים, ואם יש משהו שמשקיעים שונאים זה חוסר ודאות.
לשיטתי, מוטב היה להמתין להחלטת הריבית הבאה, שתתקבל ב-7 בינואר 2019 אחר הצהריים, ולאפשר לנגיד הנכנס לקבל את ההחלטה המהותית ולתקשר אותה בקולו. כעת, נמתין כולם להחלטת הריבית הבאה של בנק ישראל, על מנת לנסות ולהבין טוב יותר באיזה קצב תעלה הריבית במשק בשנים הקרובות.
■ הכותב הוא האסטרטג הראשי של איילון בית השקעות. כותב המאמר ו/או החברה עשויים להחזיק או לסחור בניירות הערך המצוינים בכתוב. האמור בכתבה אינו מהווה תחליף לשיווק השקעות ו/או ייעוץ השקעות המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם