קואופ שופ/ צילום: תמר מצפי
כל קריסה היא ייחודית והיא מתרחשת בגלל שורת נסיבות ספציפיות שקרו בגוף שקרס - החל מניהול בעייתי והוצאת נכסים, עבור בהימור על הסגמנט הלא נכון ועד להפיכה ללא רלוונטיים בעולם משתנה. גם בקואופ יש נסיבות מיוחדות, כשבשוק ובסביבת החברה יודעים לדבר על בעיות ניהול של נכסים ושל כספים שסייעו לנפילה של הרשת שהגיעה השבוע למצב של הקפאת הליכים.
בדומה לשופרסל, רמי לוי, ויקטורי, חצי חינם ורשתות קמעונאות אחרות, גם קואופ ישראל המעסיקה כאלף עובדים ונקלעה כאמור להקפאת הליכים בשל חובות של מאות מיליונים, היא רשת קמעונאית שעוסקת בממכר מזון ומוצרים שנדרשים באופן יומיומי בכל בית. אך בניגוד לרשתות הללו, קואופ לא מאוגדת כ"חברה" אלא כ"אגודה שיתופית" צרכנית.
להבדיל מחברות "רגילות" שהמטרה המרכזית שלהן היא להשיא רווחים לבעלי המניות שלהן לפי חלקם בבעלות, אגודה שיתופית היא תאגיד שנועד למטרות רווח שמתחלק באופן שווה בין החברים "על בסיס עיקרון השיתוף והשוויון" ובדרך של הנחה קבועה בכל רכישה. כך, ההנחה שניתנה לבעלי המניות בקואופ שעמדה על סכום של 10% ל-12 אלף החברים בה, הגיעה לשווי של מיליוני שקלים בשנה. ההנחה הזו נמשכה גם בתקופה שבה התוצאות של החברה הידרדרו, וסביר להניח שחברה "רגילה" לא הייתה מזדרזת כנראה לחלק דיבידנדים עם תוצאות כאלה.
קואופ היא לא מגה
עם זאת, קואופ שופ, צריך לומר, היא לא מגה. לא בהיקף החובות, לא בנכסים ולא בדומיננטיות שלה בשוק. מגה, שקרסה לפני כשלוש שנים, הייתה אחת משתי הענקיות של הענף. לעומתה, קואופ שופ אינה שחקנית משמעותית בשוק הקמעונאות הישראלי: מכירותיה מסתכמות בקרוב ל-800 מיליון שקל בלבד, בענף שמגלגל מחזורים של כ-35 מיליארד שקל לפי סטורנקסט, או קרוב ל-70 מיליארד שקל, כולל חנויות נוחות וחנויות מתמחות - כך להערכת חברת הייעוץ הכלכלי צ'מנסקי בן שחר.
התהליכים האלה לאורך ציר הזמן שבהם אנחנו רואים עוד ועוד שחקנים שנעלמים ושלא קמים במקומם שחקנים חדשים, מקטינים את התחרות ואת המגוון עבור הצרכנים, כשבמבחן התוצאה מחירי המזון נמצאים במגמת עלייה והרגולציה משפיעה במספרים קטנים.
כך או כך, הקריסה של קואופ היא קריסה נוספת בשרשרת קריסות בתחום קמעונאות המזון, כשהגדולות שקדמו לה בעבר הנראה לעין היו קלאבמרקט (2005) ומגה (2015, כאמור). הקריסות הללו, שאליהן אפשר לצרף רשתות קטנות יותר שלא שרדו לבד ונבלעו על-ידי גדולות מהן דוגמת קוסט 365 של רשת המשביר ועדן טבע מרקט שנרכשה על-ידי טיב טעם, בישרו ומבשרות על התחרות בשוק הזה. תחרות שהוציאה ממנו "גורילות" ותיקות כמו מגה, ויצרה "גורילות" חדשות כמו רמי לוי או נחום ביתן.
מעגל החיים הקמעונאי
בשנים האחרונות האבולוציה של עולם הקמעונאות הגיעה לשלב לא שגרתי שבו הכללים משתנים מהקצה לקצה - לגדולים ולקטנים כאחד - עם כניסתו של העולם המקוון. בעצם, אולי יותר לגופים הגדולים מאשר לקטנים שנסמכים על קירבה בלתי אמצעית ללקוח הקצה. לפיכך, קריסות הן לא רק תולדה של החלטות פנימיות או של תחרות בתחום מסוים. הרבה פעמים הן מבשרות על שינוי שוק, כזה שהגאות מגלה מי שוחה עם בגד ים ומי בלי. כלומר, מי מתאים לעולם החדש ומי נמצא בצד המפסיד של עולם העסקים הדרוויניסטי.
במובן הזה, הקריסה של רשת קואופ שופ לא ייחודית לשוק קמעונאות מזון התחרותי מאוד והיא חלק מגל קריסות של רשתות קמעונאות בכלל (בהן רשת האופנה הוניגמן בחורף שעבר, או ספורט ורטהיימר בחודשים האחרונים), שמוצאות שמישהו שינה להן את המודל העסקי, בין שבאמצעות רכישות מקוונות (מה שמשפיע יותר על רשתות אופנה או צעצועים), בין שבאמצעות מעבר למודלים מוטי מחיר (דיסקאונט מחד וחנויות "פרימיום" במונחי קירבה מהצד השני, כפי שניבט משוק קמעונאות המזון), או מסיבות אחרות.
זה מלמד על התקצרות המחזור העסקי. מה הכוונה? קריסות עסקיות היו בעבר ויהיו בעתיד וזה חלק מעולם העסקים. עם זאת, המהירות של הקריסות היא כנראה משהו שבא בגלים, ונראה שעכשיו, בשנים האחרונות, אנו נמצאים בעיצומו של גל קריסות מרוכז. האם זה יימשך בקצב הזה או יירגע? ימים יגידו, מה שברור הוא שקואופ היא לא האחרונה.
ונקודה אחרונה: קריסה של רשת אחת היא הזדמנות למישהו אחר שצומח על שרידיה וכבר עכשיו אנו רואים רוכשים פוטנציאליים דוגמת ויקטורי, רמי לוי, מחסני השוק, וזול ובגדול שמסמנים אילו סניפי קואופ הם רוצים לקנות וחושפים את מעגל החיים הקמעונאי: הצרה של אחד היא הזדמנות לאחר.