1. בשבוע שעבר התקיים עוד דיון בחוק להגבלת פרסום ושיווק של מוצרי טבק בישראל. המקום: ועדת הכלכלה שבראשותו של ח"כ איתן כבל. יוזמי הצעת החוק, כבל וח"כ יהודה גליק, מתהדרים בחוק כאילו הוא החוק הכי חשוב במאבק נגד העישון - כאילו הוא עניין של חיים ומוות, כאילו מי שבעד החוק ממונה על החיים.
זה בדיוק סוג הדיון שמאפיין את השיח הכלכלי בישראל: שחור או לבן, מושחת או נקיי כפיים, בעד תאגידים או נגד תאגידים. מיותר לציין שהמציאות תמיד, ללא יוצא מן הכלל, היא הרבה יותר מסובכת מסיסמאות של שחור ולבן. יש עוד סממן ליוזמות החקיקה בישראל: הם תמיד מנסות להמציא את הגלגל בנושאים שכבר עברו חקיקה במדינות הרבה יותר גדולות ונאורות. תמיד יש את הפטנט הישראלי שממציא לנו סעיפים 'חדשניים'.
בסופו של דבר החוק להגבלת פרסום ושיווק של מוצרי טבק בישראל הוא עוד חוק מבית המדרש הפופוליסטי-בולשביקי, שיותר מאשר יועיל לצרכנים ולבריאותם, לא ישנה את המצב במקרה הטוב ואפילו ירע אותו במקרה הרע - יגידו מה שיגידו חברי הכנסת איתן כבל ויהודה גליק.
כמובן שהמטרה היא מבורכת: להוריד את מספר המעשנים כדי לחסוך מהם נזקים בריאותיים - אין חולק על כך שהעישון מזיק וצריך להילחם בו עד חורמה. מצד שני, מי שסבור שהחבאת מוצרי טבק מעיניהם של המעשנים תכריח אותם להיגמל, כנראה אינו מכיר את הפסיכולוגיה של ההתמכרות.
אחד הסעיפים המרכזיים בחוק שעשה קצת רעש תקשורתי מדבר על חפיסות ואריזות אחידות של מוצרי טבק. נדמה לי שרוב המעשנים הקיימים לא מודעים למשמעות של הסעיף וספק אם יהיו מודעים לו. הסעיף, שקומם את בעלי הפיצוציות - לדעתי לשווא - קובע כי סיגריות ומוצרי טבק אחרים ישווקו בצבע מסוים אחיד כאשר שם מותג הסיגריה והיבואן, יופיעו בחלק התחתון של החפיסה או האריזה, ללא סימני מסחר לרבות לוגו, וזאת בגודל אותיות מסוים שנקבע בחוק.
המשמעות היא שכל חפיסות הסיגריות יהיו בעלות צבע זהה - והסוג שנבחר הוא צבע מרתיע ודוחה - ורק בתחתית החפיסה יצוין אם אלו סיגריות המשווקות תחת המותג מרלבורו, קנט או פרלמנט וכד'. האם זה מה שימנע מצרכני סיגריות להמשיך ולעשן? האם המעטפת האחידה והשונה מבעבר היא זו שתרתיע מעשנים? אני חושב שלא. בוודאי שהמהלך ייצור בלבול בהתחלה בקרב בעלי הקיוסקים והצרכנים, אבל מי שחושב שקוסמטיקה גרפית מרתיעה עם צבעים לא מפתים, שמצניעים את הלוגו של מותג הסיגריות תפגע במכירות, לוקה באופטימיות יתר. כל עוד יש מוצר על המדפים וכל עוד יש לו ביקוש - הם ייפגשו.
יש אמנם כמה מדינות - לא רבות - שבהן הונהגו כללים של חפיסות אחידות אך באנגליה, צרפת, הונגריה וסלובניה, למשל, הוחרגו מהאריזות האחידות לא רק סיגריות אלקטרוניות אלא גם מוצרי טבק ללא עשן (כמו האייקוס של פיליפ מוריס). זאת ואף זאת, יעילותה של המדיניות הזו מוטלת בספק וגם באוסטרליה ובאנגליה אין הוכחה חותכת שיש ירידה משמעותית בצריכת הטבק. וגרוע מכל: יש גם חשש שבעקבות המהלך יחול גידול בסחר הבלתי חוקי: קל יותר להכניס טבק מוברח לתוך חפיסות אחידות וגם ערכם של מוצרים מוברחים ממדינות אחרות, שאין בהן הסדרות דומות, יעלה בעיני הצרכן שכן אלה יהיו ממותגים, להבדיל מהחפיסות האחידות.
2. ניחא הצבעים של חפיסות הסיגריות, מה שהכי מקומם בחוק הזה הוא כרגיל הצביעות. כדי ל'החביא' כמה שיותר את הסיגריות מהצרכנים הוחלט על איסור פרסום ושיווק שלהן. נניח שזה עוד איכשהו הגיוני, אז למה החוק החליט להחריג את העיתונות הכתובה שבה ימשיכו להתפרסם מודעות של חברות הטבק או סיגריות אלקטרוניות?
למה באמת? כי מרחמים על מצבה הגרוע של העיתונות הכתובה, כי אנשים צעירים בלאו הכי לא קוראים עיתונים, כי הפרסום ילווה באזהרות נגדיות של משרד הבריאות וכד'. השורה התחתונה: ניתנה הטבה רגולטורית ענקית לעיתונות המודפסת - אין פלא אפוא שבחלק מהדיונים של ועדת הכלכלה על החוק נוכחו מו"ל "הארץ-דה מרקר" עמוס שוקן ומנכ"ל "ידיעות אחרונות" ינון אנגל. ישבו בדיונים גם לוביסטים שייצגו את שני העיתונים יחד עם "גלובס".
כששאלתי השבוע את ח"כ כבל אם הוא לא רואה טעם לפגם בנוכחות של מו"לים בדיונים על חוק שמיטיב איתם, במיוחד על רקע חקירתו באזהרה בתיק 2000 - יחסיו עם נוני מוזס בחוק ישראל היום - ועל רקע הרוח הגבית שהוא מקבל מ'הארץ דה-מרקר' בוועדה לבחינת האשראי ללווים גדולים, הוא ענה שהחרגת העיתונות המודפסת הייתה תנאי ממשלתי שהוא לא הסכים איתה והפנה אותי לפרוטוקולים של הדיונים (תשובתו המלאה של כבל בסוף הטור).
לדעתי ח"כ כבל פשוט בורח מאחריות. נוח לו לקחת קרדיט על החוק כמי שמציל חיים, אבל את האחריות להחרגה השערורייתית של העיתונות הכתובה הוא מפיל על הממשלה. מי בממשלה? הוא לא אומר, טוב שיש איזשהו גוף עם שם כללי שאפשר להפיל עליו את האחריות.
אלא שהטיעון של ח"כ כבל לא מחזיק מים ומי כמוהו מכיר תהליכי חקיקה. אחרי שהצעת חוק עוברת אישור ועדת השרים לענייני חקיקה, היא עוברת לא מעט שינויים, מה שקרה גם עם החוק להגבלת הפרסום בעישון. חלו בו אין ספור שינויים ואין ספור החמרות, אבל בסעיף הזה ח"כ כבל לא נגע, אף שהוא לא אהב אותו כלפי חוץ. הוא יוזם החוק וכיוזם חוק הוא מודה שהוא קיבל תכתיבים. הייתכן? לפחות שיגיד של מי. ואם הוא לא מסוגל - שייקח אחריות על מלוא החוק, כולל ההחרגה המוזרה והעקומה, שמגלמת בפועל הטבה רגולטורית כללית של עשרות מיליוני שקלים.
בכל מקרה, עשיתי כמצוותו של ח"כ כבל ועברתי על הפרוטוקולים של הדיונים. לכל אורכם נראה ששוקן ואנגל התייצבו בדיונים כדי להיות שומרי הראש של ההבטחה להחריג אותם מאיסור הפרסום, למרות תהיות ושאלות כבדות מצד כמה מהמשתתפים בדיונים שטענו כי "אין לזה אח ורע בעולם". באחד הדיונים ששוקן לא הגיע אליהם, ח"כ כבל אף אומר שהוא הסתמס איתו "לעניין ההתחייבות שלנו לעיתונות הכתובה". התחייבות שלנו, כלומר, גם שלו. באחד הדיונים, אגב, נזרק שמו של שר הבריאות יעקב ליצמן כמי שהציב את התנאי מול כבל בעניין.
כשאחד המשתתפים נידנד בנושא, ח"כ כבל יצא משלוותו וענה כך: "החוצה. עלית לי על כל העצבים. אני צריך סיגריה עוד מעט. שיגעת. תקשיבו טוב - אני אומר לכל החברה האזרחית (הכוונה לנציגי ארגונים - א.צ) אני הנחתי את החוק. לא אתם. אף אחד כאן. יהודה גליק סייע לי בעבודת קודש כדי שאוכל יחד איתו להעביר. שאף אחד מכם לא יעז להתנשא מעלינו. הבא שידבר לא יפה לחבר כנסת, או יתנשא מעל חבר כנסת, או יאיים על חבר כנסת, או ירמוז באיום על חבר כנסת אעיף אותו מהבניין הזה כמו טיל".
3. עברתי גם על גלגוליו של החוק, כפי שח"כ כבל הציע, ומתברר כי ההטבה המקורית לעיתונות הכתובה הפכה להטבה גדולה עוד יותר במהלך הדיונים. סעיף שהופיע בהצעת החוק המקורית איפשר לחברות הטבק גם תקשורת עם מעשנים בגירים שנתנו הסכמתם לכך. כלומר, בתקשורת פרסומית לפי הסכמה: הצרכנים יכולים להסיר אותה מתי שירצו וגם אין בכך להגדיל את מספר המעשנים בישראל כי רק מי שמעשן והסכים יקבל פרסומת.
בגלגוליו של החוק הסעיף הזה הוסר על ידי ח"כ יהודה גליק. הסרתו מונעת ממעשנים לקבל מידע על חלופות טובות יותר או מסוכנות פחות מעישון מסורתי. אין גם היגיון לאסור תקשורת רק עם מעשנים בגירים כאשר מתירים ללא מעשנים פוטנציאליים להיחשף לפרסומות בעיתונות. בהסרת הסעיף הזה, למעשה הובטח שהרוב המכריע של תקציבי הפרסום של חברות הטבק יופנה אך ורק לעיתונות הכתובה. אני מניח שעם חקיקתו הסופית של החוק ישטפו חברות הטבק את העיתונות הכתובה בפרסומות על המראה החדש של האריזות שלהן, כדי שהציבור ייחשף להן.
אין ספק שגם במקרה הזה אנחנו מקבלים הוכחה שהכל זה סביב כסף ושכל הדיבורים הגבוהים על ערכים ובריאות נזרקים לפח לטובת הכסף. אנגל ושוקן ימשיכו לקבל בששון ובשמחה את הכסף של חברות הטבק אבל העיתונאים שלהם ימשיכו לכתוב על המאבק ההירואי של ח"כ כבל בעישון. הו, הצביעות.
אין ספק גם שהערכים הנעלים והיריביות הגדולות תמיד נדחקות הצידה, למען הכסף הגדול. ראו איך יריבים כמו ‘ידיעות אחרונות' ו'הארץ' מאחדים כוחות כדי ‘להציל את העיתונות הכתובה', כאילו שהטלוויזיה במצב יותר טוב.
אין ספק גם שח"כ כבל מבין היטב את כללי המשחק הבלתי כתובים. הוא מסתמס עם שוקן ומדבר עם מוזס - יש לו חיבה לקשרים עם מו"לים. אין גם ספק שמו"לים לא יכולים להשתתף בדיונים על חקיקה שמטיבה איתם. זה נראה רע ונשמע רע ויש לזה פוטנציאל של יחסים דו-צדדיים לא ראויים.
4. הנשיא טראמפ החריף בסוף אוקטובר האחרון את הסנקציות הפיננסיות נגד ארגון החיזבאללה. טרור צומח על תשתית פיננסית רחבה, ובלי כסף אי אפשר לקיים ארגון טרור לאורך זמן. החוק החדש מציין במפורש את הפעילות הנרחבת של החיזבאללה בתחום הסחר הלא חוקי של טבק, כולל הברחות לתוך ישראל. ההערכות בקונגרס דיברו על היכולת של החיזבאללה לייצר הכנסות של מאות מיליוני דולר רק מקוקאין ושאר הפעילויות הלא-חוקיות של חיזבאללה שכוללות הברחת טבק, סמים ממריצים, יהלומי דמים ועוד.
כולנו צריכים לקוות שהסנקציות הפיננסיות יחסמו חלק מהתשתית הפיננסית הרחבה של החיזבאללה. כולנו גם צריכים לקוות שהחוק של כבל לא יתרום במשהו גם לסחר הבלתי חוקי של טבק שקיים כבר ממילא בישראל בהיקפים גדולים בחסות החיזבאללה.
5. תגובתו של ח"כ כבל: "אם היית בודק את גלגוליה של הצעת החוק, היית יודע שממשלת ישראל בכבודה ובעצמה התנתה את אישור הצעת החוק בוועדת השרים לחקיקה בהחרגה של העיתונות הכתובה. אני התנגדתי לכך שהעיתונות הכתובה תהיה מוחרגת והדברים גם נאמרו לפרוטוקול בדיונים על החוק שגם אותם כבודו מוזמן לבדוק.
"השתתפותכם של מו"ל כזה או אחר בדיונים היא לגיטימית ובוודאי שמבקרה הנוכחי יש להצעת החוק השפעה על החברה או העיתון אותו הם מייצגים. כמו בכל חוק שנדון, ולא משנה באיזה נושא, תפקידה של כנסת ישראל לתת במה לומר את דעתו של מי שעתיד להיות מושפע מהחוק לטוב או לרע. בעניין הספציפי הזה אותם מו"לים מייצגים גם עיתונים אחרים כמו "גלובס", או כל עיתון אחר ודיוני הוועדה בכנסת, בשידור חי, הם הבמה המתאימה לכך".
