גלעד ארדן / צילום: תמר מצפי
יש הבדלים תהומיים בין האירועים סביב מינוי גל הירש למפכ"ל לפני 3 שנים וחצי לבין הליך מינויו של משה (צ'יקו) אדרי השנה. המטרה שהציב לעצמו ארדן אז הייתה למנות מפכ"ל מחוץ למשטרה, ועל הירש ריחפה עננה של חשדות, אשר הוסרה בתום חקירה. הקשרים בגיאורגיה והפרטים שהונחו בפני המשטרה חייבו בדיקה וחקירה.
בסופו של דבר, בסוף 2015 הובא המועמד מבחוץ רוני אלשיך. הבוחרים בו, ארדן ונתניהו, היו מאושרים עם מציאת האדם המתאים (אז, לדעתם) וקיוו ששקט ישוב למחוזותינו הכחולים. כמובן שגם זה לא קרה.
3 שנים של אלשיך בצמרת, ומערכת היחסים בינו לבין ארדן הידרדרה. בין אלשיך לנתניהו נקרעה תהום ללא תחתית, סיפור שעוד ימלא את ספרי ההיסטוריה שלנו.
הפעם, אולי כלקח, החליט ארדן על מועמד פנימי ואף מקורב. אדרי שימש כמנכ"ל משרדו למן היום שפרש משירות במשטרה.
הפרטים שהעסיקו את רפי רותם ועורך דינו, פיני פישלר, שני לוחמי שחיתות ותיקים, לא היו אמורים (בעיני ארדן) לסכל מינוי. רותם ופישלר מתריעים בשער שנים ארוכות, ורוב בכירי הממשל בישראל משלחים אותם מעל פניהם כאילו היו זבוב טורדני ותו לא.
ארדן, למוד קרבות מינוי הירש, אינו מוכן לוותר בסיבוב השני. הוא הודיע מיד, עוד אתמול בלילה, כי המינוי הזה יקום ויהיה.
By hook or by crook
בתגובות הראשוניות זוכה ארדן לגיבוי של שרת המשפטים איילת שקד ושר החינוך נפתלי בנט. בין השלושה הללו קיימת אווירת גיבוי וסיוע ממושכת. הם אחים זה לזה לזו. מעניין אם החיבור המיוחד הזה יקפיץ מישהו בלשכת ראש הממשלה.
אבל מבחינה פוליטית, עבור ארדן יש לומר: המשרד לביטחון הפנים תמיד נחשב לבעייתי. "קבר האחים של הפוליטיקאים", כינה זאת באוזניי אחד מבכירי המשטרה בדימוס, בהומור שחור. "ארדן מספיק מתוחכם כדי להבין שתיק המשרד לביטחון הפנים הוא תיק ללא בונוס. זה משרד ללא אפשרות לתת מינויים, וגם המינויים המעטים שבהם ניתן להשפיע, סגורים בפני חברי מרכז. כל פוליטיקאי שמתכנן את העתיד הפוליטי שלו לטווח הבינוני-קצר, חושש מכתם על הקריירה שלו שעשוי להגיע מהמשרד לביטחון הפנים".
המשרד לביטחון פנים הוא המשרד הממשלתי היחיד בו לשר יש פחות סמכויות מן הממונה הבכיר שלו, המפכ"ל. המקסימום שארדן יכול לעשות הוא למנות מפכ"ל, לייעץ בנוגע למינוי בכירים במשטרה, להציג תוכנית עבודה בפני הממשלה ולתת גיבוי פומבי ותקשורתי לשוטרי ממשלת ישראל. זהו.
ועל כן, בשל סיבוב שני של קשיי מינוי מפכ"ל, התהליך הזה עשוי להזיק לארדן.
אגב, הקשיים שפיתח ארדן אל מול אלשיך מזכירים בדיוק את ההיסטוריה של קשיי המינויים המשטרתיים.
פוליטיקאים רבים לאורך השנים ידעו שזה המשרד ממנו רצוי להישמר. מספיק לחשוב על המקום בו נמצאים יצחק אהרונוביץ (בבית), אבי דיכטר (חבר כנסת פשוט), צחי הנגבי (היה במשרד זמן קצר לפני שהוגש נגדו כתב אישום בנוגע לפרשיית מינויים במשרד לאיכות הסביבה), ו/או שלמה בן עמי (פרש מהחיים הפוליטיים), כדי להבין שהקדימונים לא משהו. היחיד שיצא משם בשן ועין הוא עוזי לנדאו. מילא את התפקיד ולא נשרט.
כמעט כל שרי ביטחון הפנים מגיעים בשלב כלשהו לטונים צורמים עם מפכ"ליהם. צמודים זה לזה בתדמית וביעדים, ומתישהו המריבות פורצות.
כמעט כולם הסתכסכו: השר אהרונוביץ והמפכ"ל דודי כהן, השר דיכטר והמפכ"ל קראדי, ואפילו השר ארדן והמפכ"ל דנינו סיימו את שלהי ימיו של דנינו כמפכ"ל בטונים קשים.
על אלשיך וארדן כולנו יודעים.