מתי לאחרונה הסתכלתם על הסביבה שלכם, ושאלתם את עצמכם האם אתם במקום הנכון? האם הסביבה שלכם דוחפת אתכם קדימה ומסייעת לכם להגיע להישגים טובים יותר, או מדרבנת אתכם להיות בני אדם טובים יותר? מחקרים מראים כי לגורם האנושי שסביבנו עשויה להיות השפעה מכרעת על ההישגים שלנו, הדרך שבה אנחנו מתנהלים, ואפילו הרגשות שלנו, ושבכוחה של פעילות בקבוצות לגרום ל'הדבקה' - של מוטיבציה או של רגשות.
כן, כשהסביבה שלנו ‘שמחה’, אנחנו עלולים להידבק ברגש הזה, ולפתח אופטימיות ותחושת שמחה. כשהסביבה שלנו הישגית - היא תדחוף אותנו קדימה, גם אם אנחנו לא תחרותיים והישגיים מטבענו. היא גם משפיעה על הדרך שבה נבנים הקשרים במוחנו. ד"ר נועה אלבלדה, חוקרת מוח ממרכז סגול למוח ותודעה, מסבירה: "כל חוויה שאנחנו חווים משנה את מבנה המוח שלנו. לכל חוויה יש יכולת לקשור קשרים חדשים ולהחליש קיימים. המוח שלנו הוא מעין רשת דינאמית של קשרים, שמשנה מבנה בתגובה לחוויות, וכך גם משפיעה עליו הסביבה שאנחנו בוחרים. אם אנחנו רוצים לדעת האם הסביבה שלנו מיטבית, אנחנו יכולים להיעזר בקריטריונים; האם הסביבה עוזרת לנו לטפח רגשות חיוביים, מאפשרת לנו לנהל קשב כמו שצריך ומעודדת הרגלים בריאים".
מהם הגורמים המשפיעים עלינו?
"חשוב להבין שהסביבה שלנו היא לא רק הסביבה החיצונית של הגירויים שמקיפים אותנו, אלא גם הסביבה הפנימית שמורכבת מהמחשבות, הזיכרונות והרגשות שלנו. ובתוך מחשבה על ניהול הסביבה שלנו אנחנו צריכים להבין איך רגשות שונים משרתים אותנו, או אולי דווקא מפריעים לנו. הרגש נוצר במוח, אבל בא לידי ביטוי בגוף. כל רגש מפעיל את הגוף קצת אחרת".
איך אנחנו יכולים לייצר סביבה אופטימלית במצב הזה?
"יש הרבה משתנים בסביבה שלנו שאין לנו שליטה עליהם. לא תמיד נוכל לבחור מי הבוס שלנו, או המשקיע במיזם. ולפעמים אלה אנשים שלא מעוררים בנו רגשות טובים, או בשפה עממית: 'לא באים לנו בטוב'. לפעמים אנחנו אפילו לא יודעים למה. השליטה שלנו היא על ויסות הרגשות שלנו, מעין כפתור ‘ווליום רגשי’. היום אנחנו מבינים שהמוח הוא פלסטי. כלומר, הוא משתנה בתגובה לגירויים, ולפעמים אנחנו יכולים לחולל שינוי לטובה לא רק על ידי שינוי המציאות החיצונית, אלא גם על ידי עיבוד המציאות הפנימית שלנו ושינוי האופן שבו אנו תופסים, מתייחסים ומגיבים למציאות החיצונית".
איך נוכל להתמודד בפגישה עם קולגה שמעורר אצלנו אמוציות שליליות, למשל?
"היכולת לוויסות רגשי בתוך הסיטואציה מאפשרת התנהלות נכונה יותר. מחקרים מראים שכשאנחנו בסטרס, הגוף שלנו נוטה להבחין במסרים מאיימים ולהתעלם ממסרים חיוביים, למשל, שהצד השני כן רוצה לשתף פעולה. במצב כזה, יש לנו נטייה לחלק את העולם למי בקבוצה שלנו ומי נגדנו על ידי סטריאוטיפים. פעמים רבות זה מתרחש באופן לא מודע.
"'כפתור הווליום הרגשי', במונחים מדעיים, הוא אותה יכולת הוויסות הרגשי התלויה בקשרים בין אזורים פרונטליים של קליפת המוח לבין אזורים עמוקים יותר, שמעוררים את התגובה הרגשית. ניתן לחזק קשרים אלה בעזרת מיינדפולנס. זה תהליך מנטלי שמשנה את פעילות הנוירונים ואת צורת הפעולה של המוח, והיום כבר נמצא בלב המיינסטרים. אם נוכל לחוש לפני ותוך כדי הפגישה את מה שמתחולל בנו מתוך הקשבה, נוכל להעלות או להוריד את ה'ווליום', לווסת רגשית בהתאם לצורך. זה יעזור בהרבה מאוד מקרים".
קרקע מפרה של פרגון
"אם נשתול זרע של פרח באדמה יבשה ולא נשקה אותה, וזרע דומה באדמה פורייה שנשקה ונטפח, אנחנו יכולים לנחש מי יפרח לשיא תפארתו ומי ייבול. זה אותו דבר עם בני אדם. הסביבה שבה אנו חיים משפיעה על תפיסת החיים שלנו, וגם על היחס שלנו לעצמנו", אומרת ד"ר קרן צוק, מנכ"לית Wisdom To Lead ומרצה בתוכנית פיתוח למנהלים במרכז הבינתחומי.
"אם נהיה בסביבת אנשים שכל הזמן יבקרו אותנו, יגידו לנו שאנחנו לא טובים מספיק וישימו את הדגש על המקומות השליליים והביקורתיים, בסופו של דבר נפנים את האמונות האלו לגבי עצמנו, ונחשוב שאנחנו לא ‘טובים מספיק’ ולא מסוגלים ליותר מזה. לעומת זאת, אדם שנמצא בסביבה מפרגנת, שרואה את החוזקות שלו ומדגישה את החלק הזה, יאמין בעצמו, יבין שהוא בעל ערך, ויהיה בטוח במה שיש לו לתת לעולם. לא סתם אומרים להקיף את עצמנו באנשים מפרגנים ובעלי השפעה חיובית - זו הקרקע שמפרה אותנו וממנה אנחנו ניזונים".
הסביבה מכריעה לגבי ההישגים שלנו.
"מדהים לדעת כיצד אמונה פשוטה שלנו ביחס לעצמנו שולטת ברבדים רבים של חיינו. החוקרת פרופ' קרול דואק ערכה מחקר לאורך שנים, והגדירה צורת התנהגות של שני סוגי אנשים, לפי תבניות חשיבה; חשיבה מתפתחת (mindset growth) וחשיבה מקובעת (fixed mindset). החשיבה המקובעת מניחה שהאופי שלנו, האינטליגנציה, והיצירתיות שלנו, חרוטים באבן - סטטיים ולא ניתנים לשינוי. על בסיס זה הצלחה נתפסת כאישור של האינטליגנציה האינהרנטית, מה שגורם לאנשים עם מודעות כזו לשאוף להצליח ולהימנע מכישלון בכל מחיר, מכיוון שאי הצלחה או כישלון מעיד על מי שהם, על הזהות שלהם. אנשים עם חשיבה כזו לרוב לא ינסו דברים חדשים, כי יפחדו להיכשל. הם יונחו על ידי הרצון להוכיח את עצמם בכל מחיר, בכיתה, בקריירה, ובמערכות היחסים שלהם. מה שעשוי למנוע מאתנו להגשים את הפוטנציאל הטמון בנו, נובע רובו ככולו מן התבנית הזאת".
מה בתבנית החשיבה המתפתחת יכול לעזור לנו לייצר סביבה טובה יותר?
"תבנית חשיבה מתפתחת מבוססת על ההנחה שניתן לטפח את האיכויות הבסיסיות שלך באמצעות מאמץ ונחישות. לפי תפיסה זו, למרות שאנשים יכולים להיות שונים בכישרונות הבסיסיים שלהם, בגישה, באינטרסים או במזג, כל אחד יכול להשתנות ולהתפתח באמצעות ניסיון. תפיסה זו רואה אתגרים כבסיס להתפתחות וגדילה ולא כסימן לחוסר אינטליגנציה. התפיסה הזו, שאינטליגנציה ואישיות יכולות להתפתח, מייצרת תשוקה ללמידה במקום לייצר 'רעב' לאישורים חיצוניים. אנשים עם תפיסה כזו לא רק שלא תופסים את עצמם כנכשלים, אלא כלומדים ומתפתחים. הם לא עסוקים בהעמדת פנים ובהסתרת מגרעות, אלא מתמודדים איתם ומשתדלים להתגבר עליהם".
אם כך, סביבה שמאפשרת לטעות מאפשרת גם מימוש הפוטנציאל שלנו?
"כדי להפוך לגרסה הטובה ביותר של עצמנו, לממש את הפוטנציאל שלנו, עלינו לאמץ את החשיבה המתפתחת, לחפש מקומות לגדילה ולהתפתחות, וכל הזמן לחפש ללמוד מהטעויות מבלי לתפוס אותם ככישלון או כמשהו שמעיד על מי שאנחנו. לכן חשוב כל כך להקיף את עצמנו באנשים שיעזרו לנו לגדול, שידעו לעמוד מולנו ולעזור לנו להוציא מעצמנו את הפוטנציאל הגלום בנו, גם אם לעתים זה לא הכי קל ודורש התעמתות עם חלקים יותר חלשים שלנו. זאת בכדי להצליח למתוח את גבולות היכולת ולדבוק ברצון לגדילה והתפתחות.
"בנוסף לזה, כאשר אנו מקיפים את עצמנו באנשים שמממשים את עצמם, פעמים רבות הם יהוו עבורנו השראה, במובן זה שהם יזכירו לנו את אותן איכויות שקיימות גם בנו ואנו רוצים לתת להן ביטוי, מה שידרבן אותנו לנסות גם לגדול ולהתפתח".
איך אנחנו בוחרים ומעצבים את הסביבה שלנו היום, בעידן החדש?
"מבחינת מקומות העבודה, צריך לדעת לזהות הזדמנויות לגדילה וצמיחה שדורשות מאתנו למתוח את יכולתנו ולהיות מאותגרים, ולא להישאר רק באזורי הנוחות. כמו כן, יש חשיבות למצוא את העבודה המדויקת עבורנו, שבה אנחנו מצליחים להביא את הערך המוסף שלנו לידי ביטוי, והסביבה שבה אנו עובדים מוקירה את האיכויות האלו שלנו.
"ויותר מכך, כדי שאנשים יפרחו ויצליחו במקום העבודה, יש חשיבות לייצר סביבת עבודה מפרגנת, לדעת להכיר תודה לאנשים, לעובדים על העשייה והמאמץ, לא לקחת שום דבר כברור מאליו. זה אינו סותר את הצורך לדעת לשים גבולות ולדעת לדרוש כשצריך, בכדי לעודד אנשים להתפתח ולגדול ולמלא את התפקיד שלהם".
בעידן שבו הטכנולוגיה מכתיבה את הטון, איך יוצרים סביבה מיטבית להצלחה?
"דווקא עם האצת הטכנולוגיה, הדינאמיות, האג’יליות, בסופו של דבר אנשים מחפשים להיות שייכים לקבוצה, להיות חלק ממשהו גודל מהם ולהרגיש שהם משפיעים. לכן חשוב ליצור סביבת עבודה שמקדמת קשרים בין-אישיים, אנושיות וקרבה. כשזה קיים, אנשים יכולים יותר ויותר להיות מי שהם, להיות אותנטיים, להסתכן בלהיות 'פגיעים' ולא לדעת הכול, מה שמאפשר להם להביא את עצמם לידי ביטוי בצורה מלאה יותר, בלי חשש מדחייה או זלזול. ככל שאנשים מרגישים את האיכויות האלו הם יביאו את הערכים המוספים שלהם לידי ביטוי וירצו להיות חלק מהארגונים האלו. לאנשים חשוב מאד לעבוד במקום שיש בו אווירה טובה ושכיף לבוא לעבודה. לפעמים, אפילו, אנשים יוותרו על אתגר וקידום בכדי להיות בסביבת עבודה שכיף לעבוד בה".
להידבק ולהשתפר
עם הזמן אנחנו לומדים לזהות איך לדייק את הסביבה המיטבית עבורנו. לא בכדי, עם השנים פוחתים מספר החברים שלנו, אך חברויות הדוקות ומיטיבות נותרות בחיינו. אנחנו מחליפים סביבה, בני זוג, עבודה, ומשתנים לאורך כל הדרך. הסביבה שלנו עלולה לעצב את האופן שבו נגיב לסיטואציות נקודתיות, או נקבל החלטות לאורך הדרך.
תופעת ההדבקה הרגשית, נשענת על יסודות אבולוציוניים הטמונים בנו. "אנחנו רואים שישנם רגשות מידבקים כבר בילדות. הקלאסי זה כשתינוק אחד בוכה ומדביק את כולם. המנגנון שמפעיל במוח שלנו את אותם אזורי הרגש שמופעלים אצל האדם השני, מאפשר לנו להבין אותו, ולהעביר הרבה מידע במעט מאוד זמן", מסביר פרופ’ אריאל כנפו מהאוניברסיטה העברית. "כשהאדם הקדמון ראה שניים רצים מתוך המערה הוא רץ איתם, הוא לא היה צריך שיסבירו לו ‘יש שם משהו מפחיד ועלינו לברוח’. זה קיצר תהליכים. פחד הוא מאוד מידבק, והסיבה לכך היא שמדובר במנגנון הישרדות חכם. אנחנו עלולים לחשוב שסביבה טובה למימוש פוטנציאל היא סביבה נטולת רגשות שליליים, אבל זה לא נכון".
איך אפשר להקיש מכך לעולם היזמות?
"למנהל יש דרך להדביק את העובדים ברוח שלו, כל עוד הוא מסונכרן בתוך עצמו עם ההסבר הרציונלי של מה שהוא עושה. מעין מודל צ’רצ’ילי כזה - שיש בעיה, אבל בואו נסתכל קדימה ונפתור אותה. להדביק באופטימיות, שגם אם היא לא רגש, היא מידבקת. כך אפשר לעזור לסביבה בעת משבר, והדבקת רגשות היא כלי לזה. אגב, משתמשים גם ברגשות שליליים - למשל, מנהיג שמשדר תחושת סכנה כדי לייצר חרדה ולהניע אחרים לפעולה. זו אסטרטגיה של רגשות.
"יש מנגנון של 'הידבקות רגשית' שגורם לנו להרגיש מה האחר מרגיש ובכך להבין אותו, ויש מנגנון קוגניטיבי שבעזרתו אנחנו מבינים בצורה שכלית יותר, מתוך הסיפור והקונטקסט, מה האחר כנראה מרגיש", מסבירה ד"ר ענת פרי, מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית. "מחקרים במדעי המוח הראו כי לעתים אותם אזורים מוחיים מופעלים כאשר אנו חשים רגש מיוחד (למשל, גועל או כאב), וכאשר אנו רואים מישהו אחר חש את אותו הרגש. זהו כנראה חלק מהמנגנון שעוזר לנו להבין מה השני מרגיש. באחד המחקרים החדשים שלי, מצאתי שאנשים עם פגיעות מוחיות באזורים אלו, מתקשים יותר להבין את רגשות האחר. כשנראה מישהו כועס, למשל, לעתים נחוש יותר פחד מכעס. פחד, כאב וגועל הם כנראה מידבקים במיוחד. כאשר אני חשה כאב או מישהו אחר חש כאב, חשוב שאדע לזהות שהכאב אינו שלי אלא של האחר".
מה המטרה של המנגנון הזה?
"מחקרים רבים הראו שאמפתיה, או הבנת הרגשות של האחר, מעודדת התנהגות פרו-חברתית (עזרה לזולת). גם כאן - המינון חשוב. אם נזדהה עם השני יותר מדי, ממש יכאב לנו כשנראה מישהו אחר חווה כאב. התחושה עלולה לשתק אותנו או לגרום לנו ללכת במקום לעזור. נדרשת יכולת הזדהות מצד אחד, שתגרום להבנת האחר ורצון לעזור לו, אך גם יכולת של הבנת הפרספקטיבה - הבנה שהרגשות של האחר אינם הרגשות שלי, וכך יש מרחב גדול יותר לעשייה. מחקרי זוגות, מחקרי הורים-ילדים ומחקרי מטפלים-מטופלים הראו שהסנכרון, או ההידבקות הרגשית, חשובים, אך רק במידה, ושסנכרון יתר יכול דווקא לפגוע בהבנה של האחר, ובעיקר לפגוע ביכולת לעזור לו - כי, למשל, נהיה ממוקדים מדי בכאב או בפחד שלנו".
האם אנחנו יכולים לייצר סביבה טובה יותר עבורנו על ידי שימוש מודע ברגשות מידבקים?
"מנהלות ומנהלים טובים נעזרים במנגנונים אלו כדי להבין את הסובבים אותם, ונראה שגם בוחרים לעבוד עם אנשים שיבינו אותם במהרה ובקלות, ללא צורך בהסברים רבים. אחד הדברים שאנחנו חוקרים היום במעבדה לנוירוקוגניציה חברתית זה את האיזון בין perspective taking לבין personal distress וההשפעות שלהם על דיוק בהבנת האחר.
"אני מניחה שגם בעולם העסקים צריך למצוא את האיזון הנכון - להיות מסוגל להידבק ולהדביק את האחר בתחושותיך, אך מתוך יכולת לדעת מה 'שלך' ומה 'שלו', לא להישאב לתחושות של האחר, לא להיות מוצפים ולהיכנס למצוקה בעקבותיהם, אלא לדעת לתעל את ההבנה הזו למקומות בונים - להבין את האחר על מנת לעזור לו. לדעתי אין טעם להקיף את עצמך רק באנשים שמחים ולקוות שבכך רק תרגיש שמחה. מחקרים מראים היום כמה חשובה שונות (diversity) במקום העבודה. אותו דבר נכון גם בעולם הרגשי - שאדם יצליח יותר אם יקיף עצמו באנשים מורכבים, שיודעים להרגיש, לשקף ולהבין מגוון מצבים רגשיים. נכון, זה אומר להיות עצובים לפעמים, אבל גם אומר שיבינו אותך כשתהיה עצוב, מתוסכל או כועס".
