יוצאי אתיופיה מפגינים נגד האפליה ב-2015 / צילום: שלומי יוסף
לרגל חג הסיגד, שאותו ציינו יוצאי אתיופיה בחודש שעבר, נשיא המדינה ראובן ריבלין ושרת המשפטים איילת שקד קראו לבני העדה שלחובתם נרשם רישום פלילי, להגיש בקשה למחיקתו והבטיחו לשקול בחיוב את הבקשות.
לפי הודעת השניים, הקריאה המשותפת פונה בעיקר לקטינים וצעירים יוצאי אתיופיה - שנשפטו בעבר בגין עבירות של הפרת הסדר הציבורי (כגון עבירות של העלבת עובד ציבור, הפרעה לעובד ציבור, התקהלות אסורה והתפרעות), ולא הוטל בגינן עונש של מאסר בפועל.
ההודעה של נשיא המדינה ושרת המשפטים לא הגיעה בחלל ריק, אלא כחלק ממהלך שיזמה העיתונאית גל גבאי. השאלה המרכזית היא האם מערכת אכיפת החוק מכה על חטא ולמעשה מודה שהיא הפלתה לרעה את יוצאי העדה. הפליה שהובילה לפני שלוש שנים וחצי למחאה נרחבת ששיאה היה בהפגנות קשות שבהן נרשמו תקריות אלימות במיוחד בין המשטרה למפגינים.
המחאה הובילה להקמת צוות מיוחד על ידי הממשלה, בראשות מנכ"לית משרד המשפטים, רו"ח ועו"ד אמי פלמור. מטרת הצוות הייתה לגבש המלצות לשיפור מצבם של יוצאי אתיופיה ולמיגור הגזענות. הצוות החל לעבוד בפברואר 2016, ופרסם את מסקנותיו בתוך חמישה חודשים.
הקמת הצוות והחלטת הממשלה היוו חידוש. לראשונה המדינה הכירה פומבית בתופעת הגזענות וההפליה הממסדית כלפי הקהילה האתיופית במדינה אחרי שנים רבות של הכחשה מצד הרשויות. בנוסף, גם פרסום המסקנות בתוך חמישה חודשים בלבד הוא חריג במחוזותינו.
הצוות אמנם ישב רק חודשים בודדים על המדוכה, אבל מצא ליקויים רבים ביחס שניתן ליוצאי אתיופיה מטעם הממסד בכלל, ומערכת אכיפת החוק בפרט. בין המלצות הדוח, ניתן למצוא את הקמת היחידה הממשלתית לתיאום במאבק בגזענות, בראשה עומד עו"ד אווקה (קובי) זנה.
את השלכות הדוח ניתן יהיה לראות רק בעוד מספר שנים שכן מדובר בעיקר בתהליכים ארוכים. לפוליטיקאים מצדם אין זמן. הם רוצים לרשום על שמם הישגים בטווח הקצר, וזו אחת הסיבות לכך שבחודש שעבר יצאו נשיא המדינה ושרת המשפטים בקריאה מיוחדת להגיש בקשה למחיקת רישום פלילי.
האם מדובר במהלך נכון? "גלובס" ניגש לבדוק מה חושבים מגורמים המקצועיים במערכות האכיפה.
1 "הממסד בהחלט מכה על חטא"
עו"ד אודנית קורינלדי-סירקיס, היועצת המשפטית של בית הנשיא, ציינה בשיחה עם "גלובס", כי בין קביעות דוח פלמור עלתה תופעה מטרידה, המצביעה על כך שרבים מהתיקים שנפתחו לצעירי העדה האתיופית, נפתחו בגלל "עניין של מה בכך", כאשר "פעולת שיטור סטנדרטית ומפגש ראשוני עם שוטר מוביל לפתיחת תיקים ולכניסה למעגל הפלילי".
קורינלדי-סירקיס סבורה כי "תקשורת בעייתית וחוסר הבנה" הם אלה שיצרו את החיכוך הראשוני בין רשויות האכיפה לצעירי העדה. לטענתה, "אם ביחס לאוכלוסיות אחרות היה מסתיים אותו מפגש בלי פתיחת תיק חקירה, במקרה של צעירי העדה מדובר היה בתוצאה המתרחשת באחוזים גבוהים".
עוה"ד קורינלדי-סירקיס מספרת כי בחלוף שנתיים מפרסום הדוח, "הוחלט על ידי הנשיא, שרת המשפטים, ומנכ"לית משרד המשפטים לרתום את מוסד החנינה ליישום הדוח". הסיבה לכך נעוצה "ביכולת של מוסד זה לשרת את האינטרס הציבורי בזמן נתון, בכלים שהם לבר-משפטיים, אשר לא מהווים ערכאת ערעור או מוסד ביקורת על מערכת המשפט".
לדבריה, דוח פלמור מצא שהיה יחס מפלה כלפי הקהילה האתיופית מצד הממסד, ובהחלט "לקח אחריות והכה על חטא". אולם, באותה נשימה חשוב לקורינלדי להבהיר כי יוזמת המחיקה של הרישום הפלילי "לא אומרת שהאירועים לא קרו".
2 "הצעירים שהורשעו יזכו להתחלה חדשה"
עתה של עו"ד נוחי פוליטיס, מנהלת מחלקת החנינות במשרד המשפטים, שונה במקצת. פוליטיס מסכימה כי "בדוח פלמור הייתה לראשונה לקיחת אחריות על ההפליה הממסדית". יחד עם זאת, היא רואה ביוזמה החדשה כ"מאפשרת לעשות תיקון בפרקטיקה, שהוא מעבר להעברת מסר כללי של פיוס והוקרה של תרומת יהודי אתיופיה לציבור הישראלי, שהוא מסר חשוב".
כדוגמאות לאותה "פרקטיקה", מביאה עוה"ד פוליטיס "עיכובי צעירים ברחובות לתשאולים שלא הייתה להם הצדקה, ושהובילו לחקירות פליליות", ו-"כתבי אישום שראוי היה שלא יוגשו". במקרים אלה מסבירה פוליטיס, מחיקת ההרשעות תאפשר "לאותם צעירים התחלה חדשה".
עו"ד פולטיס מסבירה כי "יש כאן למעשה מחילה גמורה לאדם על מעורבותו בהליך הפלילי, וכשההרשעה נמחקת ככלל רוב הגופים שלהם סמכות לעיין במרשם עד מחיקתו, לא יכולים לדעת שהיא הייתה". לדבריה, "אם הוצבו מחסומים בגלל גזענות, מחסומי תיוג שלילי, תעסוקה ועוד, מחיקת ההרשעות תפורר את המחסומים האלה".
3 " יוזמה מבורכת", אבל לא מספיק נגישה
יחד עם זאת, ולמרות התמונה האופטימית שציירו בפנינו עוה"ד קורינלדי-סירקיס ופוליטיס, נראה שהנגישות "בשטח" איננה מספקת. הצעירים נתקלים בקשיים, חלקם טכניים וחלקם פשוט לא מודעים ליוזמה.
בשיחה שקיימנו עם שאול צגהון, חבר מועצת העיר רחובות ופעיל לשעבר במכון "שחרית", ציין צגהון, כי למרות שההודעה בדבר הקול הקורא, "החלה להסתובב חזק ברשתות החברתיות"; בפועל, יש פער לא קטן הקיים בין "היוזמה המבורכת" לבין האקט בפועל "שבו גורמים לצעירי העדה ולבקש את מחיקת הרישום בעניינם".
מלבד הקושי האמור, ומעבר לעובדה שישנו קושי להגיע לצעירי העדה, "חלקם אפילו לא מודעים לכך שיש בעניינם רישום פלילי", טוען חבר המועצה. את כל הבעיות הללו אומר צגהון, עוטפת "בעיית האמון שבין צעירי העדה למשטרה", אשר עמדה כזכור במוקד דוח פלמור.
צגהון מזהיר כי "ללא בניית אמון בין צעירי העדה לבין המשטרה עצמה, בסוף נשאר רק עם המילים הגדולות והכותרות"., כאשר ביניהם יווצר "ריק". לבסוף אולי כסלוגן ואולי כמשאלת לב, אומר לנו צגהון, כי בעיניו - "נגישות שווה רגישות" ו-"רגישות אמיתית תוביל למחיקת הרישום הפלילי".
4 שינוי הגישה במשטרה יצא לדרך
בשיחה שקיימנו עם רב פקד שי יאסו, קצין קישור ותיאום לקהילת יוצאי אתיופיה במשטרה, נחשפנו לשינוי שחוותה המשטרה בשנים האחרונות בכל הקשור ליחסה לצעירי העדה האתיופית והצעדים בהם היא נקטה ונוקטת לשיפור היחס כלפי יוצאי העדה, ולהלן כמה דוגמאות:
1. שימוש במצלמות כתף - רפ"ק יאסו מודה שעדיין "יש גזענות במשטרה", אך מבהיר, כי זו קיימת גם "בחברה הישראלית". יאסו מציין כי "המשטרה לקחה את המחאה כהזדמנות" לתקן את התנהלותה מול העדה.
בימים אלה, עוסקת המשטרה יותר "במניעה מצבית" של אירועים שבעבר היו מדרדרים מהר מאוד לאזור הפלילי, מסביר רפ"ק יאסו. זאת, בין השאר תוך ציוד השוטרים ב-8,000 מצלמות גוף/כתף, שיתעדו מפגשים של שוטרים. לפי רפ"ק יאסו, המצלמות הללו "הן פשוט מתנה לחברה", כאשר היתרון בהן הוא מצד אחד, שהאזרח ישתף פעולה, ומצד שני שהשוטר יהיה יותר מרוסן.
2. הסברה והנגשה - יאסו מסביר שהמשטרה לא מסתפקת בהכשרות, אלא פועלת בשיתוף פעולה עם הקהילה. בין אותם פעולות, מונה יאסו, מיפוי של הערים בהם גרים יוצאי הקהילה, מינוי שוטרים קהילתיים שנועדו מצד אחד לתת מענה, הסברה והנגשה לחברי הקהילה ומפגשים עם גורמים בעלי השפעה בקהילה.
3. יותר שוטרים בכירים מקרב העדה - המשטרה הציבה לעצמה יעדי גיוס בקרב העדה האתיופית - 3% ממצבת כוח האדם במשטרה. בהתאם מציין יאסו, כי משנת 2014 ועד היום, מונו כ-40 קצינים אתיופים חדשים (ובסה"כ 65 קצינים). גם בקרב תובעי המשטרה ישנה פריצת דרך, יחידת התביעות המשטרתית התווספו בארבע השנים האחרונות 11 עו"ד אתיופים (ובסה"כ 14).
יאסו מסכים כי אמנם יש עוד המון עבודה, אך לדבריו כיום השיח בין המשטרה לצעירי העדה - "שונה לחלוטין". למרות כברת הדרך שעוד יש לעבור ביחסים שבין המשטרה לקהילה האתיופית, טוען יאסו כי "יש רצון עז לשיתופי פעולה מהשטח, רצון שלא היה בעבר", הוא טוען. הצעד הבא הוא הקמת מדור במשטרה שהפוקוס בו יהיה העדה האתיופית ואשר יכלול בין היתר דוברי אמהרית, עובדים סוציאליים עם התמחות בנוער ועוד. הקמת המדור לדבריו "תסייע בבניית האמון בין הקהילה האתיופית לבין המשטרה".
5 "כוונתך רצויה אך מעשיך אינם רצויים"?
נראה כי אין חולק כי מאחורי הקול הקורא עליו הכריזו הנשיא ריבלין והשרה שקד, עומדת מטרה ראויה, בה טמון ניסיון אמיתי לבצע תיקון היסטורי בכל הקשור ליחסים הטעונים שבין רשויות האכיפה והשלטון בארץ לבין הקהילה האתיופית.
אולם, מהשיחות שביצענו, בעיקר עם חברי הקהילה, עולה תמונה בעייתית כאילו כוונתם של ריבלין ושקד - רצויה, אך המעשים לשם הגשמתה - אינם יעילים דיים. חוסר היעילות נובע בין השאר, מהיעדר הנגישות לצעירי העדה, אשר מרביתם לא מודעים לכך שקיים בעניינם רישום פלילי, וגם אם הם כן מודעים, עדיין מכרסם בהם החשש כי פניה לרשויות האכיפה תביא עימה יותר צרות מתועלת.
מן הצד השני, אי אפשר לפתור בלא כלום את הרצון הטוב, ההתגייסות, והמטרות הברורות שהציבו לעצמם רשויות האכיפה ומשרדי הממשלה, על מנת להביא סוף-סוף לשינוי המיוחל. ימים יגידו, האם השינוי נמצא מעבר לפינה או שלפנינו עוד דרך ארוכה.