עיתונות / צילום: Shutterstock
"מדד הדמוקרטיה" שפורסם השבוע, מצביע על כך, שלאחר שב-2016 הגיע אמון הציבור הישראלי בתקשורת לשפל של כל הזמנים ועמד על 24%, כנראה הרגל בעטה בקרקעית הבריכה, והעלייה שראינו בשנת 2017, הופכת למגמה. וכך, ב-2018, כבר 31% מכלל הציבור, ו-33% מהציבור היהודי, נותנים אמון בתקשורת.
ניתן היה לומר, כי העלייה המחודשת באמון משקפת את העובדה שהתקשורת הישראלית עברה תהליך מתבקש של תיקון: נחשפו אינטרסים ושחיתות פנימית, נעשו ניסיונות לתקן הטיות, ובעיקר אנחנו חוזים בתהליכי גיוון מואצים. בפועל, כנראה המציאות מורכבת יותר - אם העלייה באמון הייתה משקפת את התובנה שמדובר בתיקון עצמי של התקשורת, לא היינו רואים ממצאים כגון זה ש-58% מהציבור סבורים שהתקשורת היא מוסד מושחת.
נתונים במדינות אחרות מלמדים שהירידה באמון בתקשורת - ולאחריה עלייה בשנתיים האחרונות, מתרחשת גם בארה"ב, בבריטניה ובמדינות נוספות. ייתכן שאחת הסיבות היא, שהרשתות החברתיות, שהיוו הזרז החזק ביותר לחשיפת האינטרסים התקשורתיים, מתחילות לאבד מקסמן. השנתיים האחרונות הביאו אל המודעות הציבורית, בין היתר, את ההטיות המוטמעות ברשת החברתית עצמה. היום רוב הציבור מבין שהמדיה החברתית אינן המסד החדש לשיח ציבורי שוויוני, אלא ברוקריות של פרסומות. כך, נוצרה כמיהה בציבור למבוגר אחראי, שיוכל לתת פשר והקשר למציאות, וחיפוש של אמת במקום אמון.
הממצא המעניין הנוסף הוא, שבעוד שהאמון בתקשורת בקרב מצביעי השמאל והמרכז כמעט הכפיל את עצמו מאז 2016 (מ-34.5% ל-62.5% בקרב מצביעי השמאל), העלייה באמון בקרב מי שמגדירים עצמם כמשתייכים לגוש הימין, נמוכה משמעותית, מ-10% ל-15%.
הפער הזה יכול להצביע על כך, שמדדי האמון אינם משקפים את רק אמון הציבור במוסדות, אלא גם את העוינות כלפי מי שמבקש לפגוע באותם המוסדות עצמם. גם במוסד דומה לתקשורת מבחינת תפקיד שומר-הסף וחשיפת שחיתויות של בכירים - במשטרה - רואים תופעה זהה של עלייה באמון בקרב מצביעי המרכז והשמאל.
ייתכן, שאנו רואים תופעה שלפיה הציבור שאינו תומך בראש-הממשלה בנימין בנתניהו כבר לא קונה יותר את סיפורי "התקשורת אשמה". הציבור מבין, שכאשר תוקפים בצורה כה חזיתית את התקשורת, יש בכך גרעינים של אמת, אבל גם הרבה אינטרס פוליטי. ההבנה הזאת מובילה את אנשי השמאל והמרכז לעלייה משמעותית באמון. נראה, שהעלייה הקטנה באמון בתקשורת גם בקרב מצביעי הימין, מלמדת שחלקם כבר לא קונים את הסחורה הזאת בקלות.
בהקשר זה, חלק מהביקורת על ההטיות התקשורתיות בשנים האחרונות, מגיעה גם מעיתונאים ומאמצעי תקשורת שרואים כחלק מתפקידם ומשליחותם - לתקוף באופן מתמשך אמצעי תקשורת ועיתונאים מתחרים. יש לשער, שגם למתקפות האלה הייתה תרומה לירידת אמון הציבור הימני באמצעי התקשורת. הבלימה בירידה באמון מלמדת שחלק מהציבור מבין שאנשי תקשורת, שאמורים לעשות תחקירים עיתונאיים ולתרום לשיח הציבורי באופן ראשוני, מעדיפים במקום זאת להתמקד בביקורת על "עמיתיהם" בשוק העיתונות, אינם ראויים לאמונם.
בסיכומו של דבר, בין שהסיבה לעלייה באמון בתקשורת היא תגובת-נגד למתקפות, שיפור בעבודת התקשורת או הבנה של הפגמים ברשתות החברתיות, יש כאן חבל הצלה לתקשורת הממוסדת. כעת, על אף קשיי ההישרדות, מוטל עליה לממש את ההזדמנות ולמצב את עצמה מחדש כמקום שבו עושים תחקירים טובים ומשמעותיים, מקיימים הלכה למעשה עקרונות של גיוון ושל שקיפות, ומגינים על הדמוקרטיה ועל טוהר המידות.
■ הכותבת היא עמיתה בכירה במכון הישראלי לדמוקרטיה.
*** גילוי מלא: הכותבת היא מחברת הקוד האתי של "גלובס".