גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

לא שיש תחרות, אבל אני חושב שמצאתי את שלושת האנשים הבודדים ביותר בעולם

אני נזכר בחבר שהראה לי את הכרטיס שלו מהמצפה התת ימי באילת: "מבוגר / ישראלי / בודד", זה מה שהיה כתוב שם. זה לא כרטיס כניסה, זה פגיון בלב ● הטור של דרור פויר

איור: תמיר שפר
איור: תמיר שפר

א. חנוכה שמח לכל המעטים שעומדים מול רבים, מאז ומתמיד, בכל מקום, ביום ובלילה ומכל הסיבות - שזו דרכי הארוכה לומר חנוכה שמח לכולם, שהרי כל אחד הוא רק אחד, והשאר כל כך הרבה. לפחות מהבחינה הזו, חנוכה הוא חג אנושי מאוד. אפילו, ואולי במיוחד, כשהנרות בכל הצבעים כבים והחלב שנמס זלג ונזל והתערבב והתקשה לגוש אחד בצבע־חסר־צבע ואף אחד כבר לא יכול לומר מה היה הנר שלו. וגם כי תמיד יש איזה נר שנשאר אחרון, מתעלם לגמרי מתוחלת החיים שרשם לו היצרן, לא מרפה מפתיל חייו, נאחז וממשיך לבעור - וכל אחד אומר לעצמו בלב: זה הנר שלי.

ככה זה הבנאדם, אין מה לעשות, וזה לא ישתנה עד שהרובוטים יחליפו את כולנו וכבר לא יהיה אכפת להם הנר של מי נשאר אחרון. מה לרובוטים ולנרות? אני בטוח שהדבר הראשון שהם יעשו כשיגיע יומם זה לאסור לגמרי על אש גלויה מכל סוג ולא יהיה אכפת להם שזו המסורת שלנו, כל בני האדם, מקדמת דנא - אנחנו אוהבים את האש.

הרובוטים הם היוונים של החנוכה של העתיד.

ב. אני חושב על גוש החלב חסר הצבע שפעם היה הרבה נרות דולקים שהתאחדו בעל כורחם. הוא נראה כמו אי קטן על ים של נייר כסף שהונח שם מראש. אני נזכר בשירו הנפלא "אדם איננו אי", של ג'ון דאן, חלקו נתקע לי בזיכרון כמסמר בלי ראש: "שום אדם איננו אי, כולו משל עצמו / כל אדם הוא פיסה מן היבשת, חלק מארץ רבה / …מותו של כל אדם מפחת בי, יען כי אני משורג בגזע האדם".

אני חושב על גוש החלב, אני חושב על האי, אני משוטט פזור דעת ברשת עד שאור אסוציאטיבי נדלק בפאתי הזיכרון - אדם איננו אי, אבל אי שם יש אי שהוא אדם. פובליה (Poveglia) הוא אי קטנטן בצפון איטליה, כולו 70 דונמים, ששימש במשך מאות ארוכות אזור הסגר לחולי דבר, צרעת ושאר מגפות עתיקות, ולאחר מכן כבית חולים לחולי נפש שנערכו בו ניתוחים וניסויים מזעזעים למדי. בית החולים נסגר לחלוטין רק לפני 50 שנה. מעריכים שיותר ממאה אלף איש הוגלו, נכלאו, אושפזו, עונו, מתו, נשרפו ונקברו בפובליה - עד כדי כך ש־50% מאדמת האי מורכבת משיירי אדם. אדם איננו אי, אבל פובליה הוא מאה אלף בני אדם. הצורך הטורדני למצוא הקשר אולי נרגע לרגע, אבל לעולם לא אסתכל שוב באותה צורה על גוש חלב מנרות חנוכה שנמסו.

אדמת האפר בפובליה מצמיחה גפנים נהדרות שמפיקים מהן יין משובח, וזה מזכיר לי את הילדים שלוקחים את גוש החלב חסר הצבע והצורה ויוצקים ממנו נר חדש. לוקחים את מה שפעם בער ונותנים לו הזדמנות שנייה לבעור. אז נכון, זה לא אותו דבר בכלל - ובכל זאת.

ג. כשמדברים על מעטים מול רבים, ראוי לזכור את המעטים באמת. לפני משהו כמו שבועיים נורה למוות על ידי חץ וקשת המיסיונר ג'ון אלן צ'או בן ה־27 כשניסה ליצור קשר עם שבט מנותק ומבודד בצפון הודו שנקרא "סנטינלזים". הסנטינלזים, שמהם לא נותרו יותר מ־150 אישה ואיש, חיים באי שלהם כבר 60 אלף שנה, מנותקים מהעולם, או לפחות מנסים להיות. מאז שהעולם גילה שהם שם, נעשים מאמצים כבירים להטריד אותם, לפעמים בכוונות טובות, אבל לא תמיד. כבר ב־2004 הם צולמו מנסים לירות בחץ ובקשת שלהם אל מסוק שצילם אותם. זה היה מעמד מעט עצוב, מכמיר לב, אבל גם רב קסם, לראות אותם שם, מיידים אגוזי קוקוס ויורים חצים מבמבוק על מפלצת הפלדה המעופפת מעליהם. 

גם באמזונס יש שבטים כאלה. מאחר שבני אדם הם בני אדם, אני בטוח שגם בתוך השבטים הכי מבודדים בעולם, שבטים שלרוב אפילו את שפתם אי אפשר להבין, יש כאלה שמרגישים מבודדים, שמרגישים שאף אחד לא מבין אותם. אנחנו אולי לא מבינים את השפה, אבל לא נראה לי שיש שפה שאי אפשר להיות בה בודד, שהרי כבר אמרנו שכל אחד הוא רק אחד. אני נזכר בחבר שהראה לי את הכרטיס שלו מהמצפה התת ימי באילת: "מבוגר / ישראלי / בודד", זה מה שהיה כתוב שם. זה לא כרטיס כניסה, זה פגיון בלב.

ד. קשה לומר מי האנשים הכי בודדים בעולם, אבל מצאתי שלושה שבהחלט ראויים לתואר, אדרג אותם מהסוף להתחלה. פאוסטינו באריינטוס (Faustino Barrientos) נטש את העולם לפני 46 שנים, עת היה בן 35, והקים את צריפו מסירות דיג נטושות לחוף אגם קטנטן בשם או'היגינס על פסגה מושלגת בחלק הצ'יליאני של פטגוניה, אחד האזורים הפחות מיושבים בעולם, שני רק לאנטארקטיקה. הוא יושב שם, רועה עדר קטן ומדי פעם מגיע לשוק הקרוב - ארבעה ימי רכיבה משם - כדי למכור את תוצרתו. כולם אומרים שהוא נחמד מאוד. יש לו גם רדיו שאותו הוא מדליק פעם בכמה חודשים כדי להיווכח שהעולם עדיין מטורלל. "החיים טובים יותר כשאתה לבד", אמר.

בודד, אין ספק, אבל יש בודד ממנו: איש שאת שמו איננו יודעים ואת שפתו איננו דוברים, שחי מבודד לגמרי בג'ונגל של האמזונס בחלק של ברזיל ששמו רונדוניה. הוא מכונה "איש החור", על שם החורים העמוקים שהוא חופר ומשאיר אחריו. הוא לבד לפחות 22 שנה - זו הייתה הפעם הראשונה שראו אותו. לפני כחצי שנה נוצר עמו קשר נדיר; הוא צולם חוטב עצים בנמרצות, נראה בריא ושרירי, כבן 50. את סיפור חייו ניתן רק לשער. ככל הנראה, ניצול יחיד משבט שלם שנכחד על ידי חוטבי עצים. גם הוא מעדיף לירות אל מי שמתקרב אליו, אבל אם משאירים איזה אוכל או כלי עבודה בג'ונגל, הוא לוקח.

האיש בלי השם שנותר יחיד משבט שלם היה לוקח אצלי בקלות את המקום הראשון בבדידות - אין תנאי שהוא לא עומד בו. אבל אז נתקלתי בסיפורו של מספומי נגסאקי (masafumi nagasaki).

ה. נגסאקי, היפני בן ה־82, היה איש פרסום שעזב את הכול לפני 30 שנה ועבר לחיות לגמרי לבד באי טרופי קטנטן ונטוש בקוטר קילומטר בשם סוטובאנארי. רק לפני שש שנים נחשף לראשונה וצולם לסרט דוקומנטרי בשם "המתבודד העירום" - כי סופה לקחה את בגדיו לפני 20 שנה ומאז הוא עירום. בסרט כבש נגסאקי את לב כולם. הוא סיפר שדווקא בטבע הפך לצמחוני, הפסיק להרוג חיות, אפילו לדוג. רק את היתושים הוא עדיין הורג. "אני לא מושלם עדיין", אמר בענווה ותיאר את שגרת יומו העמוסה יחסית למה שאפשר לצפות מאדם שחי בעירום לבדו על אי בודד. הוא עסק בעיקר בניקוי החוף. את הטבע הוא אוהב אהבת נפש. סביבו מטילים צבי ים את ביציהם ללא פחד, אפילו הנחשים, אמר, הפסיקו להכיש אותו. קצת תימהוני, זה נכון, אבל לא יותר מהמתבקש. לעולם לא אחזור לעיר הגדולה, הכריז, ועל השאלה מה ההמצאה הכי גדולה שחסרה לו אמר: מצית. משאלה אחת הייתה לו: למות לבדו באי. "הייתי רוצה למות בסופת טייפון", אמר, "ככה אף אחד לא ינסה להציל אותי".

ועדיין, ביוני השנה צולם האיש מהחוף ונראה קצת חולה. הרשויות היפניות החזירו אותו ליבשה ואשפזו אותו בבית חולים. לא היה לו שום דבר רציני, רק שפעת, אבל הם לא הרשו לו לחזור הביתה למרות שהתחנן ועכשיו הוא מתגורר בדיור מוגן בעיר של 48 אלף תושבים. מספומי נגסאקי הוא ללא ספק האיש הכי בודד בעולם היום. אולי חוץ מכל אחד מאיתנו לפעמים, כי ככה זה.

מגיע לו שנקדיש לו נר.

עוד כתבות

יאיר לפיד/  צילום: איל יצהר

ברק חייב לפרוש, היחסים עם בוגי תקינים ונתניהו יהיה חייב להעלות מסים: יאיר לפיד בראיון

יאיר לפיד, מס' 2 בכחול לבן, לא מאמין בתיאוריית הגושים וחושב שרק המפלגה הגדולה תנצח בבחירות ● בראיון ל"גלובס" הוא מבקר בחריפות את ההתנהלות הכלכלית של הממשלה ("יצאה מדעתה") ● מסביר שנתניהו לא יכול לטפל בגירעון כראוי ("הוא זקוק לליצמן וסמוטריץ, כדי שיגנו עליו בנושא החסינות. והוא ישלם להם הרבה יותר") ● ולא, הוא לא רוצה לחזור לתפקיד שר האוצר: "אני הולך להיות שר החוץ ואחר כך ראש ממשלה”

פרופסור מימי אייזנשטדט / צילום: איל יצהר

נשיאת האוניברסיטה הפתוחה: "נשים נכנסות לשלבים הראשונים של הדוקטורט ונתקעות"

הפורטפוליו של פרופ' מימי אייזנשטדט, 62, נשיאת האוניברסיטה הפתוחה ● “האקדמיה מאוד תחרותית ותובענית. היה לי מזל שהייתי במדעי החברה, כי במדעי החיים גם צריך להאכיל את חיות המעבדה בלילה”

יאיר גרבוז / צילום: כפיר זיו

יאיר גרבוז: "חוץ מפעם אחת, בחיים לא מכרתי עבודה מחוץ לתל אביב"

האמן יאיר גרבוז עדיין בטראומה מהלינץ' שחווה אחרי “נאום הקומץ" לפני ארבע שנים ● עכשיו הוא מציג עבודות ב"זומו", מוזיאון נייד לאמנות, ויש לו כמה תובנות לא נעימות לאוזן על הפריפריה ● ריאיון

כרמי דרור / צילום: אייל אגיבייב באדיבות המרכז לאמנות עכשווית תל אביב

על אינטרנט ואי נחת בתערוכה "מעידות בעמק המוזרות"

מדור האמנות של מגזין G: בתערוכה “מעידות בעמק המוּזרוּת” במרכז לאמנות עכשווית בתל אביב, גם העבודות שנראות כאילו נעשו בטכניקות של עבודת יד, הן למעשה סינתטיות ומזמינות מחשבות על הנוף שמעוצב על–ידי הטכנולוגיות החדשות ● עסקת מכירה: עבודה של טל מצליח נמכרה ב-28 אלף דולר

השור של וול סטריט / צילום: שאטרסטוק

"לפעול במהירות": הסגנים של פאואל מדברים על הורדה אגרסיבית של הריבית

נשיא הפד של ניו יורק, ג'ון וויליאמס, אמר כי יש להקדים תרופה למכה ולחתוך הריבית ● למרות שדבריו התבססו על מחקרים ולא על ישיבת הפד האחרונה, למשקיעים זה הספיק כדי לחמם מנועים לקראת שיאים חדשים ● אחרי וויליאמס, סגנו של פאואל, קלרידה, הוסיף רמז למדורה, ועלו הסיכויים להורדת ריבית כפולה

מוטי קירשנבאום, יו"ר מגדלי הים התיכון/ צילום: איל יצהר

"לדיירים שלנו אין התחייבות על כמה שנים הם יישבו בנכס, אבל הביטחון שלנו בהם הרבה יותר גדול"

רשת בתי הדיור המוגן מגדלי הים התיכון הכפילה את שווייה בשנים האחרונות על רקע הצמיחה בפעילותה ובתוצאותיה, והיא מושכת משקיעים מוכרים כמו דוד פתאל וחן למדן ● בעל השליטה והיו"ר, מוטי קירשנבאום: "השתנתה תפיסתם של המבוגרים לגבי איך הם רוצים לבלות את שארית חייהם; להיכנס לדיור מוגן זאת עסקה פיננסית כבדה, ולכן הלקוחות עושים אותה בזהירות"

אש עוד תבוא / באדיבות פסטיבל הקולנוע בירושלים

פסטיבל הקולנוע בירושלים: 5 סרטים שלא כדאי להחמיץ

רוב הסרטים שיוקרנו בפסטיבל לא יגיעו לבתי הקולנוע בארץ ● מי שיעלה לרגל יוכל לצפות בכמה יצירות מיוחדות

שלומי סנדק - חברת קנאביסנדק / צילום: שלומי יוסף

פוטוסינתיזה: הליך הייעוץ בקבלת קנאביס רפואי יוצא מהמחתרת

קליניקת הייעוץ של מטופלי קנאביס רפואי למעט מטופלים אחרים עובר לקדמת הבמה בניצוחו של האקטיביסט ופעיל "עלה ירוק" לשעבר, שלומי סנדק, וזאת תחת השקעה מחברת קנאביס קנדית

מאיר שפיגלר / צילום: שלומי יוסף

ראש המוסד הכי חוצפן: החוצפה המרעננת של ראש המוסד לביטוח לאומי

השבוע הודיע מאיר שפיגלר, בפעם השנייה בתוך שנה, כי יפסיק לרכוש מהמדינה אגרות חוב בכסף הפנוי שיש לו ● אגף התקציבים בלחץ, וטוב לדעת שלא רק לרופאים ולעובדי הנמלים יש יכולת להלחיץ את האוצר, ושגם למקבלי הקצבאות - קשישים, נכים, פגועי נפש - יש יו"ר ועד קצת אלים ● פרשנות

עד הירח ובחזרה / צילום: שאטרסטוק

כל מה שצריך לדעת לרגל 50 שנים לנחיתה על הירח

מדוע הירח מתרחק מכדור הארץ, אילו יסודות מיוחדים נמצאים בו, מדוע כריית חומרים ממנו מדאיגה את המערב ומה הקשר בינו לבין פייק ניוז

יאיר לפיד, פודקאסט לשבת / עיבוד תמונה: אפרת לוי

עם הגב לים: הפודקאסטים הטובים ביותר לסוף השבוע

כמה חם היה השבוע? ● מספיק חם כדי לקפוץ לטבילה בים, שלמרבה הצער מלא במדוזות  ● זאת הזדמנות נהדרת לשבת על הספה עם מזגן ולהינות מפודקאסטים שעשו לנו את השבוע ● פודקאסט לשבת ● האזינו

איל זילברמן / צילום: שי אוקנין

הכירו את החברה שכל מי שהשקיע בה הרוויח, ויש כאלה שהרוויחו במיוחד

חברת בדיקות התוכנה, שהשליטה בה נמכרה לאחרונה לקרן הזרה ברידג'פוינט לפי שווי שהוערך ב-420 מיליון דולר, החליפה לא מעט ידיים ב-20 השנים האחרונות, כולל שתי חברות ציבוריות וקרן השקעות מקומיות ● כולן הרוויחו יפה, אך לנוכח השווי בעסקה הנוכחית, הן לבטח הרגישו תחושה של פספוס

אאודי E-TRON

החשמלית של אאודי היא קרוס-אובר למופת שתהפוך בשנה הבאה לקורבן מס

ה-SUV החשמלי הראשון של אאודי הוא רכב פאר מפנק, שימושי ונמרץ, שיכול להקטין משמעותית את ההוצאות השוטפות, לטפח את המצפון הסביבתי ועל הדרך לעקוף את טסלה ● רק חבל שהשינוי במדיניות המס בשנה הבאה עשוי להפוך אותו בישראל לאפיזודה חולפת

דירקטוריון / צילום: שאטרסטוק

חברה דואלית יכולה לוותר לחלוטין על הדח"צ

התעקשות על דח"צ בחברות אלה היא לדעתי פורמליות יתרה שאינה נדרשת, במקום שבו כבר יש בקרה מספקת על פעילות ההנהלה ● בחברות שנסחרות בארה"ב נדרש שיהיה רוב לדירקטורים שהם עצמאיים, כך שאינטרס המשקיעים מהציבור מיוצג מבלי שיהיה צורך פורמלי ● אז תנו לכוחות השוק לעשות את שלהם

סקר הסקרים - מועד ב'

סקר הסקרים: המאמצים של ברק לא נושאים פרי, נתניהו פותח פער על גנץ

מערכת הבחירות החדשה יצאה לדרך, וסקר הסקרים חוזר ● מי מתחזק, מי נחלש, ומי מתנדנד סביב אחוז החסימה? ● כל הסקרים מכל כלי התקשורת ● "גלובס" עושה סדר ומביא את המספרים העדכניים ביותר של מערכת הבחירות הלוהטת

תעשיית הסטארט-אפ הישראלית משגשגת/ צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב

דוח חדש: תחום התעשייה 4.0 מתפתח, בלי התעשייה הישראלית

לפי דוח של סטארט-אפ ניישן סנטרל, פועלות כיום בישראל 230 חברות סטארט-אפ בתחום, לעומת 146 ב-2014

היינן הצעיר אדריאן רוסטאן ביקב שהקים באחוזת הכרמים של סבו/ צילום: יח"צ חו"ל

העמק הוא חלום: היינות מעמק הרון שלא משחקים אותה רציניים מדי

אחד מאזורי היין הכי מגוונים בצרפת ובכלל, הוא עמק הרון ● מתברר שהם יודעים לעשות גם יינות אדומים לא כבדים שמתאימים לקיץ

קריקטורה / איור: גיל ג'יבלי

שהאחרון יפיל את העט: לאן נעלמות הקריקטורות הפוליטיות?

מה יש בקריקטורה הפוליטית שמעצבן כל–כך הרבה אנשים? למה עורכי העיתונים ממהרים לזרוק את הקריקטוריסטים לכלבים במקום להגן על חופש הביטוי? האם הקריקטורה אכן בסכנת הכחדה? ואת מי להאשים - את טראמפ, את הדתיים, את התקינות הפוליטית או את האינטרנט? ● וגם: איך הקריקטורות של מוחמד שינו את דנמרק לעד

יונדאי סנטה פה / צילום: יחצ

גרסת הבנזין של יונדאי סנטה פה החדשה עולה בסולם התמורה

גרסת הבנזין של הקרוס-אובר 7 מקומות הקוריאני מציעה קצת פחות תחכום בהרבה פחות כסף

צפון אמריקה בסטיישן

צפון אמריקה בסטיישן, שבוע 25: הרוח והמים והוויי-פיי

350 משפחות בחניון הקרוואנים, אבל מתברר שרק אותנו מטריד שאין אינטרנט ● האמריקאים אולי רובוטריקים, אבל כשהם בטבע הם נטורל