דואר אלקטרוני / אילוסטרציה: SHUTTERSTOCK
הרשות להגנת הפרטיות פרסמה בשבוע שעבר גילוי דעת שהיכה גלים ולפיו, כתובת דואר אלקטרוני היא "מידע אישי" ולא "דרכי התקשרות" בלבד. משמעות הדברים היא שמאגר מידע המכיל כתובות דואר אלקטרוני אינו נהנה מהפטור מחובת רישומו, המוקנה בחוק הגנת הפרטיות למאגר שיש בו רק שם, מען ודרכי התקשרות כל עוד אין בידי בעליו מאגר מידע נוסף.
בניגוד למדיניותה של הרשות, המפרסמת את הנחיותיה תחילה להערות הציבור, גילוי הדעת הזה פורסם מבלי שקדמה לו היוועצות ציבורית. התוצאה מעידה עד כמה סכיזופרני מצבה של הרשות - נשמתה יוצאת אל החוק האירופאי החדיש, אבל רגליה נטועות בחוק הישראלי המיושן. היא יכולה להיאבק על תיקונו של זה האחרון, כך שיהיה מודרני ותואם את צרכי הזמן הזה, אם תשכיל להתגבר על משוכות כבדות - הסכמת משרד המשפטים, שבראשו שרה הרואה בעודף רגולציה צרה שיש להימנע ממנה, ואישור הכנסת - אבל כוחה לא עומד לה לזה.
מותר להניח שהרשות הפיקה את גילוי הדעת ביודעה שעינם של הרגולטורים האירופאים פקוחה עליה. אירופה בוחנת מחדש את השאלה אם ישראל מספקת הגנה הולמת למידע אישי. ב-2011 מצאה שכן. ההחלטה נחשבת להישג של הרשות. ב-2020 צפויה אירופה להחליט מחדש. אם תמצא שההגנה כאן אינה נאותה, שוב אי אפשר יהיה להעביר בפשטות ובמהירות מידע מאירופה לישראל. הכישלון הזה, אם יתרחש, ייזקף לחובתה של הרשות.
לגישת הרשות להגנת הפרטיות, ניתן ללמוד מכתובות דוא"ל מידע אישי כגון תחום עיסוק, מצב משפחתי, גיל ועוד. על-כן לא מדובר רק ברשימה של "דרכי התקשרות", אלא ב"מאגר מידע" לכל דבר. זוהי מסקנה נכונה ומוטעית בעת ובעונה אחת. כל פריט מידע הוא פתח למידע נוסף, גם שמו הפרטי של אדם. לדוגמה, אפשר להסיק על מוצאו העדתי ודתו של אדם משמו. מי שייקרא משה כהן הוא כנראה יהודי; מי ששמו עמיר גוטפרוינד הוא כנראה זכר ואשכנזי ומי שנקראת חמדה ביטון היא קרוב לוודאי אישה ממוצא ספרדי. גם כתובתו של אדם מלמדת עליו הרבה - מי שגר בסביון הוא כנראה יהודי, בעל הכנסה גבוהה במובהק. מי שמתגורר במגד'ל שמס הוא כנראה דרוזי שסיכויו לבקר בלשכת התעסוקה גבוהים פי שלושה מאלה של עמיתו היהודי. הצלבת נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עם מידע טריוויאלי כמו כתובת מגורים, היא פתח למסקנות מרחיקות לכת.
לא בכדי אין בנמצא ולו פסק דין אחד, הסבור שדואר אלקטרוני איננו "דרכי התקשרות". ההפך הגמור הוא הנכון. כל ערכאות המשפט שנתנו את דעתן לסוגיה ראו בדואר אלקטרוני "דרך התקשרות" כמשמעה בחוק הגנת הפרטיות.
לו הייתה הרשות עומדת על שלה, היה עליה לומר בשפה ברורה - ההתייחסות בדין הישראלי ל"מאגר מידע" היא מיושנת במידה מביכה.
צריך להחליפה בהתיחסות מודרנית ל"מידע" בלבד, ואת החוק מ-1981 צריך להמיר בחוק העונה על צרכי הזמן הזה, שיודע כיצד מידע נאסף, מעובד ומוצלב בעשור השני של המאה ה-21. כדי לומר כדברים האלה, על הרשות לצאת חוצץ נגד משרד המשפטים, שאינו פועל להחלפת חוק הגנת הפרטיות. קל יותר להפיק הנחיות.
■ הכותב הוא שותף וראש קבוצת הסייבר בפרל כהן צדק לצר ברץ. האמור הוא דעתו האישית ואינו משקף את דעת משרדו או לקוחותיו
גילוי נאות: ייצג בנושאי המאמר מול הרשות להגנת הפרטיות