שינוע משפחות גדולות הוא עסק יקר. נסו למצוא בשוק הרכב הישראלי מיני-וואן עם שבעה מקומות, אוטומטי, חדש ותגלו שהמחירים נסקו זה מכבר לטריטוריה של 180 אלף שקל והלאה. באזור הנמוך יותר, של ה-150 אלף שקל פלוס מינוס הוצעו עד לאחרונה שני דגמים אוטומטיים בלבד, שעומדים בדרישות השוק המודרני - טויוטה ורסו וקיה קארנס - ושניהם יותר 'סטיישנים מורחבים' ממובילי נוסעים.
הקיץ הצטרף לתחרות מוביל משפחות ייעודי, ותיק ומוכר, שנושא את השם החדש והארוך 'סיטרואן C4 גראנד ספייסטורר'. זהו למעשה דגם ה'גראנד-פיקאסו' המוכר והוותיק, שעבר שלושה שינויים: שינוי שם - בסיטרואן החליטו משום מה, שציירים אימפרסיוניסטים כבר לא תורמים למכירות רכב חדש בימינו; מנוע 1.2 ליטר טורבו בנזין עם 130 כוחות סוס; ותג מחיר נמוך משמעותית לגרסה הזאת, שעומד כעת על 150 אלף שקל, ועל הדרך גם מגלח כמה מאות שקלים משווי השימוש החודשי.
אז כמה מיני-וואן מקבלים ב-150 אלף שקל? בכל הנוגע לממדים לעיצוב ולאריזה, לא מעט. הרכב נמתח לאורך 4.6 מטר וניצב על בסיס גלגלים מכובד של 2.84 מטר, כמעט שישה סנטימטרים יותר מסקודה קודיאק, למשל, שממדיה החיצוניים גדולים משמעותית.
מעצבי הבית של סיטרואן סירבו להיכנע לאופנת ה'קרוס-אוברים', אבל העיצוב שלהם עדיין מצליח להיראות רענן ושונה גם אחרי חמש שנים בשוק. לכלי יש חרטום פחוס עם שורות צרות הדוקות של פנסים, חופת זכוכית ענקית שמשתלבת באופן זורם עם הגג, גלגלים שנמצאים ממש בפינות המרכב ומסגרת צד מעוצבת, שעוטפת את חלונות הצד. אמנם בגרסת הבסיס המסגרת הזו אינה מודגשת בצבע מטאלי כמו בגרסאות ההדורות ובמקום חישוקים קלים יש גלגלי 16 עם 'צלחות' כיסוי, ובכל זאת, הרכב מצליח לשמור על שיק ולא נראה כמו תיבה.
תא הנוסעים מציע רב-תכליתיות אמיתית וניצולת מרחב, שקשה להשיג כיום בקרוס-אוברים אופנתיים. התקרה גבוהה, הכניסה והיציאה נוחה מאוד מבעד לדלתות הענק, ושורת המושבים השנייה מורכבת משלושה מושבים נפרדים אותם ניתן להזיז בנפרד, לקפל או להסיר בהתאם לצרכים. צמד המושבים בשורה השלישית מספקים מרחב ברכיים וראש סביר בהחלט אפילו למבוגרים, אם כי המושבים עצמם קומפקטיים וקצת דלים בריפוד. כאשר כל המושבים מאוכלסים, נפח המטען מסתפק ב-130 ליטר סמליים אולם קיפול המושב האחורי, או חלקו, לתוך הרצפה מפנה חלל הטענה מכובד מאוד מאוד ונוח להעמסה. צריכים להוביל דירות? קיפול השורה השנייה יפנה חלל בנפח של 2,200 ליטר, שיבלע כל מטען ביתי הגיוני.
עמדת הפיקוד מתחילה לחשוף את גילו הלא צעיר של הרכב. לוח המחוונים הדיגיטלי במרכז החלק העליון של הקונסול נראה עתידני כשהושק, אבל כיום מתחיל להיראות קצת 'רטרו', בעיקר בשל התצוגה בשחור לבן. כנ"ל מוט ההילוכים הפלסטי הדקיק שממוקם על עמוד ההגה. מערכת המולטימדיה עברה שדרוג, אך גם היא לא המילה האחרונה וכחלק מהוזלת גרסת הבסיס הושארה בצרפת החבילה המקיפה של מערכות בטיחות אקטיביות, שמוצעת בדגמים היקרים יותר. איכות הייצור מכובדת, התא מרגיש אוורירי ומואר והגימיק העיקרי היה ונשאר חופת הזכוכית הקדמית העצומה, שמתנשאת ממפלס תא המנוע עד מעל לראשם של הנהג והנוסע שלצידו תוך שהיא מאפשרת לצפות תוך כדי נהיגה בציפורים, במטוסים חולפים וביירוטים של כיפת ברזל. אין עוד דברים כאלה בשוק.
החידוש המרכזי בדגם הוא מנוע ה-1.2 ליטר טורבו עם שלושה צילינדרים. הנוסחה של 'צילינדר לכל שניים ושליש נוסעים' לא נשמעת מבטיחה, אבל בפועל המנוע הקטן מצליח להפתיע. הוא מייצר כמעט את אותו מומנט של מנוע ה-1.6 החזק ולא מתקשה לשנע בקצב סביר את הכלי הקל יחסית -הכ-1,310 קילו. אין כאן כמובן 'בעיטה', ועקיפות בעליה עם חמישה-שישה נוסעים דורשות אורך-רוח. אבל הרכב מפגין מרץ בעיר, משייט ללא קושי במהירויות בין עירוניות מכובדות, לא מעט בזכות תיבה אוטומטית מצוינת, ומחזיר צריכה ראלית של כ-15 קילומטרים לליטר - כ-20 במוצהר.
כראוי לרכב צרפתי, נוחות הנסיעה טובה מאוד בעיר ומחוצה לה, למעט מעבר על רמפות הרעדה, וגם השלדה לא משאירה את הנהג מחוץ למשחק. היעדרה של מערכת הסיוע האקטיבי להיגוי הטורדנית שפגשנו בגרסאות אחרות של הרכב, דווקא מהווה כאן יתרון לטעמנו. גם כושר התמרון בעיר מצוין.
המיני-וואן של סיטרואן הוא כלי די ותיק, ובשוק הג'יפונים הנוכחי הוא מרגיש קצת כמו דג זהב בבריכה של כרישים. אבל זה עדיין אחד הכלים האינטליגנטיים והיעילים מסוגו, וב-150 אלף שקל הוא גם עונה על צורך ממשי של השוק.