מנכ"ל רשות החדשנות אהרון אהרון / צילום: איל יצהר
אם שואלים את מנכ"ל רשות החדשנות אהרון אהרון, מצב ההייטק הישראלי הוא טוב: הוא תורם 43% ליצוא ומביא הרבה גאווה לישראל. ב-2017 הוקמו 700 חברות סטארט-אפ והיו אקזיטים בהיקף 24 מיליארד דולר. ב-2018 יירשמו בסיכום שנתי פחות סטארט-אפים חדשים, אך סך האקזיטים יהיה דומה. גם היקף ההשקעה של רשות החדשנות במחקר ופיתוח נשאר דומה - 1.66 מיליארד שקל, וכמוהו היקפי ההשקעה במו"פ (מחקר ופיתוח) מדעי ובתעסוקת עובדים. החיים זורמים במסלולם.
אבל זהו, שהחיים לא צריכים לזרום במסלולם. ההייטק הישראלי צריך לפרוץ והמדינה, שמציגה את ההייטק כמשאב היחיד והמצליח שלה, צריכה להשקיע בו סכומים הולכים וגדלים, לפרוץ מחסומי שפה, מגדר ותרבות כדי להביא פנימה כל עובד ועובדת שיכולים ליהנות מהתעשייה המשגשגת.
מכל העולם מגיעים ללמוד מהי הנוסחה של התעשייה המקומית. הבעיה היא שהתמונה שהאורחים רואים אינה בהכרח התמונה האמיתית. תמונה מעודכנת יותר תראה שהתקציבים שמעניקה הממשלה לעידוד החדשנות נמצאים בקיפאון כבר שנים ארוכות, וכדי לשמור אותם ברמתם הריאלית המקורית הם היו צריכים לגדול במיליארדי שקלים. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן, וגם נפתלי בנט שקדם לו וגם אלה שקדמו להם, היו צריכים להיות המנוע לדחיפת הרשות החדשנות בסל ההוצאות הממשלתי - ונכשלו. גם ראש הממשלה בנימין נתניהו, שמכיר בחשיבות ההייטק היה צריך להיות על המשמר.
"בתחום מחשוב קוונטי איחרנו את הרכבת"
אהרון מכיר היטב את עולם ההייטק הישראלי, חברות ישראליות וזרות גם יחד. יוצא יחידה 8200, תואר שני בהנדסת חשמל מהטכניון, מנהל המו"פ ב-IBM ישראל, סמנכ"ל חברת השבבים צורן ואחר כך מנכ"ל חברת סיברידג', שפיתחה תוכנות לתקשורת רחבת פס. לאחר מכן שימש כמנכ"ל הראשון של אפל בישראל וסגן נשיא עולמי לטכנולוגיות חומרה של אפל. לתפקידו הנוכחי מונה לפני כשנתיים.
התקציב של רשות החדשנות נמצא בקיפאון. מצד אחד ממשלת ישראל מפארת את ההייטק הישראלי, ומצד שני לא מגדילה את ההשקעה בו
"הבעיה העיקרית היא ההשוואה להשקעות שנעשות בעולם בהייטק, והן מנצחות את ישראל. בישראל אוהבים לציין את הנתון של ההשקעה הלאומית במו"פ אזרחי, בגודל של 4.3% מהתוצר, ומזכירים שזה מקום ראשון בעולם. אבל זו בעיקר השקעה פרטית, כסף של קרנות הון סיכון וחברות בינלאומיות שמשקיעות כאן במו"פ. בתקציבים הממשלתיים מדינת ישראל יורדת בהשקעה שלה לאורך שנים, מ-25% מהיקף ההשקעה הכוללת במו"פ ל-3.5% בלבד כיום.
"הדבר היותר משמעותי הוא שמדינות העולם תפסו את הטריק. לאחר שנים ארוכות שבעולם לא השקיעו בשוק הפרטי, היום המדינות כן משקיעות וזה מביא להן ערך הרבה יותר גבוה מהערך אצלנו. מספיק להסתכל בצד האבסולוטי - גם סין וגם ישראל משקיעות 3.5% במו"פ אבל בסין 3.5% הם הרבה יותר כסף. כך גם בארה"ב, בקנדה, בצרפת ועוד".
אפשר להעריך את ההפסד למדינת ישראל?
"אם מסתכלים על הטכנולוגיות שיבואו בעתיד, הרבה מהאפליקציות יהיו מבוססות על בינה מלאכותית. אז סוגיה אחת היא השקעה בתשתית, וסוגיה שנייה היא ההשקעה באפליקציות שמבוססות על התשתית. מדינות העולם משקיעות סכומים דמיוניים בתשתית, עשרות מיליארדי דולרים. ומה אנחנו משקיעים? 30 מיליון שקל בסדנאות תכנות?
"ניקח לדוגמה נושא שיש לו חשיבות לאומית בישראל: הקוונטום. בסין הקימו מערכת תקשורת קוונטית מבייג'ין לשנחאי - בנושא זה הם המתקדמים ביותר בעולם. בארה"ב ובאירופה יש השקעות מאסיביות, של ממשלות, חברות ענק ומשקיעים. מול השקעות של 20-30 מיליארד דולר בכל מדינה, לנו אין את החלופה. אז אולי לא צריך להיכנס לכל תחום, אבל יש תחומים מסוימים שיש להם חשיבות לאומית, כמו הסנסורים הקוונטיים, וכאן התקציב שלנו מוגבל יחסית".
מה הצרכים הנוכחיים של מדינת ישראל בתחום ההשקעה בחדשנות כדי לשמר את המשאב הלאומי שלנו?
"צריך להניע את השוק ולצאת כשהשוק הפרטי לוקח את העבודה, אבל השוק לא מונע. ההשקעה הממשלתית במו"פ הולכת וקטנה באופן דרמטי. כדי לשמור על השיעור מתוך התוצר שהוקדש בעבר למו"פ, המדינה הייתה צריכה להשקיע היום 10 מיליארד שקלים בשנה, לעומת 1.7 מיליארד שקלים שהוא התקציב השנתי של הרשות לחדשנות. עבור הפעולות השוטפות של הרשות אנחנו צריכים עוד חצי מיליארד שקל - רק כדי לתמוך בכל הפרויקטים הטובים מתוך אלה שמוגשים לנו, וזה עוד לפני שמדברים על ההשקעות בטכנולוגיות העתיד. אם רוצים להתחיל להתחרות בחלק מהנישות בעולמות הבינה המלאכותית והקוונטום, צריך לדבר במיליארדי שקלים.
"להתנהלות השוטפת בלבד צריכים תקציב גדול הרבה יותר, וכדי לפעול בתחומים חדשים צריך השקעות ממשלתיות מאסיביות שכרגע אינן. אם לא נתעשת ונעשה את זה עכשיו, נוותר על ההובלה ונגלה שבעוד עשר שנים סין, צרפת וקנדה יהיו בפער גדול לפנינו.
"כל המדינות האחרות רצות קדימה ואנחנו מסכנים את הדבר המרכזי שיש לנו, ההייטק. אם בתחום הקוונטום יש לנו עדיין יתרון יחסי בזכות העבודה שנעשית במפא"ת (המינהל למחקר, פיתוח אמצעי לחימה ותשתית טכנולוגית במשרד הביטחון) בתחום הסנסורים, הרי שבמחשוב קוונטי איחרנו את הרכבת וכך גם בתקשורת קוונטית, כי ההשקעות שם הן של עשרות מיליארדי דולרים. עם כל הכבוד לדוד מול גוליית, דוד ניצח פעם אחת את גוליית - בכל יתר הפעמים גוליית ניצח, אבל על זה לא כתבו בתנ"ך".
"באגף התקציבים במשרד האוצר ערניים לנושאים של הרשות ומקדמים אותנו בהרבה תחומים, מעלים את התקציב ברמת המיקרו איפה שאפשר, ועל כך אנחנו מודים להם. השר שצריך להיות הספונסר שלנו הוא שר הכלכלה, שאנחנו תחת ניהולו, והוא סביר. אני חושב שבסך הכל יש לנו ערוץ פתוח למשרד ראש הממשלה ולמשרד האוצר וגם למשרד הכלכלה בתחומים שמעניינים את המשרד".
הפריפריה בצמיחה, אסור להזניח אותה
בחודש שעבר פורסם ב"גלובס" כי רשות החדשנות מבצע שינוי במדיניות ההשקעות שלה ומסיטה את תקציביה לחברות בשלבי צמיחה שיש להן פוטנציאל גדול יותר להישאר חברות עצמאיות ומבוססות.
השמיכה התקציבית שלכם קצרה מדי, והתוצאה היא שלא ניתן לתמוך בכולם ואתם מסיטים תקציבים מחברות סטארט-אפ קטנות ומחברות הייטק ותיקות לחברות צמיחה.
"אם אתה שואל אם יש הסטת תקציבים מחברה א' לחברה ב' התשובה היא לא, זה לא המצב. אבל ברגע שיש הרבה יותר חברות שמתחרות על אותו משאב, אחת התוצאות היא שאיכות הפרויקטים שמגיעים אלינו גדלה, כך שהפרויקטים הפחות טובים לא מקבלים אישור, וחברות גדולות שהיו רגילות לקבל תקציבים גדולים יחסית מסתפקות עתה בתקציבים יותר נמוכים. אנחנו משקפים את מה שקורה בשוק. כיוון שרואים יותר ויותר חברות צמיחה בישראל, באופן טבעי גם חלק גדול יותר מהתקציבים הולך אליהן".
ניסו להפעיל עליכם לחצים לשנות את המדיניות הזאת?
"לפני שנה היו ביקורות קשות מאוד מצד החברות הגדולות. השנה ישבתי עם שרים והסברתי להם מה הרציונל, וזה התקבל".
האם המדינה צריכה לתמוך בחברות הייטק ותיקות וחזקות?
"שאלה מעניינת. למרבית החברות הוותיקות יש תוכניות מו"פ בסיכון גבוה, האינטרס שלנו הוא שיהיו להן יותר תוכניות כאלה כי הן יכולות להוות גם עבורן פריצת דרך. אנחנו משתדלים להעביר את החברות האלה למסלול תמיכה גנרי שאומר שנותנים להן צ'ופר ומקל: הצ'ופר הוא שזה מסלול ללא תמלוגים, המקל הוא שמדובר בסכומים יותר קטנים. אנחנו אומרים לחברה 'תנו לנו את המו"פ המאוד מסוכן שלכם, ולא את ההנדסה - אנחנו מעוניינים בדברים שלא תהיו מסוגלים לעשות ללא תקצוב'. צריך לזכור שאנחנו לא תומכים בחברות אלא בפרויקטים, וכשחברה כמו אלביט מערכות באה עם פרויקט עם סיכון מאוד גבוה, פורץ דרך ובעל חדשנות גבוהה, הנושא הזה נדון פה".
עניין אחר שנחשף ב"גלובס" היה הכוונה, המוסתרת בינתיים, של האיחוד האירופי לצמצם את התקציבים שישראל נהנית מהם במסגרת פרוייקט הורייזון 2021 המתוכנן. האם אנחנו צריכים לחשוש?
"אני חושב שהשינוי העיקרי שהם מתכננים הגיוני ויאפשר לשלוט בגובה התקציבים. כיום ישראל מקבלת 10% יותר מהתשלומים שהיא מעבירה לפרויקט, שזה כביכול טוב, אבל לא טוב מספיק כי הנטייה של התוכניות היא להשקיע במחקר אקדמי. בתוכנית הבאה זה יהיה סכום אפס: תיתן X ותקבל X, עם היתרון הגדול שאתה שולט על הברז. מה שקרה עד כה, שהתשלומים הישראלים גדלו בצורה דרמטית - כמעט 50% יותר מתחילת התוכנית - כי התוצר הישראלי צמח וגם שער החליפין מול האירו עבד נגדנו. זה אומר שהתרומה שלנו גדלה בצורה לא ליניארית ומתחילים לשלם הרבה כסף. אנחנו, וגם הוועדה לתכנון ותקצוב של המל"ג, מתמודדים עם תשלומים מאוד כבדים שאין דרך לעצור. בתוכנית החדשה נוכל להחליט שמקציבים נניח 500 מיליון שקל, ואז כל הבקשות מעבר לזה נדחות. שינוי פחות טוב יהיה שחברה ישראלית בודדת לא תוכל לבקש מענק מהתוכנית אלא רק במסגרת קונסורציום עם חברות אירופאיות".
בראיון לכלכליסט אמרת שהחברות הבינלאומיות גונבות עובדים בישראל, וגרמת לעובדים בכמה חברות להיעלב מאוד. אתה חוזר בך מההתבטאות הזו?
"אסביר מה אמרתי ואני חושב שזה עדיין תקף במלואו: אמרתי שכממשלה אנחנו עובדים מול כשלי שוק, ואם אין כשל שוק אין צורך לממן שום דבר. בשנתיים האחרונות, לפי סטארט-אפ ניישן סנטרל, הגיעו כ-60 חברות בינלאומיות לישראל בתחומים שונים ולכן אין פה כשל שוק ואין סיבה לכסף ממשלתי כדי לדרבן חברות כאלה להגיע לישראל. אז האם צריך לתמוך באובר אם ירצו להגיע לישראל? לא, כי כל מה שזה יעשה - כיוון שיש לנו מחסור בעובדים - זה שהם יגנבו עובדים מחברה אחת לחברה שניה. בסופו של דבר הם צריכים 40 איש והם מוכנים לשלם להם סכומים גבוהים. אבל גם אמרתי הרבה פעמים, שבתעשיית מדעי החיים היינו רוצים לראות חברות שבאות לישראל וכרגע לא נמצאות כאן, ולכן כן נשקיע בחברות שמוסיפות לאקו-סיסטם".
תוכנית התמיכה בהייטק בפריפריה, שפרסמה לשכת שר הכלכלה לפני כמה ימים, זכתה לזלזול בתעשייה. האם הממשלה צריכה בכלל להתערב? אם חברות הייטק רוצות לעבוד ברדיוס 5 ק"מ מכיכר הבימה, מה זה משנה?
"אנחנו מסתכלים על הפריפריה בהיבט של ההון האנושי, לא בהקשר של 'לעשות טוב לפריפריה', זו לא המטרה. בהיבט ההון האנושי בהייטק, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו אם אנחנו באמת מנצלים את ההון האנושי שקיים בישראל. 78% מההון האנושי בהייטק כיום מרוכז במרכז. 80% ממנו הם עובדים גברים, יהודים, לא חרדיים, עד גיל 45. האם יש הון אנושי נוסף, שהיה אפשר להכניס אותו להייטק?
"בהקשר של נשים יש משפך שאנחנו לא מבינים עד הסוף, שבשלב לימודי 5 יחידות מתמטיקה הן מהוות 50% ולבסוף במקצועות הטכנולוגיים הן מהוות רק 17%. באוכלוסיה הערבית הם בהחלט מתאימים לעבודה בהייטק, לומדים את המקצועות הרלוונטיים, והשאלה למה הם לא משתתפים בשיעור שלהם באוכלוסיה - היום מדובר ב-3% מהעובדים בהייטק. חלק מהם לא משתתף כי הוא רוצה לעבוד קרוב למקום המגורים, אז אנחנו עושים עכשיו תהליך באיזור התעשייה בר-לב ליד כרמיאל, עם 1,400 מועמדים ונגיע ל-2,000. אם נניח שיחס הקבלה שלהם יהיה 1 ל-10, אז לחברת הייטק שיש לה מחסור בעובדים במרכז, יש מקום לפתוח סניף משמעותי בצפון.
"באזורים אחרים צריך תוכניות אחרות. דוגמה קלאסית היא אזור עוטף עזה. האנשים שם פיצחו את הקוד של מה המקום יודע לעשות: תעשייה קיבוצית, חקלאות, אקדמיה והרבה סטארט-אפיסטים שלא רוצים לנסוע כל יום לתל אביב. ולכן הם מקימים האב דרומי, ואנחנו שותפים איתם, במטרה למצות את הפוטנציאל של שלושת הדברים ולבנות אקו-סיסטים סביב המקום. יש לנו תוכנית שנקראת 'חממות יזמות בפריפריה', אנחנו עוד לומדים את המודלים ונעזור לחברות לצמוח".
אפשר להגיד שזה קונספט הפוך מבאר שבע למשל, שהחליטו להקים מרכז סייבר ללא סיבה?
"אני חושב שיש את המרכז של תל אביב, שמצדיק את עצמו: במדינה כמו ישראל אין מקום ליותר מאשר מטרופולין אחד גדול. יש מרכזים נוספים מעבר לתל אביב, שיש להם הצדקה כלכלית ברורה מאוד: באר שבע, ירושלים, חיפה. אנשים שם היו רוצים לעבוד באותם אזורים ולא לנסוע לתל אביב. בבאר שבע היתה תוכנית שלמה, שהתבססה על מעבר של יחידות צה"ל מתוחכמות, מה שעדיין לא קרה. אבל אני חושב שאסור להזניח אותם כי זה צומח לאורך שנים".
אתם מודדים את האפקטיביות של התוכניות שלכם, למשל של תוכנית החממות?
"יש לנו ביחידת האסטרטגיה חוליה שתפקידה לעשות באופן שוטף אנליזות של תוכניות. אנחנו בודקים באופן כללי וגילינו שההחזר לכלכלה - לא לחברה - הוא החזר טוב. על כל דבר שאנחנו עושים יש החזר של פי 5 עד פי 8, וזה נמצא במחקר חיצוני.
"בתוכנית החממות מצאנו שחלק מהדברים היו פחות טובים, הוסקו מסקנות ולפני שלוש שנים כבר עשינו שינויים. קרן המו"פ היא תוכנית שרצה כבר הרבה שנים, והיא עשתה תשואות מדהימות למשק הישראלי - לא תשואה פיננסית אלא תשואות למשק. במדעי החיים - ציוד רפואי, פרמהצבטיקה ובריאות דיגיטלית - התשואה היא בערך שליש: אנחנו משלמים 500 מיליון שקל בשנה, כשכמעט כל החברות עוברות דרכנו, ורואים התפתחות מאוד יפה של התחום. ואני שואל: אם לא היינו תומכים, האם כל זה היה קורה? התשובה שלי היא מוחלטת - לא".