רונית אבן
מתחת לרדאר התקשורתי הוגש לפני שבוע לבית המשפט מסמך נדיר ששופך אור על ההתנהלות של אליעזר פישמן, קבוצת החברות שהיו בשליטתו והבנקים. מי שהגישה את המסמך היא רונית אבן, מי שהייתה יד-ימינו של פישמן, באמצעות עורכי הדין אמיר ברטוב ושמרית מלמן ממשרד שמעונוב ושות'. המסמך הוגש ב-2 לדצמבר בתגובה לתביעה של עו"ד יוסי בנקל, המנהל המיוחד שמונה לנכסי פישמן לאחר שזה פשט את הרגל והשאיר חובות אדירים למערכת הבנקאות.
עו"ד בנקל דרש לחייב את רונית אבן, שאותה הוא מכנה "אשת סודו ויד-ימינו של אליעזר פישמן", לשלם לקופת חברת תרזליט בין 159 מיליון שקל לחצי מיליארד שקל, וזאת בגין שורה של פעולות ומחדלים שבוצעו על-ידה לטענתו בעת שכיהנה כדירקטורית בחברה.
עו"ד בנקל טוען בתביעתו כי אבן הפרה את חובות הזהירות ואף העלה טענות בנוגע לתרמית והברחת נכסים. עו"ד בנקל התייחס לחברת תרזליט, שצו לפירוקה ניתן ביולי 2017, ששימשה את פישמן לניהול פעילות בתחום הנדל"ן ולהחזקת חברות שונות, לרבות חברת הום סנטר.
במסגרת הבקשה נטען על-ידי עו"ד בנקל כי במהלך כהונתה של אבן כדירקטורית בחברה, היא נתנה את ידה להחלטות המנוגדות באופן מובהק לטובת החברה, ואשר שירתו אך ורק את טובת פישמן, כמו גם את טובתן של חברות אחרות המצויות בשליטתו, הישירה או העקיפה, של פישמן.
אבן מפנה בתגובתה אצבע מאשימה מאוד ברורה לבנקים, שלדבריה היו למעשה מתואמים עם פישמן וידעו על מכלול הערבויות בין החברות בקבוצת פישמן. היא אמנם מכחישה את כל הטענות נגדה, אך טוענת בתגובתה כי אם הנושא ייחקר, צריך לצרף קודם כל לבקשה את פישמן ובני משפחתו.
אבן ביקשה בתחילה לדחות על סף את התביעה, אך בקשתה נדחתה על-ידי בית המשפט, והיא נאלצה להגיש תגובה, בה היא חשפה את דרך התנהלות קבוצת פישמן והעלתה טענות חמורות נגד הבנקים.
הכול נעשה בדברו
בנוגע לאופן ההחלטות שהתקבלו בקבוצת פישמן, אבן מפנה את האצבע לפישמן עצמו ואומרת כי כל החלטה התקבלה אך ורק על-ידו. "אין החלטה מהותית כלשהי, אין החלטה עסקית כלשהי שלא התקבלה על-ידי פישמן בעצמו ולבדו", לרבות הפעולות נשוא התביעה, "והדבר טבעי ומתבקש בהיותו בעל השליטה היחיד ובהיותו ברוב המקרים בעל המניות העיקרי בעצמו ביחד עם מני מבני משפחתו", כותבת אבן.
היא טוענת בנוסף כי היא "לא הייתה מעולם שותפה של פישמן - שותפה במובן של מי שיכולה להחליט אם כן או לא לבצע עסקה או מהלך מהותי כלשהו". היא מעידה על עצמה כי היא הייתה בפועל "עוזרת אישית של פישמן, מנהלת תפעול המטה של החברות הפרטיות בקבוצת פישמן ונגזרות של תפקידים מעין אלה, ולשם ביצועם, היא גם מונתה כדירקטורית בחברות שכולן חברות פרטיות".
אבן מוסיפה כי "לא היה מקרה אחד שבו היא הגיעה לסיכום על תנאים מהותיים של אשראי (כגון ריבית ומשך התקופה) ללא הנחייתו והסכמתו מראש של פישמן".
אבן מדגישה שוב ושוב כי "כל פעולה מהותית שהתבצעה בכל אחת מהחברות הפרטיות בקבוצת פישמן, לרבות כל הוצאה בעלת משמעות בגדר הוצאות המטה והוצאות שוטפות, הותוותה על-ידי פישמן בלבד. כך, כל אחד מהגורמים אשר הייתה לו השקעה עם חברות בקבוצת פישמן ידע - לרבות ובייחוד הבנקים שהם הנושים המהותיים והכמעט בלעדיים של חברות אלה ושל פישמן עצמו - כי על-פיו של פישמן יישק דבר, ומשסוכמו עמו דברים, הרי שכל היתר הם בבחינת פרוצדורה שנועדה לפרמל את מה שסוכם - אם זה מתן הערות על הסכם הלוואה שתנאיו סוכמו, אם זה הכנת פרוטוקולים לאישור רישום של שיעבודים וכל פרוצדורה אחרת שנועדה ליישם את החלטות פישמן ועסקאות שסוכמו על-ידו".
עם זאת, ולמרות התיאור של אבן המציגה אותה כחותמת גומי בלבד, היא טוענת כי "מינויה כדירקטורית בחברות הפרטיות נועד להקל את ביצוע החלטותיו של פישמן בניהול החברות שבדרך-כלל מצריכות חתימה על מסמכים רבים ביישום העסקאות - עניינים אשר נוכח פעילותו העסקית הענפה של פישמן, לא היה לו פנאי להם, ולא היה לו צורך ורצון לעסוק בהם. בעניינים אלה הוא סמך עליה".
אלא שהפרק הכי מרתק בתגובתה של אבן מתייחס לפרקטיקה העסקית של פישמן והידיעה והשיתוף בפועל של הבנקים עם הפרקטיקות הללו. "מארג החברות הפרטיות של פישמן התנהל כקונצרן אחד", נכתב בתגובתה של אבן, "שבו במשך עשרות שנים נחתמות ערבויות, שועבדו נכסים, וניתנו הלוואות והשקעות הון צולבות מחברה אחת לרעותה לפי הצורך והעניין הקונקרטי".
אבן ממשיכה וטוענת כי "מעולם לא הייתה שמירה אדוקה על כל חברה, טובתה הבלעדית, נכסיה ונושיה כ'קופסה סגורה' בנפרד מכל חברה אחרת בקבוצה או בנפרד מכלל הקונצרן. כדבר שבשגרה, חברה אחת ערבה לחברה אחרת ובמידת הצורך קיבלה לטובתה ערבות של חברה שלישית בקבוצה. חברה אחת שיעבדה נכס לחברה אחרת וקיבלה ערבות או שיעבוד של נכס מחברה אחרת בקבוצה לחובותיה שלה".
היא ממשיכה ומפנה אצבע מאשימה ברורה לבנקים הנושים (הפועלים ומזרחי): "כל הבנקים הנושים של החברות ידעו והסכימו לכך, בין במפורש ובין מכללא, ולמיטב ידיעתה של רונית אבן, מעולם אף לא אחד מהם העלה שמץ של טרוניה בעניין זה.
"חברות הפרטיות בקבוצת פישמן העניקו ערבויות, הלוואות ושיעבודים זו לזו ואף פרעו לעתים זו את חובותיה של האחרת, ולכן, לא מן הנמנע כי יש לצורף את כל הבנקים נותני האשראי לקבוצה כצדדים לבקשה של בנקל על-מנת לברר עימם, כמי שהיו הנושים העיקריים אם לא היחידים של הקבוצה, כיצד התנהלו הדברים ומה ידעו על התנהלות זו (והם ידעו אף ידעו), ובין היתר, לברר מי הגורם מולו סגרו עסקאות, הלוואות, מתן ביטחונות וכיוצ"ב? האם עם פישמן או עם רונית אבן? והתשובה ברורה - אך ורק עם פישמן".
אבן מציינת כי "הבנקים השונים הנושים בקבוצת פישמן ידעו היטב שזוהי דרך ההתנהלות בקבוצה, ולמצער היה עליהם לדעת. לא נפריז בתיאור אם נאמר שהבנקים היו שותפים מלאים לצורת ההתנהלות הזו, ולעובדה כי בין החברות התחייבויות וערבויות צולבות, וכפי שנציין להלן, אף דרשו זאת מהחברות בפועל. הלכה למעשה, הבנקים ראו בתשלובת החברות כגוש אחד וישות אחת אשר לכלל חובותיה כלפיהם ערב בעל השליטה - פישמן. מדובר בלא יותר מביטוי מדויק ואשרור לדרך התנהלותן של החברות באישור ובידיעת הבנקים. בתוך כך ראה כל בנק נושה בחברות את סך החוב הכולל שלו אל מול הבטוחות והערביות המוחזקות בידיו, וזאת מבלי שיינתן דגש כלשהו לחברות כישויות נפרדות".
אבן מסכמת במילים הבאות: "נושי החברה היו מודעים לדפוס פעולה זו ואף נהנו ממנו, ברי כי אין כל בסיס לטענה כי פעולות אלה גרמו נזק לחברה בייחוד נוכח העובדה כי בסופו של יום כל הסכומים הגיעו לבנקים".
הבנקים אחראיים למצב
בתגובתה של אבן יש גם רמז ברור לאחריותו של פישמן למצב אליו הגיעו עסקיו. היא טוענת כי עו"ד בנקל מטיל עליה אחריות לכלל חובות החברה, אך מבחינתה נכון היה, לטובת בירור ההליך, כי לבקשה יצורפו כמשיבים אליעזר פישמן ובנו אייל פישמן, אשר שימשו כדירקטורים בחברה בדיוק כמוה ונושאים באחריות העליונה ואף הבלעדית לנזקים (המוכחשים) מהפעולות שנטענו על-ידי עו"ד בנקל.
בהמשך תגובתה היא אף כותבת כי היא "תעמוד על הצגת ראיות רבות בנוגע לאופן התנהלות החברות, ובהקשר זה תבקש לערוך בירורים וחקירות של הגורמים הרלוונטיים, לרבות פישמן ומי ממשפחתו ככל שיהיה רלוונטי וגורמים רלוונטיים במערכת הבנקאות ולכל הפחות בנקים מושא הפעולות הנטענות".
בשורה התחתונה אבן דוחה את הטענות נגדה על פעולות תרמית או הברחה וטוענת כי הפעולות שהתבצעו הן פעולות "שבוצעו לטובתם של הנושים היחידים של החברה - בנק הפועלים ובנק המזרחי, לבקשתם ומדובר בפעולות שבוצעו בידיעתם המלאה".
לכן היא טוענת כי אלה, כנהנים בלעדיים מפעולות התרמית וההברחה הנטענות, היו צריכים להיות הנתבעים הראשונים להשיב את פירות התרמית, ולכן, לטענתה, הבנקים - נושי החברה היחידים - אחראים לכל נזק שנגרם לחברה, ככל שיימצא שנגרם (ולטענתה לא כך הוא)".
*** גילוי מלא: רונית אבן נשואה לעמי אבן שכיהן כמנכ"ל "גלובס" בשנים 2006-1998.
אליעזר פישמן הוא בעל השליטה הקודם ב"גלובס". אלונה בר און, יו"ר "גלובס" ומבעלות השליטה בעיתון כיום, מצויה במחלוקות אישיות ומשפטיות ממושכות עם פישמן.