פרופ’ דיוויד שונטל / צילום: באדיבות תוכנית קלוג רקנאטי
"העיצוב של מכשור רפואי נבע לאורך השנים מהמחשבה 'מה בר ביצוע'. והעיצוב? הוא פשוט קרה. פנים רבות של החוויה הטיפולית פשוט קורות בלי לחשוב מה עובר על המשתמש. מתכנני המוצרים מחשיבים את התוצאה, לא החוויה, ובוודאי שאין ניסיון לגרום לחוויה להיות נחשקת", כך אומר בשיחה עם "גלובס" פרופ' דיוויד שונטל, פרופ' למינהל עסקים, מומחה בחדשנות ויזמות מבית הספר קלוג באוניברסיטת נורת'ווסטרן.
חוויה רפואית נחשקת? זה רעיון שקשה לעכל, אבל כדאי לעשות זאת. ודאי אם חושבים על חוויה רפואית נחשקת בהשוואה לחלופה באתר רפואי אחר.
אחד התחומים שבהם מתמחה שונטל, שהגיע לישראל ללמד בתוכנית ה-MBA הבינ"ל למנהלים באוניברסיטת תל אביב, הוא Design Thinking, אסכולת חשיבה על חדשנות שאיננה בדיוק עיצוב, אך היא קשורה בו קשר הדוק. "Design Thinking משמעותו לשלב את האופן שבו אנשי העיצוב מסתכלים על המוצר כבר בשלבים הראשונים של התכנון שלו. אנשי עיצוב הם בעצם האנשים בתוך המערכת שהכי קרובים לראות את המוצר מנקודת המבט של המשתמש. עיצוב במרכז פירושו לקוח במרכז". הלקוח יכול להיות החולה, הרופא, האחות.
שונטל טוען כי מהפכת ה"בהתאמה אישית" תגיע גם לעיצוב המכשור הרפואי, כלומר, אנחנו עשויים לראות מכשירים רפואיים מודולרים המתאימים את עצמם למטופל לא רק מבחינת גודלו, מינו או חומרת מחלתו אלא גם מבחינת העדפותיו. "בתחום הסוכרת, למשל, ראינו שמטופלים שונים נחלקים לא רק בסוג הסוכרת - 'סוג 1' או 'סוג 2', אלא גם ביחס הרגשי שלהם למחלה - עד כמה קל להם לנהל אותה, כמה סטרס היא יוצרת בחיים שלהם, כמה תמיכה רגשית הם צריכים", אומר שונטל. "כל אדם כזה צריך ממשק משתמש שהוא קצת שונה כדי לאפשר טיפול אופטימלי במחלה".
חברת תכנון המוצר והעיצוב Ideo, שבה מועסק שונטל במקביל למשרתו האקדמית, פיתחה אלפי מוצרים בתחום המכשור הרפואי. אחד המוצרים שבהם היא גאה ביותר הוא תיבת נשיאה חדשה לאיברים להשתלה, ובאופן ספציפי יותר - כליות להשתלה. במקום צידנית הקרח שבה נשאו את האיברים, IDEO פיתחה מערכת נשיאה שמזרימה נוזל סביב הכליה, באופן שמשמר אותה לאורך זמן וכך עשוי להרחיב את טווח האפשרויות להשתלה ובפועל לאפשר יותר השתלות. התיבה כוללת גם חיישנים המדווחים על מצב הכליה שבתוכה. כל זה נעשה בלי לוותר על האסתטיקה: התיבה היא בגוני לבן ותכלת, מעוצבת בקווים מעוגלים נקיים, ובנויה כך שכל אדם סביר יידע כיצד להכניס ולהוציא את האיבר. ייתכן שבעתיד אפשר יהיה לחסוך בזמן של כוח אדם במחסור, רופאים ואחיות, בטיפול במוצרים הללו.
לדברי שונטל, הצוות שלו נדד אלפי קילומטרים עם כליות כדי להבין מה יכול להשתבש וכדי לייצר את המוצר הכי עמיד, נוח ושימושי.
יחד עם חברת רוש, פיתחה IDEO אוסף של מזרקים לתרופות למחלות שונות, ולכל תרופה הצרכים שלה. המוצרים לסוכרת, הנשלפים לעתים במהלך ארוחה ולעתים בחברה, תוכננו כך שייראו כמה שפחות "רפואיים" וכמה שיותר "מדליקים". מוצרים לפסוריאזיס, המחייבים ניטור מדויק של המנה, הפכו שקופים וכללו מערכת ניטור שמחווה במראה ובצליל איזו כמות מהתרופה כבר הוזרקה. מוצרי הזרקה הזקוקים לערבוב תוכננו כך שהערבוב יבוצע באופן כמעט אוטומטי, בלי שהמטופל יחשוש שהוא עלול לשפוך חלק מהחומר או לשבור את האמפולה לא בזמן או במקום הנדרש.
"ככל שהמכשור הרפואי נכנס לבית והמשתמש הוא לעתים קרובות החולה עצמו, כך הופכים הרעיונות של עולם העיצוב לחלק בלתי נפרד מהחשיבה בעולם הזה", אומר שונטל.