קטע שביל הבריחה/ צילום: אורלי גנוסר
מדי שנה בחורף, נצבע הכרמל בירוק הכי שמח שיש, ואף שהוא מוכר כהר הירוק כל ימות השנה, יש בו משהו מהפנט בחורף, שעושה חשק להשחיל רגליים במגפיים ולצאת לקפץ בין שלוליות. עמותת התיירות כרמלים, יוזמת הפסטיבל, מנגישה לקהל את האזור היפהפה הזה עם שפע של מסלולי טיול, הדרכות, הפעלות ומפגשים. התוצאה היא חודש גדוש באירועים, חלקם פתוחים לקהל חינם, אחרים בתשלום או בתשלום סמלי, וכל מה שנותר הוא רק לקחת מעיל, מטרייה וכמובן זוג מגפיים, ולצאת להרפתקה בטבע.
ביער חוף כרמל, במורדותיו המערביים של הכרמל, יש הרבה מסלולי טיול - ברכב, באופניים וגם ברגל, ואחד מהם, שנפרץ והושלם ממש לאחרונה, מגלם בתוכו גם סיפור היסטורי מרגש. "שביל הבריחה" שביער עופר מנציח תקופה לא קצרה בהיסטוריה, מסוף מלחמת העולם השנייה ועד הקמת המדינה, שלא רק שלא תועדה מספיק אלא גם כמעט ולא הונצחה.
בשנים הללו מצאו את עצמם פליטי השואה בבריחה מתמדת כשהכיוון הוא ארץ ישראל. הניצולים והשורדים יזמו בעצמם את תנועת הבריחה (ונתנו לה את שמה), ועל אף מצבם הקשה, החלו להתארגן ולסייע זה לזה כדי להגיע לארץ הנכספת. ד"ר מירי נהרי, יו"ר עמותת מורשת הבריחה, מספרת שהיו שותפים לתנועה הזו למעלה מרבע מיליון יהודים ומטרת השביל היא להוות מעין אנדרטה לנושא ולהעלות את המודעות אליו. קק"ל נרתמה ליוזמה ופרצה את מרבית השביל מחדש, 2.5 קילומטרים השזורים בתחנות. בכל אחת מהן ספסלי אבן לישיבה, ובה לוח אבן לציון התחנה: השורדים, השליחים, הילדים, העקורים ועוד.
כשצעדנו בשביל היפה, היה קשה שלא להרגיש את השקט של הטבע מסביב, כמו השקט של אותם אנשים שפועלם לא נשמע. פנינה לבנון, רכזת קהילה ויער בקק"ל, סיפרה שהמיקום נבחר בשל הקרבה למחנה המעפילים בעתלית, ששימש בשנים שלפני הקמת המדינה מחנה מעצר למעפילים, והוא מתחיל בחניון טפחות ומסתיים בחניון הצומת. בימים אלה פורחים במקום סתווניות ונרקיסים שמעטרים את הדרך ומפיצים ניחוח משכר.
אם אתם כבר בסביבה, קחו את עצמכם לנחשולים, אל מוזיאון המזגגה. המקום עובר מטמורפוזה בשנים האחרונות ומתחדש בכמה מישורים. כבר לא מדובר רק במוזיאון לארכיאולוגיה שמציג את הממצאים המרהיבים מתל דור וסביבתו, אלא גם במוזיאון זכוכית שפועל בשיתוף פעולה עם בצלאל ומציג תערוכות בזכוכית ובקרמיקה, בדיאלוג בין העתיק לחדש. המבנה היפה הוא היחיד שנותר ממפעל הזכוכית שהקים הברון רוטשילד וניהל מאיר דיזנגוף, הסטארט-אפ של העת ההיא, שנסגר תוך כמה שנים מסיבות שונות.
המבנה מחולק לחללים מקושתים מרהיבים ובהם תצוגות בנושאים שונים וממצאים מרתקים. מכיוון שדור הייתה עיר נמל, חלפו בה אוניות סוחר ממדינות שונות ולכן נמצאו בחפירות (ביבשה ובים) מגוון עצום של פריטים ממצרים, מטורקיה, יוון ורומא. בימי הפסטיבל יתקיים מדי יום בשעה 11:00 סיור מודרך בן 40 דקות בנבכי עברו של המקום, הזדמנות להבין את משמעות האוצרות ופשרם (ללא תוספת תשלום על מחיר הכניסה: 24-12 שקל). למשפחות יש גם משחק מטמון עם מפה וחידות (וגם פרס) ואפשר לרכוש גם ערכות פסיפס (טל’ 04-6390950).
התרבות היפנית לא הגיעה לדור, אבל היא נמצאת בביתה של שיר מלר-ימגוצ’י בעין הוד. מלר ימגוצ’י, שחיה ביפן שנה וחצי ואף נישאה ליפני, הביאה משם תרבות, טקסים, תלבושות, אמנות וסיפורים, ואת כל אלה היא מגישה בקימונו בטקס תה מסורתי. לטובת המפגשים המיוחדים האלה, נבנה חדר תה מסורתי שבו היא מארחת, עם כל כללי הטקס. השלב הראשון היה חליצת נעליים, כמתבקש בכל בית יפני. ליד חדר התה יש אזור ישיבה שמתאים לאירוח קבוצות. במהלך הטקס קיבלתי הסברים על חדר התה והשלבים ועקבתי אחר תנועות המזיגה, הניקוי, ההקצפה וההגשה של התה, שנעשו מתוך תשומת לב מלאה ודמו למדיטציה. החוויה היפנית זמינה גם למשפחות, בכל שבת שלישית בחודש, ולדברי מלר-ימגוצ’י, ילדים מוקסמים מהתהליך. השתתפות בתיאום מראש (40 שקל, טל’ 050-7548009).
את בעלה, נובויה ימגוצ’י, פגשתי בסדנאות האמנים בעין כרמל, מתחם שמשמש כ-35 אמנים, כל אחד בבית המלאכה שלו. ימגוצ’י הוא פסל שעובד בברזל ובונה כלי נגינה מיוחדים. פה ושם הוא עורך גם קונצרטים במתחם, כדאי להתעדכן מראש (www.live-metalart.com).
המתחם הזה מתעורר לחיים בזכות "זהרה", בית קפה מסעדה שנפתח לפני חודשים אחדים. האוכל רב-תרבותי, ביתי ונהדר - מקוסקוס מרוקאי, דרך בוריק טורקי וקארי קמבודי ועד סלט לבנוני ופיצה איטלקית. אם תגיעו בימי חמישי תיהנו גם מהופעה וג’אם סשן - על חשבון הבית (טל’ 04-9097265). פסטיבל במגפיים יכלול טיולים מודרכים, חבילות, סופי שבוע קונספטואליים ועוד.
31.1-14.12, לפרטים: www.magafaim.co.il