חיילים / צילום: דובר צהל
אני עובר על אתרי האקטואליה והעיתונים ומוצא שם עיסוק לוהט בנושאים כמו ח"כ נאווה בוקר ואיל גולן, מינוי ערבי לאומני לסגן ראש עיריית חיפה, חקירות ביבי ושרה, וכאלה. לדעתי הנושאים האלה מתגמדים לעומת הדוח של האלוף יצחק בריק על מצבו של צה"ל, שהוא כידוע "הצבא הטוב בעולם", אבל למרבית הצער הוא לא טוב מספיק.
תגובות מטייחות
היה מקום לצפות שעיתוני הימים הללו יעסקו כמעט רק בנושא הזה. אז הם עושים זאת, בדרך שזה נעשה בעשרות השנים האחרונות: מביאים תגובות רשמיות, רובן שקריות. אף אחד לא בודק אם יש ממש בתגובות, אם הן מבוססות על עובדות או שהן סתם ססמאות - נוסח קבוע ששולפים בכל פעם שיש ביקורת. זו אולי המלחמה שצה"ל מנהל הכי טוב, המלחמה נגד פרסומים ביקורתיים עליו.
"בריק אינו האויב"
אני מאוד שמח על כך שהדוח נדון בוועדה של הכנסת עליה מופקדת ח"כ שלי יחימוביץ'. היא מכירה היטב את הנושא, ואינה פוחדת. היא סיפרה ש"רמת הלחצים לבטל את הדיון הזה חרגה מעבר לכל פרופורציה - כמעט באופן חסר תקדים. 1001 דרכי שכנוע, הפצרות, אזהרות, וניסיונות להראות כאילו לוועדה אין סמכות". עוד ציינה ח"כ יחימוביץ' כי "אתמול נוצר מצב כאילו האויב זה בריק ולא איראן, חיזבאללה או חמאס. זה לא מקובל עליי", והדיון בדו"ח התחיל.
מלחמות הטיוח המוצלחות
המלחמות והלחימות שניהל צה"ל בשנים האחרונות הן העדות הטובה ביותר והעצובה מאוד לנכונות טענותיו של האלוף בריק. הפוליטיקאים והגנרלים יעשו הכל כדי לטאטא את הביקורת עליהם ועל ארגונם. אסור להיכנע לאנשים אלה, כמו איש המחנה הציוני בוועדה שאמר כי הביקורת גורמת לאובדן האמון של הציבור בצבא. זה מדהים שיש עדיין אנשים, ועוד בכנסת, שאומרים את השטות הזאת. מה שגורם לאובדן אמון אלה המלחמות והמבצעים שלא עולים יפה, המאבק המגוחך והכושל נגד עפיפונים ורוגטקות, המנהרות בצפון שקימות כבר שנים רבות, אבל רק עכשיו הן זוכות לטיפול רציני של צה"ל.
הנשיא לראשות החקירה
יש דוגמאות רבות לריקבון הקיים בצה"ל בכל מקום ובכל תחום. כאשר נוצר ספק ביכולתו של הצבא לעמוד במלחמה, זה מצב חירום מאין כמותו. מה שצריך עכשיו זה לשמוע בעצתו של האלוף בריק, ולהקים ועדת חקירה, כדי שלא נמשיך להיות מובסים. הייתי עושה מאמץ להעמיד בראש הוועדה את הנשיא ריבלין. זה אמנם לא מקובל, אבל חומרתו של הנושא מצדיקה לעשות דברים אחרת. מה גם שיש לנשיא את המעמד ואת היושר הנחוצים לצורך זה.